"עונת פריצה אחי, זהו די, גמרנו עם המשחקים", אמר דני אבדיה בתיעוד מתוך אחד האימונים שלו בארץ במהלך הקיץ האחרון. אבדיה הבין שהזמן שלו הגיע, בידיעה שעונת 2023/24 תקבע לאן הקריירה שלו תלך ותענה על השאלה - האם הוא באמת השחקן שוושינגטון, אנחנו והוא דמיינו לפני כניסתו ל-NBA. היום אפשר להגיד שהתשובה היא לא. הוא יותר.
קחו את מה שחשבתם על אבדיה ב-2020, את הציפיות הגבוהות והתקרה שהייתה לכם בראש, ותשכחו מהכל. הישראלי בן ה-23 הוא אחד השחקנים הצעירים הכי מסקרנים בעולם הכדורסל, ואחרי מה שראינו ממנו העונה - מותר וצריך לחלום בגדול. אולסטאר זו לא מילה גסה, פרנצ'ייז פלייר זה ביטוי שמשקף את המציאות בוושינגטון ואם לפני כמה חודשים היינו חותמים על כך שדני יתפתח לאופציה רביעית בקבוצה מנצחת, סטייל ארון גורדון בדנבר, היום הסיפור שונה לגמרי. הרף עלה, עדיין לא ברור לאן ולנו רק נותר ליהנות מהתהליך.
אבדיה הוא הפנים של קבוצת NBA, או לפחות התקווה הכי גדולה שלה. זה משפט מטורף שלא יכולנו לומר אם דני היה משחק בכל אחת מ-29 הקבוצות האחרות, כך שהוא לא רק נמצא בסיטואציה הטובה ביותר שלו בשלב הזה של הקריירה, הוא גם מתחיל למקסם אותה.
העובדה שהוויזארדס היו בטנקינג אפשרה לאבדיה לגלות את עצמו מחדש ולהיזכר כמה הוא מיוחד. הפוינט-פורוורד (שהראה פוטנציאל גם כ-5 נמוך) עשה את אחת הקפיצות הכי גדולות העונה בליגה הטובה בעולם והתעלה על כל הציפיות, במיוחד בחודשיים וחצי האחרונים, עם כל מה שייחלנו ומעבר.
לפני שנמשיך, קחו נתון: אבדיה חתם את עונתו הרביעית עם ממוצעים של 14.7 נקודות, 7.2 ריבאונדים, 3.8 אסיסטים, 50.6% מהשדה ו-37.4% משלוש. השחקנים היחידים בהיסטוריה שהעמידו מספרים כאלה (לפחות) לאורך עונה שלמה הם לארי בירד, בראד דוהרטי, קארל מלון, כריס וובר, קווין דוראנט, לברון ג'יימס, קארל אנתוני טאונס, ניקולה יוקיץ', ג'ואל אמביד ודומנטאס סאבוניס.
שמונה זה בדם
במשך שלוש עונות דיברנו שוב ושוב על ה"ניצוצות" של אבדיה. פה פלרטט עם טריפל דאבל, שם סיפק הצגות ומהלכים גדולים, ביום בהיר אחד הוריד 20 ריבאונדים, אבל משהו לא התחבר. דני סבל מחוסר יציבות ויותר מדי פעמים הוא נראה כמו הצל של עצמו וגרם לנו לתהות איפה מספר 8 הקילר ונטול הפחד ממכבי תל אביב ונבחרות ישראל השונות. העונה הוא חזר.
הספרה 8 התפנתה לאחר שרוי האצ'ימורה נשלח בטרייד ללוס אנג'לס לייקרס וביולי האחרון מספר 9 של הוויזארדס התבשר כי הוא חוזר למקורות. עם שינוי הספרה הגיע על הדרך השינוי המנטלי, זה שכל כך חיכינו לו, וכך אבדיה עבר מחסום משנה קריירה ונראה שוב כמו הילד החצוף שלא שם על אף אחד. גם אם קוראים לך לברון ג'יימס.
