רק שני מאמנים בפלייאוף התחתון אימנו את הקבוצה שלהם מתחילת העונה ועד סופה. הראשון הוא זיו אריה, שמעמדו בהפועל ירושלים ידוע, והשני והמפתיע הוא אלי לוי. עבור האחרון זו עונת בכורה כמאמן בליגת העל, ולמרות שהקבוצה שלו נאבקה מתחילת הדרך על ההישארות, הוא זכה לאמון מג'קי בן זקן וגם גמל בפלייאוף תחתון ללא הפסד. רגע אחרי סיום העונה, לוי התארח ב"חמש אישי" ודיבר על הקשיים שעבר, הדינמיקה עם האיש החזק בקבוצה ג'קי בן זקן והפיצוץ עם יובל נעים.
אלי, מה התחבר בפלייאוף?
"הורדתי את הלחץ מהשחקנים, מיקדנו את הכל למשחק-משחק. ידענו ש-12 נקודות יספיקו בשביל להישאר, אבל ידעתי שאם לא נצבור אותן בהתחלה, אז לא יהיה את הדרייב בהמשך. השחקנים האמינו, עשו את כל מה שאמרתי להם. הגענו לנקודת זמן של סגל מלא בניגוד לכל השנה, התחרות הזאת בסגל יצרה קבוצה וראינו את זה לאורך כל הפלייאוף".
גם בהפסדים אשדוד נראתה קבוצה מאומנת
"ידענו שאנחנו פחות איכותיים. אתה צריך בגלל זה להיות יותר ממושמע, להיות יותר טקטי. אם מישהו זר יגיע למגרש ויגיד שהקבוצה מאומנת, אני יודע שעשיתי משהו נכון. ברגע שהיינו מאומנים, כשהשחקנים היו איתי לאורך כל הדרך בתהליך והאמינו שאפשר לעשות את זה, אז זה קרה. האמון שקיבלתי והאמון בדרך שלי, מבחינת ההנהלה... השם שלי אף פעם לא עלה. אף פעם לא היו צריכים לתת לי גיבוי, כשנותנים למישהו גיבוי זה אומר שהוא רגל וחצי בחוץ".
איך אתה מסביר את זה?
"ג'קי הוא בן אדם של אנשים, ברגע שהוא מאמין במישהו, אז זה עד הסוף. אם הוא לא רואה דברים שחשב שהם יהיו בצורה אחת והם אחרת, אז הוא הולך עם הבן אדם עד הסוף. הוא האמין ביכולות המקצועיות שלי. חוץ מאיתנו והפועל ירושלים, כולן החליפו מאמנים בפלייאוף התחתון. זה לזכות ההנהלות, בטח בזכות ג'קי. הגיע הזמן שיאמינו במאמנים".
חששת לאורך התקופה הזו?
"לא חששתי כי ידעתי מי זה ג'קי. להגיד שזה לא עבר לי בראש? בטח אחרי שישה הפסדים. אלה דברים שעוברים בראש, אבל מהר מאוד התעשתי וידעתי שהוא לא יעשה משהו. ובגלל שידעתי את זה, המטרה שלי היתה לא לאכזב אותו. הייתי אצלו בינואר והתחלנו לדבר על שחקנים. הוא אמר לי שלא יקרה כלום, גם אם נרד ליגה, אני אמשיך לאמן ואחזיר את הקבוצה לליגת העל. זה נתן לי את הביטחון שהיה לי, מה שעניין אותי היה רק לא לאכזב אותו. אני שמח שבסוף זה קרה".
“ברגע שג`קי מאמין במישהו, זה עד הסוף“ (ברני ארדוב)
ספר על הדינמיקה עם ג'קי בן זקן?
"במשחקים אני יודע להתנתק, גם בבלומפילד מול 20,000 איש. אני לא שומע כלום. הדינמיקה בינינו מאוד טובה. אנחנו משוחחים גם במהלך השבוע, יש שבועות שיותר ויש שבועות שפחות. לפעמים אני וג'קי לא נפגשים, לפעמים רק בטלפון. אם דברים שהוא אומר מצאו חן בעיניי, הייתי עושה אותם. הוא קודם כל בעלים, ומותר לו להגיד הכל, אתה תעשה עם זה מה שאתה חושב. אני מינפתי את זה ליתרון. השילוב שלנו, בטח עם התוצאות, הוכיח את עצמו".
