$(document).ready(function () { setTimeout(function () { $('#Haim_L').remove(); }, 2500); // Remove the element after 3000 milliseconds (3 seconds), you can adjust this value as needed });
הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

סמארט #3 במבחן: גם יפה וגם אופה?

האם האחות דמוית הקופה של סמארט #1 משלמת מס על העיצוב? איך זה השפיע על המרווח הפנימי והשימושיות? ומה קרה לטווח הנסיעה כשרוב המבחן בוצע ברכב מלא?

רן סגל  11.08.24 - 12:00
צילום: רן סגל
צילום: רן סגל

סמארט עושה קאמבק, חתיכת קאמבק. יציר הכלאיים הגיע לעולם בשנת 1994 משיתוף פעולה קצת מוזר בין מותג השעונים השוויצרי SWATCH ומותג רכבי היוקרה מרצדס, ומכאן שמו Swatch Mercedes ART, והחל דרכו עם רכבים ננסיים משהו, עם הפורטו והפורפור (כן, הייתה גם רודסטר מדליקה). אך הפריצה ללא ממש הגיעה והמותג נשאר תחת תווית "נישה" לא מעט שנים, כאשר ב-2019 ג'ילי, בתיאום עם מרצדס כמובן, הגדילה את אחזקותיה בסמארט ל-50% ובהתאם ייהנו הדגמים מפלטפורמת SEA והייצור יועבר לסין.

שנים ספורות לאחר מכן כבר פגשנו את ה-#1 ב-2022 וקצת יותר משנה לאחר מכן גם את ה-#3 שזכתה לתואר הסמארט הגדולה והיקרה ביותר. תואר בו תחזיק לזמן  קצר שכן ה-#5 שתתחרה בטסלה מודל Y כבר נמצאת מעבר לפינה וגם היא צפויה להגיע לישראל. אבל עד אז, מה הקטע של האחות המסוגננת דמוית הקופה של ה-#1? האם הנוסעים מאחור משלמים מס על הגג המשתפל? איך השימושיות? ומה קרה לטווח הנסיעה כשרוב המבחן בוצע ברכב מלא ובדרכים בין-עירונית ומהירות?

תקציר
עיצוב ותא נוסעים: רואים שהמעצבים של מרצדס שמו יד, עם מראה דינאמי יותר לעומת ה-#1. איכות החומרים טובה, אך איכות ההרכבה פחות. המרווח טוב וכך גם השימושיות המשפחתית.
איכות נסיעה ואבזור: נוחות הנסיעה מכוילת על הצד הנוקשה, ושיבושים עירוניים יורגשו. רשימת האבזור מכובדת כבר מגרסת הכניסה וגם מערך הבטיחות מקיף, אך לא מהוקצע דיו.
ביצועים והתנהגות: הביצועים טובים מאוד בכל מתאר, גם ברכב עמוס. טווח הנסיעה בתנאי אמת יספיק ממרכז הארץ לאילת בטעינה אחת ועוד קצת. התנהגות הכביש בטוחה, אך לא ספורטיבית.
למי מתאים: למי שמחפש חשמלית מעוצבת, שגם יודעת להיות שימושיות למשפחה ולספק טווח נסיעה ראוי.
מחיר עדכני למועד המבחן: מ-204,900 שקל (רכב המבחן 224,900 שקל)

עיצוב ותא נוסעים
העיצוב החיצוני משלב בין קווים עגלגלים לתצורת דמוית קופה, ומתקבל מראה הרמוני ולא ביצתי, שנשבר בזכות כל מיני מאפיינים כמו עיצוב חלקה התחתון של הקורה האחורית, ובעיקר הפרופורציות לעומת ה-#1 שמקנות ל-#3 יציבה "דינאמית" - הוא ארוך ב-13 ס"מ, בסיס הגלגלים ארוך ב-3.5 ס"מ, רחב ב-2.2 ס"מ ונמוך ב-8 ס"מ. וכבר הזכרנו את המעצבים של מרצדס? כי אולי החזית "סמארט", אבל מאחור קשה לפספס את הקשר ל-EQA למשל ואפילו עיצוב החישוקים (כלומר הכיסוי) מזכיר קצת את הסגנון האטום של מייבאך (כן, הגזמנו קצת).

וזה לא נגמר רק שם, כי ברגע שמתיישבים בפנים, שלישיית פתחי המיזוג שבמרכז, מזכירים גם הם כמובן את הקשר לבעלת הבית היוקרתיות. אבל אלו רק אזכורים, עיצוב הפנים מוצלח עם דשבורד וקונסולה מרכזית בצורת T ובשילוב צבעים בין עור חום לשחור ותפרים צהובים, שמגיעים גם לגלגל ההגה, המושבים והדלתות.

איכות החומרים טובה בסך הכל. יש דיפון רך במקום בו ברך ימין של הנהג (או שמאל של הנוסע) פוגשת את הקונסולה המרכזית, שילוב בין גומי, עור ופלסטיק, הרבה פלסטיק. מה שמוביל אותנו לאיכות ההרכבה שהיא כבר הרבה פחות טובה – קרקושים וציוצים שונים שנשמעו במעבר כביש משובש או סתם אם נשענת קצת על הקונסולה המרכזית וכמה פאנלים קצת פחות מהודקים ומיושרים.