אבדיה הבין שהוא פשוט איש חזק. הוא הבין שיש לו יתרון פיזי מול הרוב המוחלט של השומרים שלו (בטח ובטח הנמוכים, לאחר חילוף) והפך לשחקן אגרסיבי שמחפש את הטבעת ללא הפסקה. העונה הישראלי רשם 644 חדירות לסל, לעומת 770 בכל שלוש העונות הראשונות שלו בליגה, כולל 368 אשתקד. ביחד עם הסיומות שהשתפרו פלאים, יתרון המהירות/זריזות מול שומרים כבדים יותר ויכולת המסירה הנהדרת, דני יוצר הרבה בעיות להגנות כשהוא מוריד את הכדור על הרצפה.
זה מוביל אותנו לקליעה משלוש - שפותחת הכל והופכת את אבדיה לשחקן מודרני שלם שכל קבוצה הייתה רוצה. אחרי עונה של 29.7% משלוש, שהציבה אותו בתחתית ה-NBA, אבדיה זינק לכמעט 37.5% מחוץ לקשת ולמד "להעניש". הגנות רוצות להשאיר אותו חופשי? תשלמו. בעונה שעברה דני קלע ב-33.1% בזריקות פנויות לחלוטין משלוש (אף שומר לא במרחק של 1.82 מ' ומטה) והעונה הנתון הזה עלה ל-44.7% (63 מ-141). המשמעות היא ששומרים מחויבים לצאת אליו וזה משנה את כל התמונה.
כששוחחתי בשבועות האחרונים עם הצלף של וושינגטון, קורי קיספרט, שאלתי אותו על השיפור הנדיר של אבדיה משלוש ושנינו הסכמנו שהמפתח תמיד היה מנטלי. "זה הכל בראש", אמר קיספרט, "בשלוש השנים הראשונות דני היה עסוק מדי במספרים שלו, הוא התמקד בלשפר אותם במקום בקליעה עצמה".
ב-DC עסקו הרבה העונה ביכולת של אבדיה לקחת ריבאונדים ולהוביל התקפות. הכישרון הצעיר חיפש יותר את הכדורים החוזרים וסיפק 18 דאבל דאבלים העונה - יותר משלוש העונות הראשונות שלו במצטבר (16). השורה התחתונה והבשורה הגדולה היא שאבדיה עשה את הסוויץ' בראש והחזיר את הרעל בעיניים, כי מכאן יהיה לו הרבה יותר קל לעבוד על אלמנטים חדשים, ללטש את המשחק ולעשות את הצעד הבא בהתפתחות.
*הנתונים המתקדמים של החדירות + הקליעה בזריקות פנויות לחלוטין מעודכנים ל-13 באפריל (לא כולל המשחק האחרון בבוסטון)
השחקן המשתפר של העונה הבאה?
אבדיה ראוי לכמה קולות בהצבעה לתואר השחקן המשתפר של העונה הנוכחית (100 העיתונאים, ביניהם גם עבדכם הנאמן, בוחרים את הטופ 3 שלהם), אבל הוא לא יזכה בתואר שככל הנראה יילך לטייריס מקסי. בין היתר כי הוא בוושינגטון. אבל - עצם זה שאנחנו מזכירים פה את דני זה מדהים, ויש מצב שבעונה הבאה יהיה לו קייס עוד יותר חזק.
וויל דוקינס ומייקל ווינגר שמושכים את החוטים מאחורי הקלעים בבירת ארצות הברית חייבים לשלוח בטרייד את קייל קוזמה וזה כבר יקפיץ משמעותית את המספרים של אבדיה, שיכול להיות שחקן של 20+ נקודות למשחק בעונה הבאה.
