ווייד בולדווין, הדמות הכי מסקרנת במכבי ת"א העונה, ישב לשיחה של כמעט עם ערוץ הספורט ולא זנח אף נושא. המלחמה, הנסיעות, הקיצוץ, הפוסט של אשתו, הנבחרת, עודד קטש, ה-NBA וגם עתידו במדים הצהובים. אם הקטעים הקצרים לא הספיקו, בווידאו למעלה תוכלו לראות את הראיון המלא. צפייה נעימה.
ווייד, כולם מכירים את השחקן, את האש התחרותית שיש בך, אבל אתה קודם כל אבא. איך אתה משלב את שני הדברים?
"יש לך התחייבות מחוץ לכדורסל. יש לך שני ילדים שאתה רוצה לטפח כדי שיהיו 'האנשים הנכונים'. אתה רוצה לשים אותם במצבים הטובים ביותר. זה כיף שיש לילדים שלי עניין בכדורסל. הם מנסים לעודד בכל משחק, הם תמיד צופים במשחקים של מכבי ת"א. ברגע שהסמל עולה על המרקע, הם צועקים 'הקבוצה של אבא'. זה כיף שהם מעורבים ואוהבים את המשחק. הם רואים אותי משחק בכל שבוע וזו חוויה טובה עבורם והם קיבלו הרבה אהבה על הדרך".
הם יודעים כמה אבא שלהם טוב?
"אני מנסה להזכיר להם בסל הקטן כמה אני טוב (צוחק). לא, הם עדיין לא מבינים. הם פשוט יודעים שאני משחק כדורסל ואני מקווה שגם הם".
כמה קשה להיות אבא לשני ילדים עם מלחמה ברקע
"הרבה מהקרדיט מגיע לטאיג'ה (אשתו). היה לה קשה מאוד בתוך התהליך הזה שלא הייתי יכול להיות לידה כמו שהייתי בעונה שעברה. הלו"ז הישראלי הוא כנראה הטוב ביותר שאפשר למצוא בכל אירופה ושיחקתי ביוון, גרמניה, ספרד, והרבה זמן לא הייתי בבית, אפילו כשחייתי שם. הרבה מהמשחקים שאנחנו משחקים פה... 30 דקות נסיעה, רבע שעה נסיעה, אז אני יכול תמיד לחזור הביתה. אני תמיד יכול להיות בסביבה. השנה זה ההפך הגמור. כל שבוע נוסעים. אז אני נכנס ויוצא ממערכת היחסים שלי עם המשפחה, אבל היא עשתה עבודה אדירה בניסיון להשאיר הכל ביחד. מה שכואב מעבר לכך הוא שבעונה שעברה המשפחה היתה מגיעה. מספטמבר ועד מרץ הגיעה משפחה לעזור לנו בתהליך. זו השנה הראשונה שמספר מוגבל של אנשים הגיעו ותמכו בנו, רק בגלל שאנחנו פעם פה ופעם שם, אנשים לא ידעו לאן להגיע".
כמה שונה העונה הזו לעומת עונות אחרות?
"זו בפער העונה הכי קשה מנטלית ופיזית. היה קשה לקבוצה להתמודד עם כל הדרמה מסביב. היתה מלחמה, היו דברים פנימיים, היו זמנים שעברנו תקופה רעה בקבוצה. זה קרה לנו במהלך ינואר. להפסיד משחקים. נלחמנו עם כל הקשיים האלה. מבחינתי, זו גם היתה העונה הקשה ביותר. להתחיל את העונה עם פציעה בגב שאילצה אותי להיעדר חודש ואתה לא יכול לעשות שום דבר. ואתה עובר תהליך שאתה נוסע בכל אירופה עם כל המשפחה, בגלל המלחמה. זה היה מאתגר. היינו צריכים להתמודד עם קריאות השכמה ב-04:30, טיסות קונקשן לסרביה, המועדון השתפר בנושא, הם הבינו ושמו דגש על הבריאות של הקבוצה. השיגו לנו טיסות יותר טובות, מצאו פתרונות שיביאו אותנו למשחקים בסרביה. אנחנו מראים את זה עכשיו, מאוחר יותר בעונה, שדברים הולכים בכיוון טוב".
היה לך רגע שאמרת לעצמך, למה אני צריך את כל זה?
"לא. כשאתה אחרי עונה כמו שהיתה לך בעונה שעברה, בה היית משחק אחד מהפיינל פור, ואתה זוכה באליפות ואז אתה מגיע לעונה שניה עם אותה קבוצה... ידענו מה היו הציפיות שלנו. מבחינתי זה מעולם לא נחלש והייתי צריך להיאבק מנטלית רק כדי לחזור מהפציעה בגב למצב שבו אני יכול לעזור לקבוצה. מבחינתי זה היה רק לחשוב איך אנחנו יכולים לחזור לאיפה שהיינו בעונה שעברה. יהיה חבל לעבור את כל זה ולצאת עם כלום. זה רק יהפוך את השנה הזו להרבה יותר גרועה. אני שמח שאפשרנו לתירוצים לעוף מהחלון. יש לנו את כל התירוצים בעולם ללמה לא להיות קבוצת יורוליג טובה, למה לא להיות תחרותיים בליגה והנה אנחנו במקום הראשון בליגה ועושים את הכי טוב שאפשר עם מאזן 13:18 ביורוליג והבטחנו מקום בפלייאין לפחות".