יש התערבות מקצועית בהרכב?
"יש הבדל מאוד גדול בין לערב ללהתערב. הייתי מערב את ג'קי והוא מודע להכל, אבל הוא לא מתערב, הוא לא שואל אפילו. אני אומר לו. אני בסוף מקבל את ההחלטה. נגד נתניה היינו פנטסטיים, הפסדנו 2:0. במחצית בחדר ההלבשה ג'קי נכנס לחדר שלי והוא אמר שצריך לעשות ככה וככה. חשבתי חשבתי, החלטתי שאני עושה את זה. בדיעבד, זו היתה טעות, אבל אני קיבלתי את ההחלטה, הוא רק אמר את דעתו. אמרתי לאחיו נוני שאני טעיתי. אני לקחתי את ההחלטה, זה אני".
בתחילת העונה חשבת לתת את המפתחות לבריהון
"כשקיבלתי את אשדוד, התחלתי לעשות שיחות אישיות. הראשון ששוחחתי איתו היה יעקב בריהון. אמרתי שזה לא יכול להיות עם הכישרון שלו שזה לא מתפוצץ והוא לא שחקן הרכב. נפגשנו בבית קפה וביקשתי שיספר לי איך הוא לא שחקן הרכב עם כל הכישרון שכולם מדברים עליו. הוא לצערי אמר לי 'הם והם והם והם', אבל זה לא עניין אותי. הוצאתי לו את מפתחות של האוטו ונתתי לו, הוא שאל אותי 'מה זה?'. אמרתי לו 'מפתחות', והוא ענה 'אין לי רישיון', אמרתי לו 'לא, אלה המפתחות לקבוצה'. אני נותן לו את המפתחות בתנאי אחד - הכישרון שלו לא מוטל בספק, הוא יצטרך להיות מחויב טקטי, רוצה ורץ הכי הרבה מכולם. אם יעשה הכל, זה הוא ועוד 10, עשרה משחקים. הוא אמר שאין בעיה. להגיד לך שזה קרה בפועל? לא. זו אחת האכזבות שלי שלא הצלחתי להביא אותו למקום הזה, וחבל לי עליו כי כישרון כזה מטורף.... הוא כנראה לא רצה להיות בתהליך עד הסוף. ראיתי את הגישה והעובדה שפחות היה לו רצון להתחבר לתהליך. מי שלא רוצה, אני לא יכול לרצות יותר ממנו".
מה קרה עם מיכאל אוחנה?
"אשדוד זה מקום מדהים. מי שהיה בעבר פה ועשה דרך במועדון, לא שוכחים לו את זה. הרבה פעמיים השם שלו עלה אחרי תוצאות לא טובות, אני דחיתי את זה עוד ועוד. באיזשהו שלב הוא יזם איתי שיחה. רואים את התשוקה שלו. הוא אמר לי שהוא רוצה להגיע לאירופה, לאיפה שהוא היה צריך להגיע אילולא הפציעות. אתה מתחיל להאמין למה שהוא אומר. ידעתי שיש בעיות אחרות. הוא מוכשר בטירוף ורואים דברים באימון... אבל גם, נתתי לו כמה משחקים וזה עבד פחות. לא הרגשתי ששנינו ביחד בתוך התהליך, ולקראת סוף העונה הוא אמר שהוא פצוע ואפילו לא נכנסתי ללמה. הוא בחור מקסים וכואב לי עליו כי אני מאוד אוהב אותו".
