להיות במשחק של נבחרת ישראל זאת חוויה בלתי רגילה. הייתה לי צמרמורת ברגע שהנבחרת עלתה לחימום, זאת גאווה. יש מקומות בעולם שלא אוהבים אותנו, אבל דגל ישראל, התקווה והשירה של השחקנים בביטחון ייצרה רגע חלומי. זה הסיפור של המשחק. נבחרת ישראלית באחד המגרשים הגדולים בעולם, דגלים בגאון ביציע.
מאלי הייתה טובה יותר מאיתנו ברוב שלבי המשחק. היא הפתיעה אותי. יש לה המון איכות והמון פיזיות, מה שאומר שהתיקו הזה טוב לנו. לא צריך להיות חזירים. השער שספגנו אחרי חוסר ריכוז בהגנה ערער אותנו, אבל אפשר להתעודד מהנקודה. ת'ימוקו טראורה, שחקן הכנף שלהם, היה השחקן הטוב ביותר על המגרש, כישרון יוצא מהכלל.
בצד שלנו הטוב ביותר היה אוסקר גלוך. כל נגיעה שלו הייתה מסוכנת, והוא תמיד היה במקום הנכון. גלוך התאמץ כדי להיות בפריז וראו את התשוקה שלו גם על המגרש. עומר ניראון, שהיה לא מזמן במחנה אימונים בנתניה, נתן הצגה. בורא עולם החליט אחרת עבורו. הוא לקח שני כדורים קשים לפני שהנבחרת נכנסה לעניינים. קו ההגנה היה טוב מאוד למרות שנועם בן הרוש התקשה מול ברהימה דיארה בצד ימין כשהוא שיחק עם הרגל החלשה.
במחצית הראשונה, יש להודות, איבדנו את האמצע. כשמשחקים מול מאלי ומרכז השדה החזק שלה צריך שלישייה חזקה שיודעת לשמור על הכדור ולהניע אותו קדימה. איתן אזולאי שעלה מהספסל נכנס למשחק מצוין, בא רעב לטורניר ורואים את זה. ליאל עבדה פרץ בצורה טובה גם כן.
עכשיו הראש בפרגוואי. הנבחרת צריכה להתכונן למשחק שיהיה שונה מאוד, מגמה שתמשיך בטורניר בו כל פעם פוגשים נבחרת מיבשת אחרת. הסגנון אחר, השיטות שונות והאיכות אחרת, אבל יש המון תקווה להמשך. התיקו הזה וה-0:5 היפני הופכים את המשחק לחשוב מאוד. אם ננצח אותם אפשר להתחיל לחלום על רבע הגמר.