נחזור אחורה. היה את גמר גביע ווינר וכולם שאלו איפה ווייד?
"הגעתי לאימון קליעות, הרגשתי מצוין. הופעתי למשחק. עשיתי ליי-אפ אחד, נחתתי, והגב שלי ננעל פתאום. חזרתי לחדר ההלבשה, אני מנסה להתמתח, לשים על זה חום, לקחת כדורים נגד כאבים ובום, היה קרע בשריר".
כמה זה היה מתסכל אחר סיום העונה שעברה?
"אני סוחב כל הקיץ את הכאב מהסדרה נגד מונאקו. אני סוחב את הכאב מכך שלא זכינו בכל התארים, מכך שלא זכינו בגביע עם ההפסד לירושלים. המטרה שלנו היתה להגיע לפלייאוף, אבל ברגע שאתה שם, אתה רק צריך לנצח שלושה משחקים. זו הופכת להיות התשוקה שלך - לנצח את שלושת המשחקים האלה ולעלות. לא הצלחנו לעשות את זה. למזלנו, בסוף השנה זכינו באליפות ואתה רוצה להרגיש את ההרגשה הזו, שוב ושוב ושוב. זה הפך אותי לנחוש לחזור אחרי הקיץ בכושר, בריא ולצאת לדרך. להמשיך את מה שעשינו בעונה שעברה, אבל היו תכניות אחרות. אני מרגיש שאני מפצה על זה במהלך העונה".
כעת עולה ההשוואה שלך עם אנתוני פארקר. הוא זכה בשלוש אליפויות יורוליג. אתה יכול לעשות מה שהוא עשה?
"אני בן 27, יש לי עוד הרבה זמן בליגה הזו. היו לי שתי הזדמנויות לשחק משחק מספר 5 בפלייאוף, פעם אחת בבאיירן, פעם אחת בעונה שעברה ואני מצפה לעוד הזדמנות כזו העונה. אני תמיד אשים אותי בעמדה להיות שם. תמיד אדחף לכך. אי אפשר להשוות אותי למישהו שזכה בשלושה תארים. אי אפשר להשוות אותי לשיין לארקינים של העונה, לאנתוני פארקר או לשאראס. אי אפשר להיכנס לכל חדר או לשבת בכל שולחן מבלי להשיג אליפות יורוליג, ואני רודף אחרי זה. רדפתי אחרי הרבה תארים אישיים בקריירה. רדפתי אחרי מייק ג'יימס, שיין, מיצ'יץ', נתונים היסטוריים של מכבי ת"א. עשיתי את הדברים האלה במשחקים ספציפיים או בעונות. אבל כדי לתת חותמת להכל, אתה צריך לחשוב איך מביאים את הקבוצה לרמה הכי גבוהה ואני שם. אני מרגיש את זה. חלק מזה זה מזל, כקבוצה. זה לא רק ווייד בולדווין, זה לא רק לורנזו בראון, זה לא רק אנתוני פארקר. השחקנים האלה שיחקו בקבוצות טובות, היה להם צוות מסייע טוב מאוד, מאמנים טובים. אנחנו פה. יש לנו הזדמנות טובה לסיים את זה בצורה נכונה, כשנותרו שלושה משחקים. אולי עם פלייאין, אולי נסיים בטופ 6, נראה מה יקרה. אבל אנחנו פה ותמיד אני אהיה כח תחרותי בליגה זו. אתה זה אני יכול להבטיח".
פארקר. "אי אפשר להשוות" (Getty)
מייק ג'יימס אמר שאתה יכול לעבור אותו בראש רשימת הקלעים בכל הזמנים ביורוליג
"יש לי מערכת יחסים טובה עם מייק. אנחנו מתאמנים בפורטלנד לפעמים והתקשרתי לברך אותו על כך שהפך למלך הסלים של כל הזמנים ביורוליג. הדבר הראשון שאמרתי לו היה 'אתה יודע שאני אעבור אותך'. זו רק האמונה שלי. אני חושב שאני בדרך לכך. עשיתי דברים ביורוליג מבחינה אישית שהיו יוצאי דופן ואני עדיין צעיר. אהיה בקרוב בן 28 ואם אשאר פה כל הקריירה, אין שום סיבה שלא אוכל להשיג את המטרה הזו".
מה נותן לך יותר מוטיבציה, מה שמייק אמר או שלא נבחרת לחמישייה של היורוליג בעונה שעברה?
"לא, זה רק אני, מבחינה אישית. מי שנמצא בחברתי שבוע אחד ידע באופן מיידי שאני לא צריך הרבה מוטיבציה לצאת ולעשות דברים. הרבה מזה מגיע מבפנים. זה מוטמע בראש שלי ובאיך שאני פועל. אני אחד האנשים הכי תחרותיים שראיתי וכנראה הכי תחרותי בביזנס הזה ואני מראה את זה. זה מי שאני. זו מתנה וזו קללה, ואני אוהב את זה. זה לעולם לא ישתנה".
מה חשבת כשראית מה קרה עם השופט בבאסקוניה?