השנה אבדיה רשם 13.6 נקודות, 7.0 ריבאונדים ו-3.8 אסיסטים עם קוזמה, בהשוואה ל-23.0 נקודות (!), 8.7 ריבאונדים ו-3.9 אסיסטים בלעדיו, כולל משחק 43 הנקודות בניו אורלינס וההופעה הגדולה החודש בטורונטו, בה הפך לשחקן השני העונה לצד ג'ואל אמביד עם 3/2/5/10/32 במשחק.
בעוד שבהגנה הוא כמעט בכל משחק מספק את הסחורה, השלב הבא מבחינת הכדורסל של אבדיה הוא להדק את הכדרור, להרחיב את הארסנל ההתקפי, בדגש על חצי מרחק, ולהפוך את כל התנועה שלו ליותר נקייה (סגנון ברנדון אינגרם) ופחות להסתבך על להוריד את הראש וללכת חזק ימינה (שעדיין עובד לו מצוין). זה השתפר העונה, צריך הרבה יותר.
ג'וליוס רנדל היה שחקן כזה, שב-99% מהמקרים פשוט מנסה לנצל את העוצמות שלו והולך עם השומר שלו עד הטבעת. ואז הוא הוסיף פיידאוויי קטלני והפך לאולסטאר בניו יורק. לשם דני חייב לשאוף. אלמנט נוסף הוא כמובן יד שמאל, איתה הוא צריך להרגיש עוד יותר בנוח. בעונה שעברה אבדיה חדר 29 פעמים בשמאל, לעומת 69 העונה.
תהיו בטוחים שהתיאבון של אבדיה רק גדל אחרי עונת הפריצה, ועם מוסר העבודה שלו - ייתכן שבכלל נדבר על עונת 2024/25 כעונת הפריצה האמיתית. ממוצעים של 5/10/20 פלוס מינוס, בתוספת של מאזן קבוצתי שעובר קצת יותר חלק בגרון, ובעוד שנה נדבר כאן על אבדיה כפייבוריט לתואר השחקן המשתפר.
החוזה הכי נוח ב-NBA
רגע לפני עונתו הרביעית, אבדיה בחר שלא להמר על עצמו. הוא חתם על חוזה היסטורי בקנה מידה ישראלי - 55 מיליון דולר ל-4 שנים, ללא סעיף יציאה, עד קיץ 2028. בזכות המהלך הזה דני זכה לשקט, כזה שאפשר לו להתמקד בכדורסל ולפרוץ ללא הסחות דעות. האם הוא היה מספק את אותה יכולת לו היה בשנת חוזה? כנראה שלא. אבל אם כן, הקיץ וושינגטון הייתה מעניקה לו חוזה של תשע ספרות.
אבדיה ירוויח בממוצע 13.75 מיליון דולר לעונה בארבע השנים הקרובות, כאשר ב-2027/28 כשהוא יהיה בן 27, בשיא הקריירה, השכר שלו יעמוד על 11.875 מיליון דולר. וזה - הופך את החוזה שלו לנוח ביותר בכל ה-NBA.
הוויזארדס הצליחו להחתים את אבדיה על חוזה של שחקן משלים טוב - וקיבלו שחקן מוביל ומבטיח שאפשר לבנות סביבו. בין השחקנים שמשתכרים פחות או יותר כמו הישראלי - ברנדון קלארק, וונדל קרטר ג'וניור, גרנט וויליאמס, דוריאן פיני סמית', אייזאה סטיוארט והרב ג'ונס (משחקני ההגנה הטובים ב-NBA, גם על חוזה מצוין). אי אפשר להשוות אותם לאבדיה, בוודאי ברמת הפוטנציאל.
ג'יידן מקדניאלס, הבחירה ה-28 בדראפט 2020, האריך בקיץ האחרון את חוזהו במינסוטה תמורת 131 מיליון דולר ל-5 שנים. העונה כל המספרים שלו הלכו אחורה והוא העמיד 10.6 נקודות בממוצע (33.9% משלוש) לצד 3.2 ריבאונדים. עם כל הכבוד להגנה המצוינת ולסייז שמקדניאלס מביא לטימברוולבס - הוא לא שווה פי שניים מדני.