הנדסת האנוש טובה, למרות השימוש הנרחב במסך המגע. התפריטים במולטימדיה ברורים ולא עמוסים, יש כמה תפריטי קיצורים, אחד מהם ניתן להתאמה אישית ואחד גם מחוץ למסך, וגם בראש המסך יופיעו תמיד כמה כפתורים שימושיים כמו למסך הבית או לתפריטים הראשיים. כמו בחשמליות של פולקסווגן למשל, ישנו פאנל נפרד לתפעול תאורת הרכב משמאל להגה, אך לשמחתנו כאן הוא לא בתפעול במגע ויש גם חיווי בלוח המחוונים, שמצידו צר יחסית ("9.2), אך אינו עמוס ומרמת הגימור השנייה גם יש תצוגה עילית יעילה.

הכניסה לרכב נוחה, בזכות מערכת כניסה קלה. מושב הנהג נוקשה יחסית, אך נוח גם לאורך זמן. מאידך, ריפודי העור צוברים חום רב כשהגג הפנורמי נטול הוילון לא תורם לכך (הוא מבודד חום, אך לא לגמרי). תנוחת הישיבה גבוה יחסית ושדה הראייה טוב.

הכניסה למושב האחורי נוחה, אך כשמתיישבים שמים לב שהמושב קצר ומוטה בזווית, כך שלאורך זמן לא בטוח שיהיה כאן נוח. המרווח טוב מאוד, וגם שלושה מבוגרים יוכלו להיכנס כאן (בחיכוך רב, כן? אבל יוכלו) בזכות רצפה שטחה, כזו שגם הנוסע במרכז יוכל להניח רגליו ולא בפישוק. מרווח הברכיים טוב ומרווח הראש טוב גם כן למרות תצורת הקופה.

מבחינת אחסון ישנם כמה תאים שימושיים, כמו למשל זה הקדמי המכיל את משטח הטעינה האלחוטי ושקעי ה-USB, עוד תא המסתיר את מחזיקי הכוסות ותא צר לטלפון למשל, יש גם תא פתוח מתחת לקונסולה ובתוך משענת היד מסתתר תא מקורר.

תא המטען בנפח 370 ליטר, זה לא נשמע הרבה, אבל מבנהו שימושי בזכות רצפה שטוחה, ומתחת לרצפה תא נוסף גדול יחסית. יש גם פתח להובלת חפצים ארוכים, שני וויי תלייה ושני תאי רשת בצדדים. מאידך, סף ההעמסה גבוה מאוד, כך שצריך להניף את הציוד פנימה.

איכות נסיעה ואבזור
הסמארט #3, ולמרות המורשת העירונית, לא מפגינה נוחות מרשימה במתווה עירוני ושיבושים נפוצים יורגשו. לצד זאת, הריסון לאחר פס האטה למשל טוב וגם כושר התמרון. בדרך בין-עירונית המצב משתפר, אם כי בכביש גלי, ניזכר באותה נוקשות וה-#3 תזיז גם את הנוסעים. בידוד הרעשים טוב עם רעשי דרך ורוח מקובלים.

ל-#3 יש 3 וחצי רמות גימור, נסביר. גרסת הכניסה Pro+ מצוידת בכמה פרטי אבזור שלבטח לא יתנו לכם תחושה של גרסת בסיס, יש כאן ריפוד בד משולב עור, מושבים קדמיים מתכווננים חשמלית עם חימום וזיכרונות לנהג, גג פנורמי, מצלמות וחיישנים היקפיים, תא מטען חשמלי, חישוקי "19 ועוד. בתוספת 20 אלף שקל תשודרגו לגרסת הביניים Premium, בה נהגנו, שמוסיפה תאורת מטריקס-לד, תאורה אווירה משודרגת, תצוגה עילית, מערכת שמע של Beats, משטח טעינה אלחוטי ועוד כמה נגיעות עיצוב. על ה"פרימיום" מבוססת מהדורה מוגבלת - 25th Anniversary כשבתוספת של 10,000 שקל תקבלו חישוקים מושחרים (כלומר הטסה מהפלסטיק מושחרת), תגיות 25 שנה וצבע לבן ייחודי. אנחנו לא בטוחים כמה זה שווה את הכסף. ובקצה, גרסת הבראבוס עליה גם נהגנו בנהיגת בכורה, שפרט לביצועים החזקים יותר מצוידת גם בחישוקי "20 עם קליפרים אדומים, מושבי ספורט, הגה מצופה אלקנטרה, דוושות אלומיניום, מצב "בראבוס" עם צליל מנוע מלאכותי מהרמקולים.

