בחור בן 22 החל לעבוד כמפעיל מכונת שטיפה לרכבים. ביומו הראשון לעבודה, הוא החליק על נוזל מסיר שומנים אותו השפריץ על חישוקי הרכב, ונפל הישר לתוך גלגלי המסוע של המכונה. רגלו נתפסה ושוחררה כעבור שניות ארוכות, אך זה היה מאוחר מידי – הוא נפצע באורח קשה. מעסיקתו טענה כי היא חפה מאחריות. מה קבע בית המשפט?
נסיבות התאונה
יום התאונה היה יום עבודתו הראשון של התובע, אצל הנתבעת. בעת שהפעיל את מכונת שטיפת הרכבים, נתפסה רגלו בשרשרת מכונת השטיפה, וכתוצאה מכך נגרר אל תוך המכונה, ולרגלו נגרמה פגיעה קשה. לדבריו, "ביום התאונה הגעתי לעבודה. הסבירו לי במהרה מה העבודה, היכן המכונית נכנסת לשטיפה ועל איזה כפתור ללחוץ ובכך הסתיימה ההדרכה שניתנה לי". עוד הוסיף כי "לא נתנו אמצעי הגנה או בגדים או נעלים מיוחדות. לא הסבירו לי על מכונת השטיפה או על סכנה בהפעלה שלה, לא ניתנה לי הדרכה לשימוש במכונת השטיפה ו/או בסכנה כלשהי שיש בהפעלת המכונה. רק הסבירו כאמור שהמכונית נכנסת ואיפה ללחוץ".
והוא אכן לחץ, לטענתו, "השפרצתי מסיר שומנים על הגלגלים ועל כל הטמבון מאחורה ומקדימה". בעדותו הוא ציין כי לא ידע שהחומר של מסיר השומנים מחליק. לגרסתו "לאחר שהרכב נכנס פנימה למכונה הוא רצה לקבל עוד רכב לשטיפה, ואולם אז קרתה התאונה".
מה טענו הצדדים
לטענת התובע אחריות הנתבעת לתאונה הנה אחריות מוחלטת. התובע הושאר ביום הראשון לעבודתו לטפל לבד בשטיפת רכבים וכניסת רכבים למכונת השטיפה, הוא לא חתם על נהלי בטיחות והדרכה כמתחייב בדין ולא סופקו לו נעלי עבודה, בפרט כאשר מדובר על עבודה עם חומרים מחליקים. על כן הנתבעת חבה בחבות מוחלטת כלפי התובע והתרשלה באופן מוחלט בשמירה על בטיחות התובע כמתחייב בדין.
מנגד, הנתבעת טענה כי אין מקום לייחס לה כל אחריות לקרות התאונה, לטענתה היא פעלה כמעסיק סביר ולא הפרה את חובותיה כלפי התובע. נטען כי לא הוכח כל קשר סיבתי בין רשלנות או הפרת חובה כזו לנזק, ובכל מקרה אשמו של התובע מכריע ומנתק כל קשר סיבתי.
חומרים הגורמים להחלקה
סוגיית האחריות
תרבות 'החפיף': לא ניתנה לתובע הדרכה אשר הייתה יכולה לסייע בידו לבצע את העבודה בצורה בטיחותית יותר. "משמדובר בסביבת עבודה מסוכנת ולאור הסיכון הטמון בה, היה צורך להסביר לתובע באופן מדויק שאין להתקרב למסוע בשום פנים ואופן ואת הסיכונים הכרוכים בכך, על מנת למזער את הסכנה הנשקפת ממנו", נכתב בפסק הדין.
הבחור סיפר כי הוא הגיע לעבודה עם נעלי ספורט "או אסיקס או נייק נראה לי, נעל שחורה". "סביר להניח שלא הובהר לו שהוא צריך לבוא לעבודה עם נעלי עבודה המתאימים לאופי העבודה", נפסק.
רשלנות מהדהדת: בית המשפט קבע כי הנתבעת לא מסרה לתובע הדרכה מפורטת, לא ניהלה פנקס הדרכות ואף לא מסרה לתובע תמצית מידע בכתב בדבר הסיכונים בעבודה שבה הוא הועסק או הקיימים במקום העבודה, או בכל מקום אחר שבו עלול הוא להיחשף עקב ביצוע תפקידו. יתר על כן, הנתבעת לא הבהירה לתובע את הסיכונים בהימצאות בקרבת מכונת השטיפה, בפרט כאשר היא הייתה מודעת לסיכונים הנחשפים מהמסילה החשופה של המסוע. הנתבעת לא הבהירה לתובע כי הוא נדרש לבוא עם נעלי עבודה, בשים לב לסיכוני ההחלקה הנובעים מהעובדה שאזור מכונת השטיפה רטוב ולאור השימוש בחומרים מחליקים.
הניסיון להעביר את האחריות
לטענת מכון השטיפה, בעלת המכונה, היא האחראית והייתה אמורה לוודא שהנתבעת בעלת ניסיון בהפעלת מכונה זו וכן להדריך שימוש והפעלת המכונה באופן בטוח. מנגד, טענה החברה, כי תחנת השטיפה הייתה בשליטתה המלאה של הנתבעת. ולא הייתה לה כל נגיעה לאופן תפעול המכונה, להדרכות, להנחיות או להפעלת העסק. אלה היו בשליטה מלאה ומוחלטת של הנתבעת. בהקשר זה, פסק בית המשפט כי בעלת המכונה אינה נושאת באחריות.
מי שמעדיף שטיפה ידנית - היא לא רק תשמור לכם על הרכב, היא גם פחות מסוכנת
מה קבע בית המשפט
מלוא האחריות לתאונה מוטלת על מעסיקתו של הנפגע ובהתאם נקבע גובה הפיצויים.
• כאב וסבל: 200,000 שקלים
• הפסד השתכרות בעבר: 315,000 שקלים
• אובדן השתכרות לעתיד: 770,000 שקלים
• הפסדי פנסיה: 135,000 שקלים
• עזרת צד ג': 120,000 שקלים
• הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה: 75,000 שקלים
סה"כ: 1,615,000 שקלים
עו"ד אסף ורשה (צילום: שחר כלב)
עו"ד אסף ורשה, יו"ר ועדת בתי משפט בלשכת עורכי הדין והמומחה שלנו בנושאי תביעות ביטוח מסכם:
כב' השופטת בטינה טאובר, סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה ציינה בפסק דינה המלומד והמפורט כי הציפייה היא שהמעסיק יצור מקום עבודה בטוח, ולא שהעובד ינהל בעצמו את הסיכונים ויערוך משא ומתן בעניין תוך כדי יום עבודתו. בהתאם לכך, יש להבחין בין מקרים שבהם העובד נוטל על עצמו באופן חופשי ועצמאי סיכון בלתי סביר, או שהוא מתעלם מסיכון ודאי, ואותו סיכון גורם לנזק. אז, יש הצדקה להטיל עליו אשם תורם. מנגד, במקרים שבהם העובד טועה או מוסח בלהט העבודה, או כאשר עסקינן בהתרשלות רגעית הנובעת מהיותו שקוע בביצוע העבודה כפי שזו הוגדרה לו על ידי המעסיק – נקבע שאין די בכך, בהכרח, כדי לייחס לעובד אשם תורם.