פוד חוזר הניגון: למה הלייקרס בחרו בג`יי ג`יי רדיק

"לסטיב קר אין שום ניסיון כמאמן, והוא אולי יעדיף להתנסות קודם כל כעוזר של פיל ג'קסון בניו יורק. איך הוא בדיוק מהווה שדרוג לעומת מארק ג'קסון?"
(זאק באקלי, בליצ'ר ריפורט, 6.5.2014)

עשור וחודש וחצי עברו מאז מינתה קבוצה מקליפורניה צלף לשעבר, שלא אימן קבוצה בחייו, למשרת המאמן, עד שהלייקרס עשו זאת, כאשר אדריאן ווג'נרובסקי דיווח ב-ESPN על הסיכום שהושג, ל-4 שנים, עם ג'יי ג'יי רדיק. נכון, קר לפחות החזיק במשרה ניהולית אחרת, בפניקס, רק שהקדנציה שלו שם הסתיימה אחרי שלוש שנים ברגשות מעורבים, וכללה בין היתר את הטרייד ההרסני על שאקיל אוניל שהביא את עידן ה-Seven Seconds or Less לסיומו. משם הוא המשיך לפרשן בטלוויזיה. המינוי שלו למאמן הווריורס, בטח אחרי שמארק ג'קסון התחיל להצמיח בערוגה את הספלאש בראדרס הצעירים סטף קארי וקליי תומפסון, גרם ללא מעט אנשים להרים גבה.

"הכרתי אותו דרך חברים, והאמת שגם דרך משחקי גולף משותפים", התוודה בעלי הווריורס, ג'ו לייקוב, בעוד הצהרה לא שגרתית. קר התלבט בין הניקס לווריורס, והחליט ללכת לקבוצה שנראתה לו כבעלת הסגל הטוב יותר. "אני מעדיף להתמודד עם ציפיות, מאשר לאמן בקבוצה ללא לחץ שהולכת לתהליך בנייה מחדש", אמר. "אני לא בא בגישה של 'אנחנו חייבים לנצח ב-52 משחקים בעונה הקרובה' או 'אנחנו חייבים לעבור סיבוב בפלייאוף'. הגישה שלי היא 'מה אנחנו הולכים לעשות בעשור הקרוב? מה נעשה בחמש השנים הקרובות? אני מקווה להמשיך במגמת העלייה עם המועדון הזה".

הווריורס באמת לא ניצחו ב-52 משחקים בעונה הראשונה של קר. הם ניצחו ב-67. וזה לא בדיוק שהם עברו סיבוב בפלייאוף - הם לקחו אליפות. אבל תזכרו, קר לא בא בשביל עונה אחת, אלא רצה לראות מה הקבוצה עושה 5 ו-10 שנים קדימה. ובכן, ב-5 השנים הבאות הווריורס לקחו שלוש אליפויות והגיעו פעמיים לגמר. ב-2022 הם הוסיפו עוד אליפות אחת. קר הפך לאחד המאמנים המוערכים בליגה, וזכה גם לאמן (בהצלחה פחותה, אגב) את נבחרת ארצות הברית בגביע העולם. אפשר לומר שההימור של הווריורס השתלם.

לא שהמינוי של קר מבטיח משהו לגבי רדיק, ובלייקרס יסתפקו גם ברבע מכמות האליפויות שהוא לקח עם הווריורס; העניין הוא שאי אפשר באמת להסיק מסקנות נחרצות מקריירת המשחק או מחוסר קריירת האימון של בן אדם, לגבי ההצלחה העתידית שלו על הקווים. וללייקרס, מועדון שלפעמים נראה שנאחז בציפורניים בנוסטלגיה ובערכיו הישנים, יש לפחות עוד דוגמה אחת מוצלחת להיאחז בה.

גם הוא היה חסר ניסיון. קר (GETTY)

נותן עצות לרפטורס (והם מקשיבים)
הזיכרון הזה מן הסתם רחוק יותר, אבל הסדרה "Winning Time" החזירה את סיפור מינויו של פט ריילי לתודעה. ריילי היה עוזרו של פול ווסטהד, עד שזה פוטר בעקבות סכסוך על סגנון המשחק עם הכוכב הגדול, מג'יק ג'ונסון, שהרגיש שהסגנון הנוכחי לא מתאים לכישורים שלו ואיים לעזוב. ריילי, רול פלייר קשוח ולוחמני, שימש כשדר הרדיו של הלייקרס לפני שצורף לצוות האימון, שם הלך וקנה לעצמו מאמינים בתוך המועדון. אחרי פיטוריו של ווסטהד, ריילי תפס פיקוד, הכניס את השואו-טיים, והשאר היסטוריה.

