בית הדין העליון של ההתאחדות לכדורגל החליט לדחות את הערעורים של מכבי חיפה, בית"ר ירושלים והפועל ת"א על הפעלת העונש על תנאי של הפחתת נקודה נגדן. הטענות, שנתמכו על ידי תובע ההתאחדות, גלעד ברגמן, כי על בית הדין העליון להחיל את הפרשנות של הוראת השעה החדשה גם בהפחתת נקודות על תנאי שנקבעו על פי התקנון הישן לא התקבלה.
"פרשנות זו מובילה למעשה למחיקת העונש של תנאי שהוטל בעבר", כתב בהחלטתו פרופסור מיגל דויטש, והוסיף לגבי הוראת השעה: "... יקשה להסיק לענייננו מסקנות משמעותיות מ'רוח' הוראת השעה ביחס לאופן הפעלת שיקול הדעת לעניין הפעלת העונשים על תנאי".
הדיין ד"ר עדי זרנקין גם כן תמך בדבריו של דויטש והוסיף: "מחילה רטרואקטיבית כזו של עונש שהוטל בפסק דין חלוט איננה רצויה ואף מגלמת בחובה מסר שלילי לאוהדי קבוצות הכדורגל, אשר חלק מהם, אף אם הם חלק קטן יחסית, ליבם גס בשלומו ובטחונו של הציבור ובמשמעויות הקשות שיש להתנהגותם על הקבוצות אותן הן אוהדים".
וחבר נוסף בבית הדין העליון, עו"ד אסף הדסי, כתב על המשמעויות הספורטיביות של עונש הפחתת הנקודות: "אין מנוס לעיתים מהפעלתו של עונש זה במקרים המתאימים, ובפרט כאשר מדובר בהפעלת עונשים על תנאי. מבט על סל העונשים המצומצם שנותר לבית הדין במסגרת הוראת השעה מגלה כי זהו העונש האפקטיבי ביותר, אשר יש בו בכדי להשפיע באופן כלשהו על התנהגותם של אלו המכנים עצמם 'אוהדי' הקבוצה, ויש אך לקוות כי בעקבות ההרתעה ישפרו את התנהגותם".
השופטת בדימוס אסתר קובו ועו"ד אורטל קליין הסכימו עם פסק דינו של דויטש.
(מאור אלקסלסי)
בית הדין העליון בהחלטתו היום למעשה קבע מספר קביעות חשובות:
א. עונשי התנאי שניתנו לפני כניסת הוראת השעה לתוקף , חיים וקיימים וראויים להיות מופעלים.
ב. גישת הקבוצות וההתאחדות שהצטרפה אליהם, כאילו ניתן היה להפעיל את עונשי התנאי רק לפי המקרים המצויים בהוראת השעה , היא מוטעית ואם היו נוהגים על פיה הרי שעונשי התנאי היו מבוטלים למעשה שלא כאמור בהוראת השעה שההתאחדות עצמה קבעה.
ג. מדובר בכל המקרים בנסיבות מחמירות- דהיינו די בהדלקת כמות אבוקות ביציע , על מנת להצביע על נסיבות מחמירות
ד. פסקי הדין שנגזרו על הקבוצות בעבר עם עונשי התנאי הינם פסקי דין חלוטים וסופיים וכל התערבות חקיקיתית בהם מהווה התערבות וביטול של פסק דין חלוט.
בנוסף מספר קביעות חשובות
א. הבעת תמיהה על הצטרפות ההתאחדות לערעור הקבוצות, אחרי שההתאחדות עצמה היא שביקשה את עונשי ההפחתה.
ב. רוח גבית לדייני ביה"ד המשמעתי- דבר שלא נעשה זמן רב וקביעה כי ביה"ד נהג כראוי עת הפעיל את עונשי התנאי.
ג. חשוב לא פחות לדבריהם של הדיינים זרנקין והדסי בעניין ארגז הכלים העומד לרשות דייני ביה"ד שדולדל ע"י ההתאחדות ואין עוד טעם לכבול את ידיהם עוד יותר וכי עונש הפחתת הנקודות הוא העונש האפקטיבי.
לסיום - מדובר בפסק די חד משמעי בו 5 דיניי ביה"ד העליון ללא כל מחלוקת או היסוס קבעו כי ביה"ד המשמעתי נהג כראוי , הפעילו את התנאי כנדרש, וכי דילול האמצעים שבוצע ע"י ההתאחדות עצמה, לא הותיר כל אפשרות אחרת מלבד הפחתת נקודות.