ילדי שנות ה-90 זכו. הם גדלו בשנים הכי מוצלחות של הקולנוע, בהתפתחות של הטלוויזיה וכבר הפכו לאנשים בוגרים מספיק כאשר האינטרנט החל להשתלט על חיי כולנו. אחד הסרטים שעליו גדלו, "הנסיכה הקסומה" שהפך לקלאסיקה אלמותית מלא בציטוטים אדירים שאנשים מגילאי 27-40 ככל הנראה ידעו לצטט מתוך שינה. אחד המשפטים שקצת נעלם מהראדר, הוא המשפט איתו כוכבה של לוס אנג'לס לייקרס, אנתוני דייויס יוכל להזדהות יותר מכל: "החיים אינם הוגנים, הם פשוט הוגנים יותר ממוות".
ניקולה יוקיץ', לוקה דונצ'יץ', יאניס אנטטקומפו ואנתוני אדוארדס הם רק ארבע דוגמאות לשחקנים שרובנו המוחלט אם לא כולנו, היו לוקחים לקבוצה ב-2K לפני אנתוני דייויס, שסובל העונה מעודף הכישרון וההתעלמות מוחלטת מאחת העונות הטובות בקריירה שלו, הרבה בגלל החבר'ה הנ"ל.
השחקנים האמריקאים, ש"סובלים" בשנים האחרונות מעלייה מטאורית מצד הכדורסלנים האירופאים, ודייויס, הוא אחד מאלו שהרגישו את המגמה בעוצמה החזקה ביותר. לאחר שנבחר בדראפט 2012 במקום הראשון על ידי ניו אורלינס הורנטס דאז, הסנטר חד הגבה, שנחשב לאחד השחקנים הכישרוניים ביותר בעמדות הפוסט באותם ימים, נכנס לליגה בסערה, ובמשך שנים רבות נחשב לאחד משחקני הפנים האיכותיים בליגה, אחד כזה שנותן לך את השילוש הקדוש: הגנה, התקפה ואישיות נוחה לאימון.
בשנים האחרונות, גובר השתלט על ההגנה, אמביד נתן תפוקה יפה לאחר שהתגבר על הפציעות ויוקיץ' עשה דברים שרק הוא הבין איך לעשות – ועמדת הסנטר הפכה כמעט באופן בלעדי לנחלתם של אנשים עם ויזת עבודה בארצות הברית וללא אזרחות, מה שדחק את דייויס הצידה מהדיון על הסנטר הטוב ב-NBA והפך אותו בעל כורחו ובעקבות חוסר עמידות לכמעט שחקן עבר. כל זה היה נכון, עד לעונה הנוכחית.
כמעט 25 נקודות למשחק, שלישי בטבלת הריבאונדרים עם 12.6 כדורים חוזרים למשחק וקרבה לשיא הקריירה באסיסטים למשחק, הפכו את דייויס העונה חזרה למפלצת צבע שאף אחד לא רוצה להתמודד מולה, חוץ מהנמסיס דומאנטס סאבוניס, אותו AD עוד לא ניצח בקריירה אף לא פעם אחת.
מעל לכל השורה הסטטיסטית הנאה הזו, עומד נתון אחד, אולי המפליא והמרהיב מכולם והוא כמות המשחקים בהם לקח העונה דייויס חלק, שעומדת על 76, יותר מעונה השיא, 18\2017, בה שיחק "הגבה" 75 משחקים.
לא מזמן חגג דייויס 31, הספיק להפוך מאולסטאר, לרטרו, והעונה לאולסטאר פעם נוספת לאחר שנתיים שנותר בחוץ. יחד עם כמה הופעות עצומות העונה, כמו 52 הדקות מול מילווקי בהן קלע 34 נקודות והוריד 23 ריבאונדים, מספר 3 בלייקרס החזיר עצמו לקדמת הבמה, ואם מוציאים את יוקיץ וסאבוניס מהמשוואה? כלל לא בטוח שישנו סנטר שעדיף עליו בליגה – כשגם אמביד לא מצטיין גדול במבחן העמידות אותו לא צלח AD בשנים האחרונות.
עונת 2020 הסתיימה עם טבעת עבור החבורה מעיר המלאכים, ועל אף שתמונת האליפות שייכת לבנו של ראג'ון רונדו ובקבוק השמפניה, תמונה נוספת שאולי שווה להזכיר, היא שניות לאחר זריקת הניצחון של דייויס מעבר לקשת, א-לה קובי ברייאנט, במדים השחורים לזכרו שהעלתה את הקבוצה של פרנק ווגל דאז ליתרון 0:2. הסוף ידוע כמובן, אך כבר באותו רגע, כשרוחו של אחד מהשחקנים הגדולים של הלייקרס בכל הזמנים נוכחת במגרש חסר הקהל, אפשר היה לראות ששום דבר ואף אחד לא יצליח לעצור את הקבוצה של אנתוני דייויס, והאיש שהביא אותו אליה – לברון ג'יימס.
על לברון אין הרבה מה להרחיב. לפחות העונה וכל עוד בנו לא בליגה – הוא מרוכז במטרה אחת, והיא להביא את הלייקרס הכי רחוק שאפשר. אם וכאשר יגיע ברוני לליגה של הגדולים? אז כבר המטרות עשויות להשתנות, אך כרגע ועל אף הסיכוי הקלוש, לצמד דייויס את ג'יימס יש הזדמנות, אולי אחרונה, לבנות לעצמם פסלים מחוץ לאולם הקריפטו בלוס אנג'לס, ודאי אם יצליחו להמם את הליגה ולקטוף טבעת נוספת.
אחזיר אתכם ברשותכם לפסקה הראשונה, ובה הציטוט האלמותי שנדמה כי נכתב על העונה של אנתוני דייויס. האם החיים הוגנים? האם בעונה בה מספק סנטר הלייקרס מספרים כאלו הוא אמור לנשוך ולשרוט את דרכו לפלייאוף, כדי אולי, בתיאוריה, להצליח להמם את הליגה כפי שעשה בעונה שעברה עד לגמר המערב יחד עם שותפו המזדקן לפשע והילד מארקנסו? התשובה לשאלה זו היא בהחלט לא. להתמודד מול יוקיץ', לוקה, סטף ויאניס זה ללא ספק לא הוגן, אבל אולי, גם הסוף של הסיפור הזה ממש כפי שהסתיים הסרט, יהיה שמח עבור חד הגבה שמשחק בלייקרס