הונדה XL 750 Transalp במבחן: בקצב הטראנס

גילוי נאות - היה לי טראנסאלפ אי שם בשנת 2015, שסגר לי ת'פינה בין מכירת ה-B.M.W 1150GS ועד לסיום פרויקט השיפוץ של ה-XRV 750 שלי. הטראנסאלפ 2008 האדום שלי הוכיח את עצמו כתולעת כבישים ברמת אמינות של הונדה, ככלי סביר בהחלט לרכיבת סופשבוע משותפת, כאופנוע בעל מראה ייחודי, שלא לומר אקלקטי (שבאופן מפתיע די אהבתי) וכשטן בהתגלמותו כשמגיעה העת לביצוע כיוון שסתומים!

סה"כ הייתה לנו תקופה טובה יחד. אני טיפלתי בו, הוא טיפל בי והכל על מי מנוחות ובלי דרמות. עד שמצאתי הרפתקה חדשה ומכרתי אותו לחבר (היום אני לא מסוגל להביט לו לתוך הפנס, החבר מטפל בו "אחרת"...), כך שלקראת המפגש הראשון שלי עם הטראנסאלפ XL 750 החדש (מ-74,900 שקל), הגעתי עם איזשהו קיבעון מחשבתי שבתודעתי הולך יד ביד עם שם המותג, כפי שגיבשתי אי אז.

מה מסתבר? הדבר היחיד המשותף לגרסת ה-XL 750 וליתר הגרסאות שקמו לאורך 36 שנות הייצור שקדמו לה, הוא השם ותו לא. ואם בשם עסקינן, אז ידעו להם בעלי המותג המסורתיים (כמוני) שבטוחים שה-XL 750 שהגיח לשוק הישראלי לפני כשנה, הוא שדרוג של ה-XL 700, כי מדובר פה ביציר שונה לחלוטין, בכל פרמטר, החל במראה, דרך המפרט הטכני וכלה בייעוד. אומנם נמשיך לקרוא לו בשמו, אך היום הוא מתלבש אחרת. טראנס, כבר אמרנו?

נעים להכיר
השוני המובהק מהמוכר והידוע, בא לידי ביטוי כבר במבט ראשון, כשהטראנסאלפ במראה קרבי יותר, אם כי עדיין מכופתר היטב, ניצב על זוג בולמי SHOWA קדמיים ו-MONOSHOCK DAMPER אחורי, המחוברים בהתאמה לגלגלי "21 מלפנים ו-"18 מאחור, כך שגם מבלי לדעת שמהלך המתלים גדל בממוצע ב-11%, ניתן להבין מיד כי להבדיל מקודמיו, הטראנסאלפ מציג גישת OFFROAD ORIENTED מובהקת. בעוד הלך המחשבה משתנה ויצר הסקרנות גובר, אני רוכס קסדה, מכניס מפתח לסוויץ' ושנינו נעים... להכיר.

מתחיל בלי להודיע
יש איזה משהו בניסויי כלים בפעם הראשונה, כמעין תחושה כזו של אופי חדש שצריך להתרגל ולהתחבר אליו. תחושה שעבורי ואני משוכנע שעבור רבים כמוני, חוזרת על עצמה בכל פעם כשאני עולה על כלי שלא הכרתי קודם, או שלא רכבתי עליו תקופה. בין אם מדובר בכלי שהחזרתי לכביש, או ב"סיבוב" מזדמן על אופנוע של חבר, ישנו תמיד שלב של התוודעות לכלי החדש וביצוע התאמה קוגניטיבית לממדיו, למשקלו, לרגש הנדרש בתפעול מנופיו ולהתנהגותו הכללית בתאוצה ובלימה.

אני טורח להקדים, להתעכב ולהבהיר את הנקודה הזו, היות וכאן ציפתה לי הפתעה. בפעם הראשונה, אחרי אין-ספור פעמים ראשונות לאורך שנים רבות, הביטוי השחוק של "כמו כפפה ליד" עלה בראשי מיד עם התיישבתי על אוכף המושב ותחילת התנועה. הכל במקום, הכל נוח, לא רחוק מדי, לא קרוב מדי, הרגליים פוגשות את הקרקע. אך הרבה מעבר לעובדה שרוכב כמוני המתנשא לגובה כביר של 172 ס"מ, מסתבר כמתאים למידותיו של הטראנסאלפ. גם קלות ופשטות תפעול המצמד, הגיר, המצערת והבלמים, פשוט ביטלה כל צורך הסתגלותי מצדי וכפי שכבר הצהרתי בהקשרים אחרים במהלך חיי, אז גם כאן: "זה לא קרה לי מעולם..."