"הייתי שמח. התשובה הנכונה היא שלא צריך להתנהג ככה אחרי משחק. אף פעם לא צריך להתייחס למישהו ככה ולהתפרץ. אתה צריך להיות מקצוען בתגובות שלך. צריך לעזוב את זה, הוא שרק את השריקה, תכבד את זה ותמשיך משם. זו התשובה הנכונה וכך צריך להתנהג. אבל אני אדבר בשמם של כל השחקנים האמריקאים שמשחקים פה ועוברים סיטואציות שלא נעשה צדק בזמנים מסוימים. קשה לאמריקאים שחורים להיות מצליחים פה. זה עסק קשוח. יש כ"כ הרבה מאיתנו שמגיעים לפה, שחקנים שנכנסים ויוצאים מסיטואציות. חשוב מאוד לשים את עצמך בסיטואציה טובה כדי שתוכל לשחק טוב. המצב הספציפי הזה.. מאוד קשה שמנהלים את המשחק שופטים אירופאים. הסגנון השונה של המשחק פה. מבחינתי אישית, אני אחד השחקנים שהכי קשה לשפוט. הרבה מהפעמים אני חזק יותר, אני עושה תנועות מהירות שקשה אחריהן לשרוק בחלקיק שניה. זו היתה סיטואציה שזה נבנה לזה. אתה עובר דברים קטנים, אתה מנסה לתקשר וזה לא הלך לי, אז הגבתי. זה לא משהו גזעני, אבל זה קשה כי כאמריקאי אתה תמיד מתחרה עם השחקן הבא מה-NBA שמגיע. אני הייתי שחקן NBA שמגיע ליורוליג או לתחרות אירופאית וכל הזמן יש שחקנים אמריקאים חדשים שמגיעים, אז אתה מרגיש שאתה צריך להיות הכי טוב שאתה יכול כל הזמן. מבחינת שיפוט, אתה מגיע מסביבה שונה. באמריקה שורקים בצורה שונה ואתה רגיל לזה. כשאתה עובר לכדורסל האירופאי, אתה צריך להסתגל מבחינת המשחק, מבחינת התרבות, מבחינת הלך הרוח. הכל צריך לעבור הסתגלות וקשה לעשות את זה כל הזמן".
אתה לא מרגיש לפעמים שמזג הרוח שלך שולט בך?
"בהחלט אפשר למצוא דוגמאות שמזג הרוח שלי גובר עליי. אפשר להסתכל על כך אחד ולהגיד שהוא התרגז וזה הוציא אותו מהמשחק שלו. אבל אני יכול להראות משחקים שהתרגזתי וזה הסתדר בצורה טובה. זה מי שאני כשחקן. השחקנים בקבוצה, המאמנים, הם מבינים מי אני. הם מבינים שהמטרה העיקרית היא לנצח".
בעולם יש תוויות ומישהו יכול להגיד שאתה בעייתי והוא לא רוצה אותך בקבוצה
"אני לא חי בעולם של תוויות. אני חי בעולם שבו אני אדם תחרותי. אני רוצה לנצח משחקים. כל מי שעלה למגרש ורוצה להיות אחד הגדולים ורוצה לנצח בכל פעם שהוא משחק... ככה אני רוצה לתייג את זה. אבל אני מבין, ככה זה. אף פעם לא הייתי ככה".
לפני שחתמת דיברו על כך שהיתה לך תקרית עם ברנדון פול באולימפיאקוס, ועכשיו אנחנו רואים שזה לא אתה
"אני לא ככה עם חברים לקבוצה. רוב הקבוצות ששיחקתי בהן רצו אותי בחזרה. יש לי מערכת יחסים נהדרת ואנרגיה טובה עם כולם. נתקלתי בסיטואציה אחת, בקבוצה שזה לא היה ככה. זו היתה שנה קשה מאוד באולימפיאקוס עבור כולם בסגל וזה מה שדווח. מאז היו לי מערכות יחסים טובות בכל מקום שהייתי".
אתה זוכר איפה היית בבוקר של ה-7.10 ומה קרה?
"היינו בבית אחרי שניצחנו משחק מול פרטיזן. אולי היה מתוכנן אימון לאותו יום ואז זה קרה ופשוט היינו פה, חיכינו לחדשות, מנסים להבין מה קורה. המועדון ניסה לעשות את הכי טוב לארגן מה לעשות. לא היתה תכנית כי אף אחד לא ידע מה קורה. ברגע שידענו, טסנו לקפריסין. יום או שניים לאחר מכן. ראית קבוצות יוצאות מפה. זו היתה פשוט הסיטואציה".
היו אנשים שאמרו לך פשוט לעזוב
"בזמן הזה, כשאתה בסיטואציה שלנו, אתה לא יודע מה קורה. אנחנו מקבלים את המידע ממכבי. הם מחליטים אם אתה יכול לעזוב את המדינה. אתה לא יכול לעזוב את ישראל, כי אתה רוצה לעזוב. צריך תקשורת עם מכבי והיתה תקשורת טובה והם הצליחו להעביר אותנו לקפריסין. ברגע שהיינו שם, ראינו מה קורה. משם המועדון קיבל החלטות עבורנו".
בזמן הזה, ניסו קבוצות אחרות להבין אם אתה מתכוון להישאר?
"כמובן. היו שחקנים שהסתכלו מסביב, כי היתה חוסר ודאות. אנחנו משחקים? אנחנו לא? יש קבוצה? מה קורה פה? אני מאבד את העבודה שלי? אתה לא יודע. המשכנו להיות בתקשורת עם המועדון חיכינו להחלטות של היורוליג והליגה הישראלית כדי לראות מה לגבי המשך העונה".
בולדווין. "ההתפרצות בבאסקוניה? זה נבנה לזה" (יורוליג)
חשבת לעזוב את מכבי ת"א?
