גד עמוס: "אני יכול להוביל קבוצה לאליפות"

מי שלא מכיר את גד עמוס, יופתע לדעת שהוא כבר בן 35. במשך שנים הוא כיתת את רגליו בליגה הלאומית ובליגה א' עד שקיבל הזדמנות אמיתית להיות שוער ראשון בבני סכנין ומאז לא הסתכל לאחור. בעונה הראשונה שלו בריינה הוא אף זכה בתואר שוער העונה וזכה לזימון בכורה לנבחרת ישראל. בעונה שלאחר מכן היה אחד המובילים במועדון שהדהים את ליגת העל וסיים בפלייאוף העליון. רגע לפני שהוא פותח את העונה השלישית שלו במועדון הצנוע, עמוס התארח ב"חמש אישי" וסיפר על סוד הקסם בריינה והנחישות שהובילה אותו לפריצה המאוחרת.

גד, עשית כברת דרך מהימים שלך בנשר
"עשיתי דרך ארוכה. גם כשהיו רגעים שהרגשתי שאף אחד לא מאמין בי, עדיין האמנתי בעצמי ותמיד דחפתי את עצמי קדימה ואני שמח שבסוף זה כן השתלם לי. האופי שלי תמיד היה להוביל. תמיר רציתי להוביל קבוצה, לתרום על המגרש ומחוצה לו. רציתי לשחק בליגת העל וזה התחיל בהפועל חיפה ואז הפועל עכו. פעם היה דור של שוערים... בכל קבוצה היה לך מישהו כמו אלימלך, דוידוביץ', שטראובר, שאי אפשר היה להזיז אותם. היום זה השתנה. תמיד רציתי לשחק ולכן חזרתי ללאומית".

לא חשבת לפרוש?
"זה בחיים לא עבר לי בראש. לא אשקר, היו לי הרבה רגעים קשים. המשבר הכי גדול היה בקרית שמונה. תמיד הייתי אומר 'נמאס לי מהניסיונות האלה, אלך לליגה הלאומית, אשחק שם'. אני אוהב את המקצוע הזה ומבחינתי להיות על המגרש זה הכי חשוב. לא כסף ולא שום דבר".

איך אתה רואה מה שקרה במחזור האחרון של הלאומית
"אני די נאיבי. מבחינתי אין דבר כזה. אם אני משחק עם הילד שלי, לא אתן לו לתת גול. לא נראה לי הגיוני. גם כששיחקתי, לא היו לי מחשבות כאלה אם מוכרים אותי או לא. גם ביורו רואים טעויות מצחיקות לא פחות. אז להגיד מכירה? מבחינתי ספורט זה ערך עליון".

היתה פנייה ממכבי חיפה בקיץ שעבר?
"זה מועדון שגדלתי בו, יש שם אנשי מקצוע מהטובים בארץ. עם חלקם אני לפעמים בקשר. היתה התעניינות באיזשהו שלב. איתי אף אחד לא דיבר, היו דיבורים עם הסוכן שלי. אני רוצה לשחק וכל עוד הסוכן אמר שאני לא שוער ראשון, זה לא רלוונטי. רציתי קבוצה גדולה, אני מתאים לקבוצה גדולה ואני יכול להוביל קבוצה לאליפות. אני יודע שאני מוכן. כל מה שעברתי הוביל אותי לחוסן המנטלי שלי. שוער זה גם עניין של מומנטום ודברים פחות הסתדרו בקטע הזה ואני לא חושב על זה".

אתה משלים עם זה שכנראה לא תגיע למועדון גדול?
"אני לא משלים עם כלום. אני משלים עם זה שאני רוצה לשחק ולהיות טוב. כל יום זו התמודדות על המגרש להוכיח שאני הכי טוב. מבחינתי כל יום זו מלחמה. התחלתי את הקריירה מאוחר, יש לי רעב יותר משחקנים בני 20. אני רואה שוערים ביורו בני 35 ומעלה. הגיל זה רק מספר. אם אתה טוב, אתה יכול להגיע לכל דבר. אם אתה יודע לעבוד נכון ולשמור על עצמך, אז 35-6-7 זה שיא הקריירה. ברגע שרוצים בי ומאמינים בי ויש דרך.... ברגע שיש מאמן כמו שרון מימר שמבחינתי הוא המאמן הכי טוב בארץ, ואני הגעתי לריינה בגללו. לא היה ספק שאני ממשיך".

עמוס. לא ויתר על החלום לשחק בקבוצה גדולה (מאור אלקסלסי)

אפשר לשחזר את העונה שעברה?
"אין ספק שהיתה עונה מטורפת, מעבר לכל הציפיות. המטרה היא ליצור המשכיות. רוב השלד נשאר וזה חשוב. תהיה עושה קשה, כמו כל עונה. אני מקווה שנצליח להתחבר. ריינה זה בית חם, יש אווירה טובה, אנשים טובים. נקווה לעלות מקום אחד למעלה. מקום רביעי".