ממשיך בלי להודיע
החיבור המיידי ביני לבין הטראנסאלפ, אפשר לי מיקוד מקסימאלי מהרגע הראשון, בכל הקשור לרכיבה עליו בתנועה הצפופה של ת"א. באופן מאוד לא מפתיע, סימנתי מהר מאוד צ'ק על התנהלות קלילה וזורמת, בלתי מכבידה, או מתישה בשום צורה שהיא: ראשון, שני, קלאץ' נכנס ברכות כמעט מוגזמת, חוזר ונוחת במדויק על נקודת ההשקה. עבירות טובה, מרכז כובד סביר, רגליים על הקרקע, הכל במקום הנכון ובזמן הנכון. כשצוואר הבקבוק מאחורינו ואפשר סוף סוף להשתמש ב-4 הילוכים נוספים, עולה באופן מידי תובנה אותה לא ניתן לפספס, שלמעשה מזכירה ש-once you went strong, you can’t go wrong, משמע שלאלו מכם אשר כבר חצו את הגבול לכיוון אדוונצ'רים עתירי מומנט והספק, מצפה הפתעה פחות משמחת עם פתיחת מצערתו של הטראנסאלפ. מה שהביא אותי לתהות האם ברגע של חוסר תשומת לב, חתמתי על גרסת A1...

העובדה שמדובר במנוע בעל הספק מכובד של כ-91 כ"ס, אכן מתעתעת בצפייה לכוח המתפרץ, לו אנו מייחלים עם מעבר הרמזור האחרון בדרך אל החופש. לעומת זאת, נתוני מנוע ה-PARALLEL TWIN (אותו המנוע המותקן ב-CB 750 HORNET) ללא ספק יצדיקו את עצמם בהמשך הדרך, בסל"ד בינוני ומעלה, כשנזדקק לכוח זמין שיאפשר לנו להשלים עקיפה בבטחה, או סתם להרגיש טוב עם עצמנו, בעוד אנו משייטים על הילוך שישי בהרכבה, שתיקה מביכה בדיבורית וכל מה שצריך זה-BOOST שישבור את הקרח. הוא שם! אז נכון, הטראנסאלפ איננו הספרינטר הכי חזק בשכונה, אך לעומת זאת הוא רץ מרתון מהימן, משובח וחסכוני, כזה שבמהירות ממוצעת של 125 קמ"ש, יגמע כמות ממוצעת של ליטר בנזין לכ-21 ק"מ וימשיך הלאה בלי תלונות, כל עוד המיץ שבמכל 17 הליטר שלו עדיין מרווה את תא הבעירה.

באשר לרוכב שעל גבו, הוא יקבל את כל המידע הדרוש לו הישר מצג הדשבורד הדיגיטלי, שם יוכל לבחור בין 5 מצבי רכיבה, כאשר שלושה מתוכם בוררים את מדרג ההספק ובהתאם את רמת בקרת ההחלקה. מצב נוסף עבור רכיבת שטח (GRAVEL) ומצב USER המאפשר התאמה של כלל הפרמטרים, עפ"י בחירת הרוכב (הספק, בקרת החלקה, בלימת מנוע ו-ABS).

צר לי לומר לאותו רוכב, כי על אף כל הסופרלטיבים שניתן לייחס (ובצדק) לשיוט ממושך על גבי הטראנסאלפ, לא הכל עובר בשקט, או ליתר דיוק, מיגון הרוח במידות המקור משגר את סילון האוויר ישירות לגובה הכתפיים (במקרה שלי), דבר שלאו דווקא מייצר עומס מיוחד, אך ללא ספק מייצר רעש, שאיך נאמר? היה אפשר גם בלעדיו. נושא שמשמעותו אומנם אינדיבידואלית לרוכב, אך ללא ספק ניתן לפתרון ע"י החלפת המשקף המקורי במשקף חליפי גבוה.

מי נתן את ההוראה?
אם הייתי נדרש לתאר במדויק את ייעודו של הטראנסאלפ XL 750, הייתי אומר שכשמו כן הוא - כלי מעבר (TRANSITION), המציע את הדרך הטובה ביותר לחיבור של רוכב כביש ותיק עם עולם ה-OFFROAD, או להבדיל, רוכב מתחיל אשר שם את יעדו אל נישת האדוונצ'רים הגדולים. הסיבה לכך טמונה בשילוב המנצח שבין הגישה הידידותית כלפי המשתמש, לבין היכולות הטכניות של הטראנסאלפ, בדגש על רכיבה בשטח.

ישנם שלל סוגים, מתאים ורמות של רכיבת שטח שאותם לא אמנה כעת, אך ישנם מספר כללי בסיס המשותפים לכולם, אותם רצוי ללמוד ולתרגל עם כלי "סלחני", כזה שיהיה קשוח כלפי הסביבה ורך כלפי הרוכב, או במילים אחרות: HONDA TRANSALP XL 750! הכלי שיאפשר לרוכב את היציבות והביטחון להתרומם מהמושב, ע"י אחיזת גריפים מלאה ותפעול מצמד באצבע אחת ובקלות. הכלי שיספק מהלכי מתלה ארוכים ומרווח גחון מכובד להתמודדות יעילה עם שינויים בתוואי השטח (כ-200 מ"מ בממוצע) והכלי שיאפשר שימור רצף תנועה וצליחה קלילה של אמבטיות החול בשדות השרון, גם אם אינו בהילוך האידיאלי.

בהגדרת הטראנסאלפ ככלי מעבר, אינני פוסל את האפשרות שילווה וירצה את רוכבו למשך שנים ארוכות, בשימושיות בלתי נלאית, חסכוניות והנאה, וללא ספק מייצר את התנאים הטובים ביותר לקראת עולם האדוונצ'ר ומעניק אותם לרוכש על מגש של כסף.