מערך הבטיחות מקיף כבר בגרסת הכניסה והיא זכאית לציון של 5 כוכבים במבחן הריסוק האירופאי, כשבגרסת ה"פרימיום" מתווספת גם בלימת חירום בנסיעה לאחור. ובכל זאת, הערה – אקח את הסיכון ואציג ניחוש מושכל, שלמרות היותה סמארט בבעלות משותפת של מרצדס וג'ילי, את מערכות הבטיחות הביאו מהזרוע הסינית של השותפות – התרעת ניטור הנהג בלתי נסבלת, על אחת במכוניות בהן כל התפעול נמצא במסך המרכזי ודורש גם כך הסטות מבט תכופות, כך שמצאתי את עצמי מכבה אותה בכל הנעה מחדש (וחבל שאי אפשר ליצור לזה קיצור דרך). עוד מערכת שאינה מהוקצעת היא תיקון הסטייה מנתיב, שמגיבה באופן אגרסיבי מדי ובהפעלת בקרת השיוט האדפטיבית החכמה עם שמירה על מרכז הנתיב פעולתה אינה חלקה ונראה כמישהו שמזיז את ההגה ללא הפסקה, עד כדי כך שהרמתי ידיים, תרתי משמע (ולבסוף שינוי הגדרות ומעבר לשימוש בבקרת השיוט האדפטיבית הרגילה), ובנוסף גם כאשר מאותתים למעבר נתיב, לא פעם סופגים התנגדות בהגה, למרות שאין לכך כל סיבה.

ביצועים והתנהגות
פרט לבראבוס שנהנית מהנעה כפולה ו-428 כ"ס (כן, כמו  גרסת ה"אולטרה" של וולוו EX30 וזיקר X "קריפטון"), לשאר רמות הגימור מנוע אחורי והספק של 272 כ"ס (זהה גם כן לצמד האחיות לבית ג'ילי), כשההאצה ל-100 קמ"ש אורכת 5.8 שניות. המשקל העצמי לא נמוך, 1,885 ק"ג, אך הביצועים מצוינים, גם ברכב מלא ותא מטען עמוס.

יש כאן 2 רמות אחזור אנרגיה לבכירה – Medium מורגשת למדי ו-High שמורגשת עוד קצת. יש גם מצב נוסף לנהיגה בדוושה אחת, S-Pedal בשפת סמארט, אך דווקא במצב הזה, הבלימה הראשונית בהרמת הרגל מדוושת ההאצה לא חזקה לעומת שתי רמות הרגנרציה שהוזכרו קודם. יש גם בורר מצבי נהיגה – Eco, Normal ו-Sport – אפשר פשוט לקרוא להם "מאלחש", "ככה ניסע כל הזמן", ו"נתלהב ביציאה מהרמזור". מצב "אקו" לא הרגיש חסכוני יותר, אבל עדיין סיפר ביצועים טובים, ובסופו של יום המשכנו לנסוע על המצב הרגיל לאורך ימי המבחן.

הסמארט #3 מצוידת בסוללה בקיבולת של 62 קוט"ש (נטו) המאפשרת על הנייר טווח נסיעה של 455 ק"מ (435 ק"מ בגרסת כניסה ו-415 ק"מ בבראבוס) בין טעינות. בסיום המבחן, שרובו המכריע היה בהרכב משפחתי מלא ובדרכים בין-עירוניות ומהירות, הושגו 15.5 קוט"ש ל-100 ק"מ, כלומר טווח נסיעה ריאלי של כ-400 ק"מ. לא רע בכלל ביחס לאופי המבחן.

התנהגות הכביש בטוחה ונשלטת, אין כאן דרמות, רק קחו בחשבון שברגע שתאבדו אחיזה, המאסה תבוא איתכם בחשבון, כמו למשל קפיצה קלה בדיוק בעיקול עקב כביש משובש. ולמען הסר ספק, אל תחפשו כאן אפילו ניצוץ של ספורטיביות. היא מהירה בקו ישר – כן, אבל כל דבר אחר פשוט חסר רגש -ההגה, הבלמים והשלדה חסרי היזון חוזר שיחבר את הנהג למכונה.

סיכום
סמארט #3 היא ממתק אמיתי בין שלל החשמליות שהפכו כמעט גנריות. העיצוב שלה מביא את תצורת הקופה החביבה על לא מעט אנשים יחד עם המראה ה"סמארטי", וזאת מבלי לגרוע מהמרווח הפנימי והשימושיות. גם תא הנוסעים נאה ורשימת האבזור מכובדת, מעיין שילוב בין העיצוב שהגיע ממרצדס והשפע לו התרגלנו מהצד הסיני.

מאידך, נוחות נסיעה לא מצליחה ליהנות מהבגרות של מרצדס או הרכות הנפוצה במותגים הסיניים, וכך גם איכות הרכבה הסבירה ותפקוד מערכות הבטיחות הלא מהוקצע, כזה שמחייב נסיעת מבחן ולא כזו קצרצרה. נכון, היא יקרה ב-15 אלף שקל מה-#1 (נכון למועד המבחן) ובכל זאת, מי שיבחר בסמארט #3 ייהנה מאותם יתרונות בדמות העיצוב החיצוני והפנימי, השימושיות, האבזור וחשוב לא פחות, טווח הנסיעה הריאלי שימושי מאוד גם אתם מרבים לנסוע ברכב מלא ולא בהכרח בצורה חסכונית.