רדיק לא היה צריך לעבור דרך תפקיד של פרשן רדיו. בעשור השלישי של המאה ה-21 הוא הפך את עצמו לפודקאסטר מצליח, שמארח שחקנים לשיחות מרתקות, ברזולוציות גבוהות מאוד, על כדורסל. הכריזמה שלו כאישיות לא חמקה מעיני תעשיית הטלוויזיה, ובעונה האחרונה, אחרי שדוק ריברס חזר למילווקי, רדיק הוקפץ לצוות הבכיר של ESPN ופירשן גם את סדרת הגמר - כל זאת במהלך במקביל לתהליך ההתמיינות שלו למשרת המאמן.

בלייקרס, כך דיווחו ב-Athletic, חשבו שיש לרדיק "פוטנציאל של פט ריילי" כמאמן. ריילי קיבל את התפקיד בקבוצה עמוסת ציפיות וכוכבים עם מג'יק וקארים עבדול ג'באר, כשהוא בן 36 בלבד, צעיר אפילו מגילו הנוכחי של רדיק, שיחגוג בשבוע הבא 40.

הלייקרס, אגב, הם לא הקבוצה הראשונה שחשבה על רדיק כמאמן. שארלוט, למשל, ראיינה אותו רק לפני שבועות ספורים. שנה קודם, טורונטו חיפשה מאמן חדש ושוחחה איתו. בסופו של דבר נבחר דארקו ריאקוביץ' לתפקיד, ורדיק חלק בפוד שלו את תהליך ההתרשמות ההדדי בינו לבין הרפטורס - "ראיתי שהם בשליש התחתון של קבוצות הליגה מבחינת חיתוכים לסל, גם בתדירות וגם ביעילות".

באותו פרק, בנובמבר, הוא אמר שהסגל של טורונטו לא בנוי בצורה שמאפשרת לסקוטי בארנס לככב. "בעיניי הוא שחקן שטוב בהכל, קצת כמו ניקולה יוקיץ'. אחד שצריך לבנות את ההתקפה סביבו". הרפטורס אמנם לא מינו אותו, אבל זרמו עם הרעיון, כאשר ויתרו על פסקל סיאקם ואו.ג'י אננובי, והפכו את בארנס לעמוד התווך ההתקפי שלהם.

בסופו של דבר, במאות או אלפי שעות באולפני הרדיו, בניתוחי עומק של משחקים, בשיחות עם השחקנים הכי גדולים בליגה, רדיק צבר ידע אדיר. המעבר בין אולפני הטלוויזיה לבין הקווים שמסביב למגרש הפך תכוף יותר בשנים האחרונות, ורק בימים האחרונים עשה אותו ג'ף ואן גאנדי, שחזר למשרת אימון, כעוזרו של טיי לו בלוס אנג'לס קליפרס. אין ספק שרדיק מבין כדורסל, חד אבחנה, ואינו מנסה לייפות את המציאות. מצד שני, גם זה לא מבטיח כלום, והשילוב בין רדיק למשרת אימון בלייקרס היה מורכב עוד לפני מה שקרה ב-19 במארס 2024.

השת“פ עבד. רדיק ולברון (GETTY)

רוצים השוואות? תלכו למספרה

"בוא נגיד, תיאורטית, שאני בקבוצה שלך" (ג'ייג'יי רדיק ללברון ג'יימס, בפרק שפורסם ב-5.5.2024)

באותו ערב, גילה עולם הכדורסל פודקאסט חדש בשם Mind The Game. פרויקט משולב של חברות ההפקות של שני השחקנים שרק חצי שנה מפרידה ביניהם, של שני חבר'ה שבנו אימפריית תקשורת קטנה במו ידיהם כדי לשלוט בנראטיב של איך מדברים כדורסל ברשת. "הרגשתי שאנחנו מאבדים את המהות של משחק הכדורסל, את המשמעות האמיתית, את האפשרות ללמד את הדור הצעיר והקהל הרחב מהו כדורסל באמת", הסביר לברון לעיתונאים.

