החלוץ שפרש מכדורגל התוודה ב"יציע העיתונות": "החזקתי את הילדה אחרי שכל הלילה קראתי טוקבקים, הרמתי אותה והרגשתי שאני מדבר לא טוב. נסעתי לבית חולים וביקשתי: תאשפזו אותי. זה לא קרה לי בשום מקום אחר בחיים, זה נבע מהלחץ"

Getting your Trinity Audio player ready...

אחרי קריירה ארוכה ומרשימה, הגיע הרגע הכואב ביותר עבור כל כדורגלן: ביום חמישי האחרון, הודיע איתי שכטר סופית על פרישתו מכדורגל בגיל 37. בנאום קצר ונרגש, שכטר סיכם את כל תחנות חייו - וממשיך הלאה, לאתגרים הבאים. בדרך, הוא עצר ב"יציע העיתונות" לשיחה על הקריירה שחווה - וגם התוודה על רגע אחד בלתי נשכח, לרעה.

"מכבי חיפה זה המועדון היחיד שאני אשם שלא הצלחתי בו. הקבוצה לא היתה מספיק טובה, משהו לא עבד בין הזרים לישראלים. יכול להיות שאם הייתי משחק לפני שנתיים עם דולב חזיזה ועומר אצילי, היה אחרת. עברתי שם תקופה קשה מאוד. לא התחבר לי. הרגשתי כמו אוגר בכלוב, שרץ ולא מתקדם".

בהמשך, סיפר גם על הרגע הקשה שחווה: "היה לי התקף חרדה כששיחקתי שם. אני מתמודד עם כל לחץ בחיים שלי. הרמתי את הילדה בבוקר, אחרי שכל הלילה קראתי תגובות, אנשים בחיפה שחטו אותי. כשאני מחזיק את הילדה, הרגשתי שאני לא מדבר מספיק טוב. נסעתי לבית חולים, ואמרתי להם: תאשפזו אותי, קרה לי משהו. אמרו שהיה לי סוג של ורטיגו, זה נבע מהלחץ. זה לא קרה לי בשום מקום אחר".

בכל מה שקשור לדברים יותר שמחים, הוא סיפר על הכיפה ששלף בזלצבורג, כששיחק במדי הפועל תל אביב: "סבא וסבתא שלי ניצולי שואה, ולכבוש על אדמת אוסטריה - ולהוציא את הכיפה, ולשמוע כמה הוא בכה כשכבשתי והוצאתי כיפה, זה משהו שלוקחים איתך לקבר".

באיזה קבוצה הכי נהנה? "בקייזרלסאוטרן הייתי הכי משמעותי, ב-10 מחזורים הראשונים. אנגליה? אין כמוה, ליגה מספר אחת. במשחק האחרון שלי באולד טראפורד מול אלכס פרגוסון, רצתי אליו ורציתי שיחתום לי על החולצה. הוא חתם לי והלכתי".

איתי שכטר חשף: "חוויתי התקף חרדה כששיחקתי במכבי חיפה"