"אם לא היתה לי עבודה, בהחלט הייתי צריך למצוא עבודה חדשה. אם היו מחליטים שמכבי ת"א לא תשחק ביורוליג והעונה בישראל לא היתה משוחקת, לא היתה לי עבודה. מה היית עושה? היתה מחשבה מסוימת שזו המציאות. לא ידענו מה יקרה עם העונה שלנו. ביורוליג החליטו לאפשר למכבי ת"א להמשיך לשחק. אוקיי, בואו נשחק".
המשכתם לשחק, אבל הייתם צריכים להתמודד עם הרבה קשיים
"עם הקבוצה שהיית לנו העונה... לא היית יכול לבחור קבוצה טובה יותר לעבור את זה. היה לנו חיבור טוב עם השחקנים שחזרו. לשחקנים החדשים היה קשה בגלל שהם מגיעים ממקומות אחרים. זה היה חדש להם. אז הם אמרו 'מה קורה פה לעזאזל?'. שאר השחקנים אמרו 'אנחנו מקווים שנוכל להמשיך לשחק ולא לפרק את הצוות הזה'. אנחנו אוהבים לשחק אחד עם השני, אנחנו אוהבים את מערכת היחסים שיש לנו אחד עם השני, אנחנו אוהבים את צוות האימון, יהיה חבל אם זה קורה ואנחנו לא יכולים לשחק. כולם אמרו 'מתי אנחנו יכולים לשחק שוב' יותר מאשר 'איך אנחנו יכולים לצאת מפה'. קיווינו שנוכל לשחק".
מעבר להכל, פתאום הייתם צריכים להתמודד עם קיצוץ בשכר. מה חשבתם על זה?
"זה מאוד ערער אותנו. אתה עובר כל מה שאנחנו עוברים, יורדים לך המשאבים, אבל אתה עושה את אותה עבודה, אתה מתחרה ביורוליג, אתה מחכה לראות מה עושים בליגה הישראלית. אתה מרגיש שאתה עושה יותר עבודה ועכשיו אתה מקבל פחות כסף עבורה. וכולם אמרו לעצמם 'דאם'. זו תגובה אנושית טבעית להגיד 'זה בולשיט'. כקבוצה הבענו את מה שהרגשנו לבעלים ולהנהלה. בטווח הארוך, הם עשו את הדבר הנכון. הם לקחו צעד אחורה. הם התנצלו על כך שהם ניגשו לזה כך, אמרו שהם עשו טעות וכשהם יכולים לעשות את זה ולהסתכל לך בעיניים ולהגיד 'טעינו, אנחנו רוצים לתקן את זה', והם תיקנו את זה מהר כמו שהם עשו, זה נגמר. תודה. אנחנו מעריכים את זה. בוא נחזור לעשות מה שאנחנו עושים. יש לנו עונה עם קבוצה מיוחדת של אנשים. לא בכל עונה אתה משחק בקבוצה כזו. זה יכול להיות כמו באולימפיאקוס שם לא כולם היו ביחד בחדר ההלבשה. זה לא המצב. זה מצב שכולם אוהבים להיות אחד ליד השני. אוהבים לשחק את המשחק ביחד. אוהבים את המשפחות. נסענו עם כל המשפחות במשך חודש וכמעט ולא היו עניינים אישיים. עדיין נהנינו להיות אחד לי השני, עדיין מצאנו שמחה וצחוק בכל המצב הזה. כולם היו שמחים, לא היתה פאניקה, לא היה מצב שלא היינו יכולים לראות אחד את השני. כי אתה רואה אחד את השני כל יום. בוקר, צהרים ערב. אם אתה בקבוצה שאין לה כימיה טובה, אין מערכת יחסים טובה, זה יכול להישבר".
מה היה בשיחה עם ההנהלה שאחריה הודעתם שאתם לא חוזרים לישראל?
"זה היה פשוט על הקיצוץ בשכר. אתה לא רוצה לעשות יותר עבודה ויותר נסיעות ולסכן את הבריאות שלך ולקבל פחות כסף מסיבות שלא ידענו. זה היה למשחק אחד. במשחק לאחר מכן, זה נגמר. היינו יכולים לחזור משחק קודם ולא היתה בעיה. זה רק עניין של בלבול מהצד שלהם איך לנהל את המצב. הם הרגישו שהם עושים את הדבר הנכון. הם לא דיברו עם כולם לפני כדי להבין איך הם מרגישים וברגע שהם עשו את זה, הם הגיעו למסקנה שטובה לכולם".
איך השחקנים הישראלים הגיבו לצעד שלכם?
"הם הבינו. השכר של כולם קוצץ. הם הרגישו מחויבים לחזור, כי הם ישראלים. זה לא תמיד מובן. הם רוצים להיות לצד החברים והמשפחה שלהם שנפגעו מהסיטואציה הזו. אנחנו אמריקאים. אנחנו חיים בישראל, אנחנו תומכים בה, אבל אנחנו לא יודעים מה קורה ואת כל העובדות ולכן זה קשה. לכן היתה אי הבנה. יש לנו אנשים טובים בקבוצה שמבינים את שני הצדדים וזה מה שקרה. בסוף היום רצינו להיות במכבי ת"א ובמצב לחזור ולשחק עבור פיינל פור ובמצב לזכות בליגה. למה אנחנו מעבירים את הפוקוס מזה? בוא נעשה מה שצריך לעשות כדי שזה יקרה. היה לנו חודש קשה בינואר כי כולם חזרו לישראל. ארזתי ופרקתי את החפצים שלי 10 פעמים השנה. ברגע שחזרנו לישראל, כולם התמקמו בחזרה פה וזו היתה תקופה קשה בעונה שלנו. ברגע שהתאקלמנו בחזרה והיתה לנו פגרה בפברואר ועכשיו אנחנו בחזרה איפה שהדברים צריכים להיות".