פספוס? אולי, קצת. אני מאמין שאבדיה עשה בשכל כשהאריך חוזה באוקטובר האחרון, אבל אי אפשר להתעלם מכך שבשנים הקרובות שחקנים ברמתו ובמעמדו ירוויחו פי 2-3. החדשות הטובות - החוזה המדהים הזה (לוושינגטון) מפנה המון מקום בתקרת השכר ובזכותו ההנהלה תוכל לבנות קבוצה הרבה יותר תחרותית.
אבדיה לימד את כולנו שיעור חשוב בסבלנות. היו לא מעט רגעים קשים ומתסכלים לאורך שלוש השנים הראשונות שלו ב-NBA, ואפילו בעונה הזו כשנעצר על 2 נקודות ב-14% מהשדה מול אורלנדו בסוף בדצמבר, בדרך להופעתו החמישית בשישה משחקים בחד ספרתי. זה היה שבוע לפני יום הולדתו ה-23, הקפיצה הייתה אמורה להגיע מזמן והתחלנו לחשוש שזה לא זה. זה לא מה שחשבנו. החוזה נראה מוגזם והפסימיים כבר החלו לחשוב על קאמבק עתידי ליורוליג. מאותה נקודה קיבלנו את אחד המהפכים המטורפים והמהירים שראינו.
כולנו למדנו שלא היינו צריכים לקפוץ למסקנות או לחרוץ גורלות ושמחנו לגלות שאנחנו עדיין מבינים קצת כדורסל. לא סתם התלהבנו מהכישרון שסחף לאליפויות בעתודה ובמכבי. העין שלנו ידעה שהיא רואה משהו אחר והעונה קיבלנו את החותמת שצדקנו, ביחד עם הג'נרל מנג'ר לשעבר של וושינגטון, טומי שפרד. בפעם הבאה שישראלי ייבחר בצמרת דראפט ה-NBA, כבר נדע להיות סבלניים.
המנטור של אבדיה בעונת הרוקי, ראסל ווסטברוק, משתמש בסלוגן "למה לא?". וכאן זה המקום שלנו לשאול - למה לא לדמיין את דני באולסטאר? למה לא לחלום הכי רחוק שאפשר? למה לא להתלהב מהספורטאי המוכשר ביותר שיצא מהמדינה? אם לסרביה, סלובניה וליטא יש כוכבי על, למה לא לישראל?
הדרך של אבדיה לצמרת ה-NBA עוד ארוכה, אבל אחרי החודשים האחרונים המסלול החלומי הזה נראה קצת יותר ריאלי. יש לו יותר מדי איכויות שאי אפשר ללמד, וגם הגדולים ביותר יכולים לראות את זה. רגע אחד מהעונה הזו שלא אשכח אף פעם הוא שניגשתי במהלך סוף שבוע האולסטאר לדומיניק ווילקינס וכוכב העבר האגדי, שמפרשן כיום את אטלנטה הוקס (מולם אבדיה כמעט השיג טריפל דאבל), אמר: "דני יכול להיות אולסטאר בעתיד, אני ממש אוהב אותו". אז מי אנחנו שלא נפנטז?
בתוך עונה מורכבת בצל המלחמה - אבדיה נתן הרבה נחת להרבה אנשים שהיו צריכים את הסחת הדעת הזאת. הוא הפך לסמל הצלחה ישראלי ולשגריר שאפשר לסמוך עליו בעיניים עצומות. דני עבד קשה בקיץ האחרון כדי להוכיח שעדיין יש לו פוטנציאל להיות כוכב, ועכשיו, אחרי שעמד במטרה שלו, זה הזמן להגביר הילוך ולדהור כל הדרך לטופ של ה-NBA, כי לשם הוא שייך.