מה דעתך על ההחלטה לעבור אצטדיון?
"לי זה קצת מבאס, כי גרין 25 דקות מהבית שלי וזה אצטדיון שאני מאוד אוהב. בשורה התחתונה, נשחק בכל מקום ונעלה לנצח".

למה עזבת את סכנין?
"עד היום אני מקבל מהם הודעות ותגובות טובות. אפילו במשחקים נגדם, קצת קיללו אותי, כאילו כעסו עליי. אחרי זה כששיחקנו נגדם ועודדו אותי בדוחא. זה היה כיף. זו היתה תקופה יפה. זה נעצר אחרי שנתיים. תמיד יהיה להם פינה חמה בלב בשבילי. היו דברים שלא הסתדרו. ישבנו והרגשתי לא מוערך והיו עוד קבוצות שדיברו איתי. ברגע שישבנו עם סעיד וראינו שהוא ווינר ורציני והמועדון הזה חשוב לו. הרגשתי שזה נכון לי. שאלו אותי 'מה זה הצעד הזה? איך אתה הולך לקבוצה שבקושי שרדה?'. הלכתי עם הלב וזה השתלם לי".

על חדר ההלבשה בריינה בעונה שעברה
"היה תלכיד מאוד טוב. יש לנו בחדר ההלבשה פינג פונג, פלייסטיישן ושש-בש. יש חבר'ה שמשחקים טורנירים. אתה מגיע בכל יום... התערבויות ובלאגן על הפינג פונג והפלייסטיישן. הכי טוב זה עוסמאן. הוא טוב בהכל. אני לא יודע אם יש קבוצה שמגיעים למועדון שעה וחצי לפני. ישר לפינג פונג. אחרי תדרוך הווידאו, משחקים ויוצאים החוצה. לי יש רוטינה לפני כל אימון. פחות יצא לי לשחק וטוב לי ככה".

איך היה היחס לריינה מבחוץ
"אתה מנסה להתנתק, לא להתעסק בדברים מסביב. מגיע לאימון ועושה את הכי טוב שלך. שרון גרם לנו להבין שכל החסרונות שיש לנו כמועדון, אנחנו צריכים להביא את זה כיתרון למגרש. אין לנו משהו, אז נעשה יותר על המגרש. זה דחף אותנו להצליח. התמודדנו עם הדברים בצורה הכי טובה. גם בתקופות הפחות טובות, שרון ידע להחזיק אותנו. גם בתקופות האלה, היתה אותה אווירה. זה מה שגרם לנו לעבור את המשברון של אמצע העונה, לנצח את חיפה ולהגיע לפלייאוף העליון. זה היה הניצחון הכי מתוק שלנו העונה".

הדמעות אחרי ההפסד חיפה
"הכדורגל בשבילי זו לא עבודה, זה הכל. אני טוטאלי לכדורגל ברמות מטורפות. זה החיים שלי. גם כשהייתי בליגה א', הייתי מתנהל כאילו אני בליגת האלופות. ברגע שאתה מרגיש שלקחו לך נקודה.. זו מכבי חיפה, בסמי עופר. היה גול לא חוקי. אני לא נותן לרגשות להשתלט עליי, אבל אחרי המשחק היה לי קשה לקבל את ההחלטה הזו. 'אכלתי' פצצה לצלעות, לגב. פתאום הכדור בא לי לראש. הייתי בהלם שהמשחק ממשיך, אז קמתי להסתכל ופתאום הכדור ברשת, ואתה אומר לעצמך שיש VAR. ואפילו לא בדקו את זה. לא ישנתי שלושה ימים. כל הבית רועד כשזה קורה. זו טעות של מאית השניה ואתה חי איתה תקופה. זה חלק מהעבודה לצערי".

אתה קורא טוקבקים?
"אין לי אפילו אפליקציות. אם אני צריך, אני נכנס מהדפדפן לקרוא. אני מנסה כמה שיותר להתנתק. על כל טעות בישראל, אומרים 'מכר את המשחק'. כל הכדורגלנים חוטפים תגובות כאלה. זה כואב. אתה חי את הכדורגל במאה אחוז, אתה לא יכול להפסיד בטאקי לילד שלך ואז אתה חוטף גול מגעיל... אני לא ישן בלילה אחרי זה. אני כל השנה עובד קשה כדי שהשער יהיה נקי. זו עבודה מנטלית מאוד קשה. יש רגעים קשים. גם אשתי לוקחת ללב. מבחינתי, אני האח הגדול של השחקנים וברגע שמשהו לא טוב קורה, אתה רוצה לתקן. לא משנה אם הייתי הכי טוב או הכי גרוע. אני תמיד לוקח אחריות".