"קצת הרגשתי מתוסכל מכך שהתקשורת מלאה כל הזמן בהשוואות, מי יותר טוב ממי, האם השחקן ההוא משנות ה-50 היה יכול לשחק בשנות ה-2000. זה לא טוב עבור הדור הצעיר. אם אתה רוצה לשמוע את זה, לך למספרה".

השניים חולקים ביניהם תשוקה אדירה לכדורסל, והניצוץ היה מיידי. על כמה בקבוקי יין ועם לוח שרטוט ביניהם, הם ישבו ופירקו את משחק הכדורסל לגורמים. התרגילים הכי בלתי ניתנים לעצירה, איך השלשות שינו את המשחק, איך להתמודד עם פיקנרולים, מה עושים מול לוקה. רדיק הרים ופתח דיון, לברון ענה בכנות ובאריכות.

לרגע נראה שהסופרסטאר הזה, שכל מילה אצלו נראית מחושבת ומונעת מ-78 אינטרסים שונים, מרגיש בפעם הראשונה שיש מישהו שמבין אותו ויכול לזרום איתו. זו היתה כימיה שכיף לשמוע, וככל שהעונה של הלייקרס התקרבה לסיומה, ובעיקר לאחר פיטוריו של דרווין האם ב-3 במאי, זה התחיל להישמע כמו משהו אחר: ראיון עבודה. הדדי.

"אני לא יודע באיזו גישה נקט כל מאמן שהיה לך, אבל הייתי שמח לשמוע את דעתך הכללית", אמר רדיק ללברון, בפרק שעלה ב-11 במאי, בסוגיה האם לעשות עבירה על היריבה כשאתה ביתרון של 3, "הרי הנושא הזה עומד לעלות שוב". לברון, אחרי שסייג ואמר שתלוי בכמות הזמן שנשארה על השעון ובמצב בו נמצא השחקן המכדרר, התייחס למשחק בין הניקס לפילדלפיה, בו טייריס מקסי קלע שלשת שוויון ברגעי ההכרעה.

"אני אישית הייתי עושה עבירה, אבל כשהשחקן מכדרר ומוריד את הכדור לרצפה. אני עושה עבירה, עושה עבירה, עושה עבירה". רדיק ענה מיידית: "אני איתך לגמרי. בכל הזדמנות אפשרית אני עושה עבירה. בכל הזדמנות". הנושא הזה, תהיו בטוחים, יעלה שוב. עכשיו לפחות המאמנים שיפגשו את הלייקרס יידעו מה המאמן שלה מעדיף לעשות.

גם לגבי המועמד השני של הלייקרס, אפשר היה לדעת מה הן העדפותיו - לו כן היו מספיק משחקים ברזומה. ג'יימס בורגו, שהיה בעבר מאמן שארלוט ונחשב לאדריכל ההתקפה המוצלחת של ניו אורלינס העונה, הגיע לרשימת המועמדים הסופיים, לצד מאמן אוניברסיטת קונטיקט הנוכחי, דן הרלי, שוויתר על 70 מיליון דולר. בורגו הוא חלק מחבורה של עוזרי מאמן שמיועדים לגדולות, ביניהם אנשים כמו עוזר מאמן בוסטון סם קאסל, עוזר מאמן דנבר דייויד אדלמן, עוזר מאמן מינסוטה מייקה נורי ומקבילם מגולדן סטייט, קני אטקינסון.

אלה השמות הבולטים בחבורה, ולרובם אין יותר מדי הצלחות, או אפילו ניסיון, כמאמן ראשי. טיי לו בחר להישאר בקליפרס, וזה לא שפיל ג'קסון ורד אאורבך מחכים שם בחוץ. עם לברון בעונה בה יחצה את גיל 40, ובטח שבלעדיו, ועם פער בין ציפיות למציאות, הג'וב בלייקרס לא נראה ממש אטרקטיבי למתבונן מהצד.

ברשימה מכובדת. אטקינסון (GETTY)

בלי לומר מילה
ברגע שעלה שמו של רדיק, צצו התגובות המתבקשות: שוב לברון מביא את החברים שלו, איכס. רק שהמהלכים שנעשו בלייקרס בשנים האחרונות העידו שזה לא תמיד עובד, ושגם בהנהלה הבינו את העניין. מנג'ר הלייקרס רוב פלינקה קיבל אחריות על הטרייד שהביא את ראסל ווסטברוק לקבוצה, אבל מעורבותו של לברון כנראה היתה שם משמעותית מאוד.