איך עברתם את המשבר בינואר?
"העברנו את כל הדברים שלנו בחזרה לישראל. התמודדנו עם המו"מ לחזרה. כל הפוקוס לא היה על הכדורסל. זה היה על 'איך אני יכול לסדר את החיים שלי, איך אני יכול לסדר את הילדים שלי, להכניס אותם לבית ספר...'. לכל אחד היה הדבר האישי שלו שהיה צריך לטפל בו שלא היה קשור ללנצח משחקים וראינו את זה בנפילות המנטליות במהלך המשחקים. עבורנו אף פעם לא היה עניין של מחויבות, מאמץ, תשוקה. אנחנו מנצחים משחקים מהסיבות האלה. הפוקוס לא היה על זה כי הוא היה על 'אני צריך לסדר את החיים שלי'. זה הכל".
היה רצף משחקים שכל קבוצה קלעה 90 נקודות ויותר מולכם
"זה היה מאוד מתסכל. אם אתה שחקן או אוהד של מכבי ת"א זה לא הגיוני שזו הקבוצה הטובה ביותר התקפית, אבל הגרועה ביותר הגנתית. אין שום תירוץ חוץ מזה שקבוצות ממש טובות בלקלוע נגדנו או שאנחנו ממש גרועים בהגנה. צריך למצוא דרך שיהיו לך רבעים כמו שהיו לך נגד וילרבאן או נגד באיירן שבהם אנחנו סוגרים את היריבות הגנתית. מוצאים את השחקנים הנכונים על המגרש כדי לעצור את היריבות".
מה מערכת היחסים שלך עם עודד קטש?
"הוא מכור לכדורסל כמוני. הוא יצפה במשחקים בכל הזמן וידבר על משחקים בכל הזמן. אנחנו מדברים על איך אפשר לעשות את העבודה כמו שצריך. אני עושה מה שצריך כדי שהעונה תלך כמו שאנחנו רוצים וגם הוא כמובן כמאמן. הוא צריך לנצח כל משחק כמאמן מכבי ת"א. הלחץ עליו לא ייאמן. הקבוצה עוברת מה שהיא עוברת ואנשים לא מרוצים מהעבודה שלו. האוהדים של מכבי ת"א לא מרוצים מעודד ממה שהוא עושה כמאמן. אתם צוחקים עליי? האיש הזה עושה כל מה שהוא יכול כדי לשמור על קבוצה של 13-14 שחקנים ביחד ואף אחד אחר לא יכול לעשות את זה. אם יש לך מאמן שצועק, צורח ויורד על שחקנים ואנחנו עוברים את כל המעברים האלה ממדינות... שחקנים לא ירצו לשחק עבורך. הם לא יגיעו לעבודה שמחים. עודד יצר את סביבת העבודה החיובית ביותר עבור כולם. כך כולם נשארים מחויבים ושמחים. זה משהו מאוד אנדרייטד שאף אחד לא רוצה לדבר עליו. כשחקן שחווה כל מיני סוגי מאמנים, אני מעריך את זה יותר מכל דבר אחר. בקלות אתה יכול לאבד קבוצה אם תאפשר לכל הלחץ, ההפסדים, ההגנה הרעה, להרוס לך את מצב הרוח. החבר הכי טוב שלו מת, זו אחת השנים הגרועות ביותר שיכולות להיות לו מבחינה אישית והוא עדיין נכנס למגרש ומנסה ליצור את הסביבה הכי טובה עבור כולם. לכן קל מאוד להיות במערכת יחסים טובה עם עודד. הוא דומה ללורנזו. הם כאילו אותו דבר. ולי ללורנזו יש מערכת יחסים טובה רק בגלל שיש לנו יכולת לשבת אחד-על-אחד ולדבר שיחה כנה ופתוחה. המאמן מאפשר לי לעשות את זה איתו בכל הזמנים. הוא יודע שהוא יכול לבוא אליי ישירות ולהגיד לי מה הוא חושב והוא יכול לעשות את אותו דבר. ככה זה עובד וזה קל".
נדמה שבקבוצה הזו יש הרבה שחקנים שנמצאים בשיא הקריירה שלהם. מה גרם לזה?
"קודם כל, השחקנים חייבים לסמוך אחד על השני ובנינו את האמון הזה דרך האימונים, דרך ימים בחדר ההלבשה, מדברים אחד עם השני. מעבר לזה, צריך סביבה כללית שאנשים נהנים להגיע אליה בכל יום. שיחקתי בקבוצות שאתה מגיע לאימון ואומר לעצמך, 'אוי, יש לנו אימון היום. המאמן יתחיל לצעוק..'. זה לא ככה במכבי ת"א. ככה אנחנו לא פועלים. צריך לתת קרדיט להנהלה, שעשתה עבודה נהדרת בבניית הקבוצה, באיך הם מתקשרים איתנו, איך הם מתייחסים לשחקנים. הם דואגים לכל מה שאנחנו צריכים על המגרש ומחוצה לו. הם זמינים. יש לך צוות אימון עם מאמן, שהוא ראש הנחש, שמכתיב את הלך הרוח של כל יום וכמו שאמרתי, הוא בחור מאוד חיובי. הוא מנסה לייצר כיף בסביבת העבודה. הוא צוחק על שחקנים אם הם עושים טעות במשחק או שהם מאבדים כדור בצורה מטופשת או שאני מקבל עבירה תוקף או צועק על שופט. הוא צוחק מזה. כולם מעריכים את זה. קל מאוד להגיע לעבודה במכבי ת"א, להופיע ולשחק טוב אחד עבור השני".