מימר. “מבחינתי המאמן הכי טוב בארץ“ (מאור אלקסלסי)

למה דבר בך עניין בזבוז הזמן?
"המשחק שהביא לי את הסטיגמה הזו היה נגד מכבי ת"א בבלומפילד. הובלנו 0:1 וספגנו אדום בדקה ה-40. יש שוער בעולם שהיה משחק מהר? אתה רוצה את ה-3 נקודות, לא מעניין אותך כלום, ימות כל העולם. אתה לוקח עוד 10-15 שניות, אתה רוצה שהשחקנים שלך יהיו מוכנים להתקפה הבאה. אתה נאטם, לא שומע כלום. זה לא משהו שאתה מתכנן. לפני שנתיים זה עשה לי רע. אתה יוצא ממשחק ולא עושה משהו חריג וטוענים שאתה מבזבז זמן. העונה קיבלתי רק שני צהובים. פגשתי שוערים מקבוצות אחרות שאמרו לי 'אתה לא באמת מבזבז זמן'. זו סטיגמה שנדבקה. בחיים אני לא אעשה כאילו חטפתי מכה. אני שונא את הדברים האלה".

נבחרת ישראל
"הזימון הראשון היה גאווה מטורפת. אני לא יכול להסביר. כבר הגעתי לליגה א', אף אחד לא האמין בי, קיבלתי טריקות על ימין ועל שמאל. ידעתי שאני טוב, אבל יש בכדורגל דברים שמעבר. הייתי בסגל המורחב שנה. בסוף העונה קיבלתי את הזימון וזו היתה החותמת. היה סופר מרגש. מבאס שלא עלינו ליורו אחרי השנה שעברה על המדינה. יש לנו שחקנים מצוינים בנבחרת. מגיע לנו להיות בטורניר גדול".

הופתעת מאחד השחקנים בנבחרת?
"מבחינת הרעב, זהבי... הוא תמיד רוצה עוד. אני מאוד מחזיק מאבו פאני, נטע לביא, אבל גלוך. הוא לא כבש נגדי בארץ. מבחינתי במשחקונים זה משהו בלתי רגיל. כוכב כדורגל. כמו בפלייסטיישן עם מסי. הכדור דבוק לו לרגל".

סיפור מהקריירה
"בקרית שמונה, הם לקחו אותי מהליגה הלאומית. חתמתי שם לשלוש שנים ואמרתי ששם אני אעשה את הקפיצה. רצה הגורל ואחרי שבוע, היתה לי פציעה קטנה ברצועה הצידית ופתחנו לא טוב ואז החליטו להחתים שוער זר. היה משחק בראשון, בשישי באתי לאימון והמאמן אמר לי שאני אשחק. היו לי כאבי תופת בברך ולא עניין אותי - אני משחק. בא למשחק בראשון, הזר משחק. שבוע אחרי, אלון בוזורגי שבר לי את האף באימון ועוד חודשיים לא הייתי יכול לשחק".

איפה ה-7.10 תפס אותך?
"היה אמור להיות לנו משחק מול אשדוד. הילדה היתה חולה והלכתי לישון אצל ההורים של אשתי. קמתי בבוקר וראיתי הודעות מאשתי מיכל. ראיתי את הטנדרים והדברים האלה והיא אמרה לי שלא יהיה משחק. אתה מתחיל לנסות להבין מה המדינה פה חווה. כל אחד שגר במדינה הולך עם זה 24/7. תמיד אתה עם עצב בלב. הדבר הכי חשוב, לפני הכדורגל, זה שיחזירו את החטופים והשקט יחזור למדינה. אנחנו צריכים את זה. יש פה כ"כ הרבה לחץ וחשוב שנאהב אחד את השני. יש לנו מדינה מדהימה. אין מישהו שלא מגנה את זה, אבל יש אנשים שמפחדים להגיד דברים לא נכונים. בתקשורת אתה יכול להגיד א' ויבינו ב'".

הרגע הכי גדול העונה
"לעלות לבמה ולקחת את תואר שוער העונה. יש שחקנים שמהרגע הראשון הם בטופ ויש כאלה שנכשלים ומתרסקים. אתה נתקע, ועוד סטירה ועוד כאפה ועוד סגירת דלת ואתה קם ולא מתייאש וממשיך. הזכייה והנבחרת זו חותמת שאתה בטופ של הטופ. אתה מרגיש שעשית את זה".

מה אתה מאחל לעצמך לעונה הזו?
"לספוג פחות ולסיים מקום אחד מעל המקום שסיימנו".

מסר לאוהדים לקראת העונה?
"לזכור שבסופו של דבר שחקני כדורגל זה אנשים, עם משפחות. יכול להיות שאפילו יגידו משהו לילד בגן. ברגע של כעס עושים משהו, אבל לא מבינים את ההשלכות. תקללו, אבל שזה לא יהיה מעבר לזה. בקטע של משפחה וכאלה, צריך לשים קו אדום".