פלינקה עצמו גם ידע ללחוץ Undo על ווסטברוק ולבנות צוות מסייע טוב יותר סביב לברון ואנתוני דייויס, ואחר כך בקיץ, כשלברון ניסה לרמוז שהוא מעדיף את קיירי אירווינג, פלינקה העדיף להשאיר את אותו הצוות המסייע כדי לתת ללייקרס את מה שלא היה להם שנים, ושיש לרוב הקבוצות הטובות באמת בליגה: המשכיות. ג'יימס, אחרי גמר מערב, ידע שעדיף לו להגיב בשמחה, וכך עשה.

לברון, טען סוכנו ריץ' פול וציינו גם כתבים המסקרים את הלייקרס, לא היה מעורב בתהליך חיפוש המאמן. קל לגחך, אבל יש מספיק סיבות שזה יהיה נכון. הלייקרס, לאורך כל כהונת משפחת באס, היו קבוצה שמקשיבה - לפעמים יותר מדי - לכוכבים שלה. פלינקה לא היה צריך להחליף מילה עם לברון בעניין רדיק, כשהיו לו 8:15 שעות של חומר גלם להאזין להן, ולהבין איך זה נשמע כשלברון, מגדולי מוחות הכדורסל בכל הזמנים, מעריך מישהו. בין היתר, לברון ציין את רג'ון רונדו כאחד השחקנים החכמים ששיחק איתם ואמר שזה "מוזר שהוא עדיין לא מאמן"; הלייקרס, על פי The Athletic, מתכוונים לצרף אותו לצוות של רדיק.

כשלברון נכנס לקיץ כשחקן חופשי, כשקבוצות עם חלון הזדמנויות מפתה יותר לאליפות לוטשות אליו עיניים, פלינקה משער שמי שיכול לדבר כדורסל ברמה גבוהה עם לברון - יוכל גם לאמן אותו, ויותר מזה, יוכל גם לאמן ביום שאחריו. לפי הדיווחים, מי שהלייקרס כן התייעצו איתו בחיפוש היה דייויס, שצפוי לקבל תפקיד משמעותי יותר בהתקפה, בעיקר בדקות הסיום, תחת רדיק. כשדייויס מרוצה, אנחנו יודעים מהקדנציה המשותפת שלהם, גם לברון מרוצה. יש סיכוי שפלינקה הבטיח לעצמו עכשיו לפחות עוד שנה אחת של ג'יימס בזהוב ובסגול, בלי להחליף איתו מילה בעניין. המסר עבר, ובהתחשב בכמה שלברון שיבח את שחקני המשנה של קבוצות כמו דאלאס ומינסוטה, אולי הם גם מייחלים בסתר שיהיה אפשר להחתים אותו על חוזה נמוך יותר מהמקסימום, כדי להביא עוד חיזוק מסביבו.

הרי לברון כמעט אף פעם לא ראה את עצמו כמצוי במערכת יחסים רגילה בין שחקן למאמן או שחקן למועדון. במשך קריירה שתכף תיכנס, כנראה, לעונה ה-22, היחידים שהעמידו אותו במקום היו מיאמי היט, הרבה בזכות אדם שגדל בלייקרס ובא עם רזומה אדיר: פט ריילי. כשהוא החליט על דעת עצמו למחוק תרגיל של דייויד בלאט, זה נראה כמו חוסר כבוד שגובל בזלזול.

אבל, ב-2016, בעת שטורונטו שיחקה נגד קליבלנד של ג'יימס בפלייאוף, אחד משחקני הרפטורס שכח מה צריך לעשות, ודווקא היריב לברון בא והסביר לו. "זה היה מטורף, אנחנו מסמנים תרגיל והשחקן אומר 'מה?' ולברון אומר לו מה התרגיל. זה רק מראה לך כמה הבנאדם חדור מטרה כשמגיעים למאני טיים", העיד על כך דמאר דרוזן, שחקן הרפטורס דאז - בפוד, ניחשתם נכון, של ג'ייג'יי רדיק.