קטש. "יצר סביבת עבודה חיובית" (יורוליג)
מרגיש שעודד מאפשר לך להיות אתה
"לא רק הוא, כל אחד בקבוצה מאפשר לאחר להיות עצמו. זו הסביבה שבנינו. נאפשר לבונזי להתרוצץ על המגרש ולהתנהג בצורה טפשית ולהיות אמוציונלי ולעשות מה שהוא עושה. נאפשר ללורנזו להיות רגוע ושקט. נאפשר לג'ייק כהן לתת את שני הסנט שלו בחדר ההלבשה בגלל שהוא מנהיג נהדר והוא היה פה הרבה שנים. נאפשר לג'ונדי להיות המקצוען שהוא. ניקח מידע מאיך שכולם מרגישים לגבי מה שצריך לעשות בגלל שהם עובדים איתנו. זו הסביבה שיצרנו. יש להם סיי כמו לכל אחד אחר".
אתה ולורנזו שני מנהיגים חזקים ולפעמים דברים כאלה לא עובדים. איך אתם גורמים לזה לעבוד?
"ללורנזו יש אישית הפוכה ממני. הוא מאוד שקט. הוא ידבר עם שחקנים בצד. הוא לא ידבר בקול רועם בחדר ההלבשה כמוני. לא יספר בדיחות. הבסיס של המשחק שלו הוא שהוא רכז, הוא חושב קודם על מסירה, לערב את השחקנים, הוא אוהב שכולם ירגישו נוח. גם אני מרגיש כך בבסיס של המשחק שלי. אם יש לך שני שחקנים שמאמינים בלהזיז את הכדור, לוודא שכל אחד במקום שלו, לוודא שג'וש יקבל את האלי הופים שלו, לוודא שריברו יקבל פוסט אפים, לוודא שבונזי יקח את הזריקות שלו, שג'ונדי יקבל זריקות פתוחות, שג'ייק יתחיל את המשחק ויהיה אפקטיבי. לכל אחד יש את העניין שלו. יש לנו שיטה שהמאמנים יצרו בשביל שנעשה את זה ואנחנו עושים את זה טוב".
יש לך עדיין שאיפה להגיע ל-NBA?
"כמובן. אני מארה"ב. החלום עבורי תמיד היה ה-NBA. להתחרות ברמה הגבוהה ביותר של כדורסל וזה ה-NBA. כשאני בן 50 ואסיים לשחק והיתה לי הזדמנות לשחק ב-NBA, האיש התחרותי שאני, עם הזדמנות שניה, ולא לקחת אותה? לא אוכל לחיות עם עצמי".
ב-NBA אתה לא תוכל להיות אחד המנהיגים של הקבוצה
"אתה תהיה איש שצריך למצוא דרך להיות אפקטיבי בתפקיד שיש לו בקבוצה. אני יכול להיות אפקטיבי ולהיות מנהיג בקבוצה. ג'ונדי הוא מנהיג. ג'ייק כהן לא משחק הרבה, אבל הוא מנהיג. זה לא מבוסס על התקשורת, לא על הסטטסטיקה, זה מה שקורה כל יום והשחקנים האלה לא מקבלים קרדיט עליו. אני יכול להיות ג'ונדי עבור קבוצה ב-NBA. למה לא? אני יכול להיות תחרותי בתפקיד שלי. שיחקתי כל תפקיד אפשרי במשחק הזה. יש לי את כל הניסיון בכל התפקידים. אם אקבל הזדמנות בסיטואציה טובה בה לפחות אהיה לי הזדמנות לחצוב לעצמי תפקיד איפה שגדלתי, אהיה חייב לקחת אותה".
הנבחרת הישראלית רוצה מתאזרח. למה לא ווייד בולדווין?
"אף פעם לא פנו אליי. שתי מדינות אחרות פנו אליי, דחיתי את שתיהן. לא אגיד מי הן. הקיץ חשוב מדי. כדי להיות שחקן טוב באירופה, צריך את החופשה הזו עבורי אישית. זו עונה שוחקת של 10 חודשים בה מצפים שתנצח בכל משחק שאתה משחק. זה הקרבה גדולה מדי. העונה הזו, לדוגמא, אני לא נמצא בכל שבוע. אתה רוצה שאשחק מוקדמות לאולימפיאדה או יורובאסקט כשיש לי שני ילדים וטאיג'ה בבית עבור 12 חודשים במהלך השנה. אנחנו כבר מקריבים במשך 10 חודשים במדינה שאני לא מגיע ממנה. אנשים לא מבינים את זה. לא קל לנו להיות פה. אנחנו אמריקאים, לומדים תרבות חדשה, דרך חדשה לחיות. עבורה, שאין לה חברים או משפחה, זה בידוד. אני, הילדים, היא, אנשים מזדמנים מגיעים לבקר וזהו".