להיכנס אחרי בן שמעון
"השחקנים מכירים אותי ומכבדים אותי. גם הבוגרים ובטח הצעירים שעברו תחתיי. לא חשבתי על הנעליים של רן, באתי עם נעליים שלי, ידעתי לאן אני נכנס. כשאתה בא מתוך המערכת, זה יותר נוח. למי שבא מבחוץ זה לוקח יותר זמן, ולי זה לא היה. נכנסתי למקום כמו דג במים. אבל היו קשיים אחרים. אם חשבתי שבנוער מתנהגים כך וכך, ידעתי בבוגרים זה שונה, אבל לא עד כמה. אף אחד לא יודע, אבל הציעו לי לאמן את הבוגרים אחרי יובל נעים ואני אמרתי שבאתי איתו ואני אלך איתו. אחרי שלושה חודשים קראו לי לאמן את הנוער וקיבלתי את ההצעה. התניתי אותה בכך שבסוף העונה, אאמן את הבוגרים. זו היתה עונת 2018/19 שהקבוצה נשארה בליגה אחרי סיום הירואי. אמרתי שאם הם יהיו בלאומית, אני אהיה המאמן הראשי. אם לא, ויביאו מאמן שאימן בשלוש השנים האחרונות בליגת העל, אני אהיה העוזר הראשון שלו ואם זה מאמן שלא אימן בליגת העל, נהיה צמד מאמנים בסגנון של סלובו וברדה. לא הצלחתי להציל את הנוער מירידה, וכשהסתיימה העונה, פניתי להנהלה ואמרתי שאני רוצה להישאר בנוער. הרגשתי חובה מוסרית ושחסר לי עוד כמה דברים בשביל להיות מאמן יותר טוב".
“אמרתי לבריהון שלא יכול להיות שעם הכישרון שלו זה לא מתפוצץ“ (קובי אליהו)
מה קרה עם יובל נעים?
"עברתי איתו כברת דרך, שיחקתי איתו והייתי העוזר שלו באשקלון. כשפיטרו אותו מאשקלון, הציעו לי לאמן את הבוגרת וסירבתי. ההנהלה פנתה אליו באופן אישי, והוא הפנה אותם אליי. אמרתי להם בשום פנים ואופן, אני הכי לויאלי בעולם. אחר כך הוא קיבל הצעה מהפועל חיפה, ויואב כץ אמר בשום אופן אני לא אהיה שם, כי יש את בן מרגי. אמרתי ליובל שזה המקצוע שלו, שיילך לאמן, כי הוא עשה הכל בשבילי. אמרתי לו 'לך תצליח'. אחרי שעה ראיתי פרסומים שהוא סרב להפועל חיפה, עד היום אני לא יודע מה הסיבה. אחרי שבוע ימים הוא קבע איתי פגישה, והוא אמר לי שבסוף אני ארצה ללכת לבד, אבל הוא רוצה אותי איתו בכל מקום. אמרתי לו שזה מובן ולגיטימי. קיבלנו הצעה מאשדוד, הלכנו לחתום שם והיינו שם שלושה חודשים. אחרי שלושה חודשים, פיטרו את שנינו ביחד".
"בראשון בבוקר קיבלתי טלפון מנידם שאומר שג'קי רוצה אותי, רוצה שאשאר לאמן. אמרתי לו שאין סיכוי. אז הם אמרו לי שליובל מגיע כל השכר, אבל אותך אנחנו רוצים. אם אתה לא רוצה, לא מגיע לך כל השכר. אמרתי להם שלקחתי את זה בחשבון, באתי עם יובל ואני הולך עם יובל. אז קיבלתי את ההצעה לאמן את הנוער, צלצלתי ליובל והוא אמר שאני לא צריך ללכת לשם כי הוא חשב שאני שווה יותר. התייעצתי עם עוד כמה אנשים והחלטתי ללכת לזה, צלצלתי ליובל שוב ואמרתי לו את זה. הוא ענה שאני לא יכול לעבוד איתו יותר בחיים. אמרתי לו שאם אני אצליח, זה יהיה מזוהה איתך. הוא עמד על כך שאני לא אעבוד איתו יותר. הייתה הודעה באותו ערב עם כמה דברים שפחות אהבתי, זה סגר את הסיפור. הוא עשה לי טוב, אני מאחל לו טוב. אחיינית שלו נרצחה במסיבה ושלחתי לו הודעה שאני משתתף בצערו. חלק ממני שייך אליו. אנחנו כבר שנים מעבר, אנחנו חיים בשלום והכל בסדר".