“זה היה מטורף“. דרוזן ולברון (GETTY)

משרטטים ויקטורי

"שיא הנקודות בכל הזמנים הוא ההישג הגדול ביותר שאפשר לבקש ב-NBA. זה שיא שחשבו שלעולם לא יישבר. פאנליסט בתוכנית אירוח אמר 'אני לא רואה בו את אחד מהסקוררים הגדולים בכל הזמנים'. יש לו את אחד מחמשת ממוצעי הנקודות הגבוהים אי פעם! לרוב הנראטיבים על לברון אין שום קשר לעובדות. אומרים גם שהוא לא שחקן קלאץ'. מדידת הפליי-ביי-פליי התחילה ב-1996, וללברון יש הכי הרבה נקודות קלאץ' אי פעם - יותר מ-2,600. הוא במקום השני מבחינת סלים שהשוו או הכריעו משחק בדקה האחרונה, וחמישה באזר-ביטרים בפלייאוף, מקום ראשון. האם הוא 'אחד הסקוררים הגדולים בהיסטוריה'? הוא הסקורר הכי גדול בהיסטוריה!" (ג'ייג'יי רדיק, פברואר 2023)

למעשה, רדיק אמנם לא אימן, אבל מי שמחפש את האמונות שלו מבחינת פילוסופיות הגנתיות והתקפיות יכול לשמוע אותן לפרטי פרטים במהלך הפודקאסטים שהגיש ושבהם השתתף. למשל, ב-5.5.2024, רדיק ביקש מלברון לדמיין "שאני משחק בקבוצה שלך, ואני על 4 מ-5 לשלוש בינתיים, ואנחנו מובילים ב-9 ורוצים לעלות ליתרון דו ספרתי". השניים תכננו יחד תרגיל בשם Victory שכולל חסימה ללברון שמקבל כדור עם הגב לסל, ואת רדיק שמשתחרר בעזרת שתי חסימות, הלוך ושוב, על קשת השלוש, ומקבל ממנו מסירה לזריקה פנויה. הם חזרו לפעם בה הלייקרס הריצו את התרגיל עבור דני גרין, ולפעם בה סטיב קר הריץ את התרגיל עבור קליי תומפסון; אותו קליי - אם תרצו להמשיך לחפש רמזים - שלפי השמועות, הלייקרס מעוניינים בו לעונה הבאה.

חוץ מעניין העבירה ביתרון 3, או מבליצים בפיק'נ'רול על לוקה (פוד הקידום לגמר), איך ייראה רדיק כמאמן? "אל תטעו, הוא יכול לאמן", אמר מייק ששבסקי, שאימן את רדיק 4 שנים באוניברסיטת דיוק, וייעץ ללייקרס בתהליך האיתור, לרשת פוקס. כריס קולינס, בנו של המאמן דאג קולינס ועוזרו של ששבסקי, הוסיף באותה כתבה: "יש לו תחרותיות ודרייב אדירים, והוא יהיה ממש טוב כמאמן - היכולת שלו לגעת בכל שחקן ולהזדהות איתם, תתורגם לעבודתו כמאמן". ששבסקי המשיך: "הוא יגיע למשחקים מוכן לא פחות מכל אדם שאימנתי. לברון ורדיק חברים, אבל זה לא מספיק להיות חברים - צריך להיות שותפים. והנה מה שאני יודע: לברון רוצה לנצח. ג'ייג'יי גם. עכשיו זה רק עניין של לגרום לזה לעבוד".

הלוואי וזה היה כל כך פשוט. גם אם הלייקרס מאמינים, לפי הדיווחים, שלרדיק יש פוטנציאל פט ריילי, או להיות "אדם שקובע תרבות למועדון, כמו סטיב קר", הלייקרס יחטפו הרבה ביקורת על ההחלטה הזו, ומערכת היחסים בין השחקן לשותפו, אה, מאמנו, תיבחן בזכוכית מגדלת בכל נקודת זמן אפשרית. האם לברון יקבל יחס מועדף? האם רדיק יידע להוריד אותו לספסל אם יעשה שטויות? מה יהיה עם הפוד? האם ללייקרס יש בכלל סגל מספיק טוב כדי להתמודד על אליפות, ואם לא, האם יעשו טרייד על כוכב או על כוכב משני? ומי מהם, רדיק או לברון, יצעק חזק יותר על הגארד שלא יקשיב להוראות ולא יעשה עבירה ביתרון 3, עם 14 שניות על השעון? את התשובות נקבל שוב עם לוח שרטוטים, אבל הפעם בלי כוסות יין ומיקרופונים - אלא בשידור חי.

פוד חוזר הניגון: למה הלייקרס בחרו בג'יי ג'יי רדיק