אתה מדבר עליה הרבה
"זה יהיה יותר מדי אנוכי מצידי לקחת עבודה בנבחרת בה לא משלמים על חשבון מי שתומך בי כל הדרך. חשוב שנהיה חודשיים בבית שלה כדי שיהיה לצד המשפחה והמשפחה שלי תגיע לשם. זה עוזר לבנות את הווייד בולדווין שמכבי ת"א מקבלת 10 חודשים. אם אני לא מקבל את זה, זה כאב ראש ל-10 הבאים שמגיעים. כמו שאמרתי, אלה לא חיים נורמליים. זו לא אמריקה, זו לא עבודה ב-NBA. אנחנו במרחק 12 שעות טיסה, הפרש 7 שעות, 10 שעות מהחוף המערבי ודרך החיים שם. זה לא קל ולפעמים אתה מאבד את השפיות. במיוחד כשהשופט לא נותן לך את השריקה".
היית מהיר מאוד בתגובה שלך לפוסט שהיא הדהדה. למה הרגשת צורך להגיב
"כל מה שהועלה יכול להתפרש בצורה שלילית או חיובית על ידי כולם. אז אעשה מה שאני עושה הכי טוב ואבהיר את הדברים בצורה הכי טובה שאפשר וזה מה שעשיתי. דיברתי בשמה של משפחת בולדווין, מי שגר תחת קורת הגג הזו. זה המסר שלנו. אל תשאלו שאלות על זה. זה ברור כשמש. לא דיברנו נגד אף פעם, רק הפגנו תמיכה לכל אורך הדרך. אנחנו כקבוצה עושים דברים כדי לתמוך בעקבות מה שקרה. זה לא הגיוני עבור מישהו לחשוב הפוך מכך. אני לא עושה דברים רק עבור עצמי. יש לי ארוסה, שני ילדים. כשהלכתי ליוון, החלטתי לבד. אותו דבר בגרמניה. זה עבור מה שטוב עבורי. לאחר מכן עברנו לספרד ונולד לנו ילד ראשון וזו החלטה שקיבלנו ביחד. אז חווינו שנה אחת בתל אביב ואמרנו שזה מה שרצינו לעזאזל בשנים שהיינו באירופה. למה ללכת למקום אחר? אנשים התייחסו אלינו בצורה נפלאה, עשינו דברים נפלאים, נולד לנו ילד פה. זה איפה שאנחנו רוצים להיות. ולכן קיבלנו את ההחלטה להיות פה".
אתה מתכוון להישאר במכבי ת"א גם בעונה הבאה?
"הקיץ הזה הולך להיות מאוד מבלבל, כי לאף אחד אין תשובות עכשיו. זה חבל כי כל מי שהיה פה בעונה שעברה, רוצה להמשיך. אבל זה לא בשליטה שלנו ויותר מכך בידיים של היורוליג. הם יחליטו לגבי המועדון ואם הוא יכול לשחק ביד אליהו, האם אנחנו יכולים לחיות בתל אביב או להקריב את מה שאנחנו מקריבים העונה. זה שווה את זה כי יש לנו קבוצה עם מומנטום מהעונה שעברה. אבל לכל אחד יש מצב אחר. הכדור יהיה בידיים של מכבי ת"א לגבי מה שהם רוצים לעשות. האם הם יכולים להרשות לעצמם? האם הם יכולים לשחק משחקים בישראל בעונה הבאה? ברגע שאנחנו כשחקנים נקבל מבט כללי על מה שקורה בעונה הבאה, נוכל להחליט מה לעשות. אנחנו צריכים קודם תשובות מהיורוליג וממכבי ת"א. כרגע הם לא יודעים ואנחנו לא יודעים. לפני הכל, זו קבוצה שאוהבת לשחק אחד עם השני. אנחנו אוהבים להתחרות ביחד בישראל וביורוליג והיתה לנו הצלחה בשני המפעלים. למה לעצור את זה?".
כמה אתה מאמין בקבוצה הזו לקראת הפלייאוף?
"צריך לראות מי תבוא מולנו. זה היורוליג. אי אפשר להגיד מראש שאתה תגיע לפיינל פור. אתה צריך לנצח שלושה משחקים. יש לנו את הקבוצה כדי להגיע לשם. יש לנו עוד שלושה משחקים ואנחנו צריכים לנעול את המקום השביעי ושיהיה לנו את יתרון הביתיות בסרביה. אנחנו צריכים לנצח את המשחק הזה ואז לראות מול מי נתמודד ולנצח שלושה משחקים בסדרה הזו. אחרי המשחק הראשון, אדע יותר טוב באיזה מצב אנחנו. האמונה היא אותו דבר כמו בקיץ. בכל קיץ אתה מכין את עצמך מנטלית כדי להגיע למקום הראשון. זה צריך להמשיך כל העונה, לא משנה מה קורה. זה יכול להיות פציעות. איבדנו את רומן סורקין, אני הייתי בחוץ, לורנזו היה בחוץ. היו לנו הרבה סיבות להישבר. בעונה שעברה שחקנים נפצעו, העונה שחקנים נפצעו, השנה יש מלחמה. תמיד יהיה מכשול בדרך שלך להצלחה. אנחנו מתמודדים עם זה ואנחנו נמצאים איפה שאנחנו צריכים להיות. נגיע מוכנים לפלייאוף ונדבר אחרי זה".