עוז בילו גר אצלך בבית
"זה ילד שלי, אבא שלו אחד החברים הכי טובים שלי. אני מכיר אותו מגיל 3, הרבה לפני שהוא התחיל לצאת עם הבת שלי. אימנתי אותו, הוא מאוד מוכשר. מאחל לו את הכי טוב שיש. אני מכיר את עוז הכי טוב מכולם, חוץ מאבא שלו. יש לנו המון שיחות. במשחקים נגדנו, אני נותן לו להרגיש הכי נוח, לא מדברים על המשחק בכלל. במשחק נגדנו בסיבוב הראשון הוא בישל גול והילדה שלי יושבת על הספה רותחת מזעם ואני אומר לה 'מה יש לך'? היא אומרת לי 'ראית איך הוא חגג?'. אמר לה שצריך להפריד. הוא צריך לחגוג, זה המקצוע שלו וזה המקצוע שבחרנו והכל בסדר. אנחנו מדברים ביום יום מעבירים רשמים, אבל לא מדברים על המשחקים שלנו. אני רוצה שהוא ירגיש הכי נוח. במשחק האחרון נגדנו הוא הוחלף וצעק 'למה עכשיו'?, אז באינסטינקט אמרתי לו 'סתום את פה ותצא החוצה', בקטע של חינוך. זה יצא לי טבעי".
לקח לחמודי כנעאן הרבה זמן לחזור מהפציעה
"הסתדרנו, ובסוף הוא חזר והיה ביג טיים בשבילנו. כשהגעתי, בנינו את הקבוצה וכולם אמרו שחמודי יחזור בינואר ויסדר אותנו. אבל אני ידעתי מהניסיון שלי על הפציעה הזאת, כמה זמן זה לוקח. אמרתי מראש שזה יהיה רק בונוס, אמרתי 'אל תבנו עליו, זה לא יקרה. הוא מתגלח עלינו השנה'. הוא חזר קצת לפני הזמן, והמצב שלנו לא היה טוב. גם אני נשאבתי לזה שחמודי יסדר אותנו, אז קצת העמסנו עליו דקות וחיכינו שיבוא השחקן שאנחנו מכירים. הוא קרס פיזית, העמסנו עליו יותר מדי. אמרתי לו 'עד שאתה לא אומר לי שאתה בריא ב-100 אחוז, אתה יוצא החוצה. עושים פאוזה. עם כל הכבוד לאשדוד, יש לך עוד קריירה. זה לא פייר כלפיך. תגיד לי מתי אתה מוכן'. הוא אף פעם לא בא ואמר שהוא מוכן ורוצה, אבל בפלייאוף היה איזה אימון אחרי שהוא התאושש והורדנו ממנו עומסים, והוא נתן אימון שלא ראיתי דבר כזה. אמרתי למאמן כושר אהוד בן שושן: 'זהו, חמודי בריא'. הוא עשה שם דברים מטורפים ואז מישהו נתן לו מכה קטנה ברגל באימון הזה והוא יצא מהאימון וצעק 'זהו, לא רוצה לשחק כדורגל יותר, נמאס לי!'. אבל דיברתי איתו ובמשחקים שהוא נכנס הוא היה נפלא. לא מספיק נהנינו מחמודי בריא בסוף. הלוואי שהוא יהיה איתנו בעונה הבאה. יש לו חוזה לעוד עונה. אני מאמין שיהיו לו הצעות, אבל לא בטוח לאן שהוא מכוון ולא המספרים שטובים לאשדוד. כאדם הוא חשוב לי, לא פחות משחקן. עוד עונה באשדוד תעשה לו רק טוב. יושב עליו שהוא כבר בן 24. אני מקווה שהוא יקבל את ההחלטה הכי טובה. זה המקום לחזור להיות חמודי שהוא היה. כשהוא מראה את היכולות שלו, השמים הם הגבול".
“עברתי כברת דרך עם יובל נעים“ (נמרוד גליקמן)
מה תהיה הדינמיקה עם אלון חזן?