"אני יכול להיות ג'ונדי לקבוצת NBA" (אלן שיבר)
אתה רוצה להיות בפיינל פור עבור המורשת שלך
"כמובן, אבל גם רק מבחינה תחרותית. אתה לא מתחיל עונה, אתה לא משחק את המשחקים האלה ועושה את ההקרבות האלה כדי לא לצאת עם משהו חיובי וזה ניצחון. בשביל מה אני פה? משלמים לנו לנצח משחקים. אם לא ננצח משחקים, לא תהיה לנו עבודה. ככה זה עובד. זו המנטליות שלי. אם לא אעשה את זה, יש גל של שחקנים שמוכן לעשות מה שאני עושה ואני לא רוצה שזה יקרה. הייתי במצב שהייתי ב-NBA והיה לי נוח ובום. מישהו עובד יותר קשה ממך, משאירים אותך בצד. זורקים אותך לאולימפיאקוס ועבורנו כאמריקאים, כשזה קורה בפעם הראשונה, זו ירידה במה. צריך שינוי מנטלי כדי להגיד שזו לא ירידה ברמה, זה האתגר החדש שלי. לא ידענו שום דבר על זה, כי לא לימדו אותנו על זה. דיברנו איתנו רק על NBA. עכשיו זו אחת החוויות הכי טובות בחיים שלי ולא הייתי מחליף אותה בעד שום דבר בחיים. אני משחק בכל המועדונים האלה, לטוס מסביב העולם, אני משחק במכבי ת"א ולומד כמה המועדון הזה היסטורי וכמה שחקנים טובים יצאו מפה. יהיה טפשי מצידי לא להבין את זה. ההצלחה של אנתוני פארקר ואפילו עכשיו כשהוא ג'נרל מנג'ר של קבוצת NBA. זו דרך שצריך להעריץ. אני מקווה שאוכל לשכפל את כל מה שעשה בקריירה. הדרך שלו הכי מוזהבת שיכולה להיות. נראה שהוא שולט בעסק שנראה כדורסל מכל כיוון וזה וזה כישרון מיוחד. זה כבוד שאני באותו משפט כמוהו. ככה בדיוק אני רוצה שהקריירה שלי והחיים שלי בכדורסל ייראו".
אחת האוהדות הכי מסורות שלך היא אמא שלך
"היא אוהדת של הקבוצה בגלל שהיא מושקעת בקבוצות שאני משחק עבורן. היא אמא יחידנית שהקדישה את חייה אליה והההצלחות שלי. אני כל מה שיש לה. אני מגיע כשמאחורי צוות תמיכה נהדר בבית. המשפחה שלי צופה בכל משחק שלי, הם מבקרים אותי על כל משחק. זה החלק הקשה. כי הם חווים את זה, אבל הם לא באמת חווים את זה. אני פה והם שם. זה יכול להיות מתסכל לפעמים. חלק מאבני הדרך והמשחקים, הם לא יכולים להיות חלק מהזה. גם הילדים שלי לא היו במשחקים, וזה היה מאתגר. אני מרגיש שאני עושה את זה לבד, בדרך מסוימת. אנשים רואים את זה במגרש. אני נותן הכל כי זה כל מה שיש לי. המשפחה שלי וכדורסל. זה המצב שאתה נמצא בו כאמריקאי שמשחק מעבר לים. זה אתגר מנטלי בכל יום".
רוב האנשים לא מכירים את ווייד בולדווין האמיתי ככה
"זה היה טוב בעונה שעברה, כי תמיד היתה פה משפחה. אבל זה לא החיים האמיתיים. יש להם חיים מעבר לים. פה זו העבודה שלי, החיים היומיומיים שלי ואנחנו עושים את זה לבד. דוד שלי מת רגע לפני פתיחת הסדרה מול מונאקו. באותו יום שדוד שלי נפטר, טאיג'ה שברה את הרגל כששיחקה עם הילדים בחוץ. לא הייתי יכול להגיע ללוויה ולפגוש את המשפחה, לא הייתי בחתונות של בני הדודים שלי, שאני מחשיב אותם לאחים שלי. הם גידלו אותי. כלום. פספסתי את כל זה בגלל העבודה הזו. ולכן אני לוקח את זה ברצינות. כל מה שמוציא אותנו מהמסלול, אני לוקח ללב כי אני מחמיץ הרבה דברים שאנשים אחרים לא מחמיצים. אי אפשר לטוס לאמריקה לחגוג בחתונה ואז לחזור ולשחק במדריד מול ריאל. זה לא עובד ככה. זו החלטה שאתה מקבל בלהתחרות עבור המועדונים כי אכפת לך כ"כ מכדורסל. זה עוזר להיות בקבוצה שלכל אחד אכפת אחד מהשני. כי כולם מכירים את המצב אחד של השני וזה קל. לכן אתה לא רוצה להרוס את זה. אתה רוצה להוציא את המיטב מהסיטואציה, לא משנה מה קורה מסביב. אנחנו בקבוצה הצלחנו להשתיק את כל מה שקורה מסביב ולהיות חיוביים באיך אנחנו משחקים משחקים".
מה קרה אחרי שצייצת "אין יותר טכניות ב-2024?"
"ניסיתי את זה במשך שבוע. זה קשה. הרבה מהטכניות שקיבלתי היו בסרביה, כשלא היה קהל והם יכולים לשמוע הכל. אני אוהב להביע את עצמי רגשית, אם זה אחרי זריקה או מהלך. זו הרגשה שונה ממצב שיש לך 11,000 אוהדים צועקים על השופט ונמצאים בצד שלי, אז מתעלמים מזה".