"כרגע, כשיהיה מה להודיע המועדון יודיע. אני ואלון, לפני שהוא יהיה פה במערכת, אנחנו בקשר טוב. הוא חבר שלי, סוג של מנטור, הוא עזר לי בתחילת השנה, בדרך ובטח בסוף העונה. לא משנה מה יהיה הטייטל שלו באשדוד, אני מאוד שמח ומחבק את זה שהוא במערכת. אני אשמח ללמוד, להתייעץ ולשתף ולעשות הכל יחד עם אלון חזן. מהטבע שלי, אני אוהב אנשים חזקים וכאלה שיכולים להפרות אותי, על אחת כמה וכמה אלון חזן".
איך אתה מצליח לבנות סגל יותר איכותי באשדוד?
"אנחנו רוצים לעשות את אשדוד הרבה יותר טובה, אטרקטיבית ולא להגיע למצב שהגענו. יש לנו פגישת הנהלה וכל אחד יסיק את המסקנות שלו המקצועיות והארגוניות. יהיו שחקנים שניפרד מהם ונרצה להביא שחקנים חדשים כדי להפוך את הקבוצה ליותר טובה. הפוטנציאל של אשדוד? אנחנו רוצים להגיע למצב של יציבות, לא פעם אחת פלייאוף עליון ואז שוב להילחם על הירידה. אנחנו צריכים לבנות קבוצה יותר אטרקטיבית. אני מעריך שגם התקציב יגדל, כי יהיה קשה לעשות את זה בלי תקציב".
היית צריך להתמודד עם הרבה בזמן המלחמה
"זה מאוד מורכב. בהתחלה כולם אמרו שג'קי עושה משהו שהוא רוצה לעצור את הליגה, להקפיא ירידות, משהו שאף פעם לא דובר. לא דוברים ולא יער. היינו העיר הכי מטווחת, נפלו לנו רסיסים באצטדיון באמצע אימון. לא היה פשוט להחזיק את העסק וג'קי קיבל החלטה אמיצה להפסיק את האימונים, הבטיחות לפני הכל. חזרנו להתאמן אחרי כולם. אבל בתוך התקופה הזאת, היה משהו שעזר לנו בסוף העונה. כל הזרים נסעו מהארץ והייתי צריך לתקשר עם כולם איכשהו, אז ככה הידקנו את הקשרים הבין אישיים ואמרתי לכולם שרק ביחד נצליח במשימה הזו. הלב יתגבר לפחות בהתחלה על הכל, והתקדמנו ככה. חדר ההלבשה החזק שלנו, זה אחד הדברים שהחזיקו את הקבוצה הזאת ונתנו לה סיכוי להישאר. בסוף זו גם היתה יכולת, עם פלייאוף מדהים".
מי המנהיגים של חדר ההלבשה?
"יש את הקפטן, את טום בן זקן, שהוא שחקן מוביל גם בתקופה שהוא היה פצוע ולא שיחק. הוא עשה המון דברים בשביל הקבוצה, מתחת לרדאר. רועי לוי היה אילוץ, אם טום בריא הוא היה משחק והוא היה עושה עבודה לא פחות טובה אם לא יותר טובה. הוא הוכיח שהוא שחקן מן המניין בליגת העל. הערך המוסף שיש לו יחד עם היכולות, זה ווין-ווין".
מה החלומות שלך?
"אני לא יכול להגיד לאן אני יכול להגיע, אבל בסוף אני רוצה להגיע הכי גבוה. להגיע לקבוצות הכי טובות בארץ, לאמן את נבחרת ישראל, לייצג את המדינה. לאמן את הבן שלי? הלוואי. אמרתי לגבי עוז, למשל, שזה לא אידיאלי, אבל אם יום אחד זה יקרה, אז אולי אפרוש אחרי (צוחק)".
“רוצה להגיע לקבוצות הכי טובות בארץ, לאמן את הנבחרת“ (לירון מולדובן)
האזינו לראיון בכל הפלטפורמות:
ברדיו
בספוטיפיי
באפל מיוזיק