סוזוקי סוויפט החדשה במבחן: טובה יותר, אבל לא מספיק

לסוזוקי יש מקום חם בלב אצל המון ישראלים. רובנו זוכרים את רכב השטח, עם הסמוראי האגדי והויטרה (ההיא שעד הדור הנוכחי עוד ידעה שטח מהו) והג'ימני שהגיע לאחר מכן. הייתה גם את הבאלנו, ההיא מאמצע-סוף שנות ה-90 וגם הסוויפט – ההיא המחודדת, שגם קיבלה גרסת סדאן, ובמתיחת הפנים את השם הישראל "יורו-סוויפט".

בכל מקרה, הדורות של הסוויפט המשיכו להתגלגל ומהדור השלישי בו קיבלה את צורתה המוכרת והמודרנית יותר, היא ממשיכה להשתפר בעקביות מדודה וקנתה לה קהל לקוחות נאמן. הדור החדש והשישי במספר מציג גם הוא עליית מדרגה. אך עד כמה היא יותר טובה מקודמתה, מה ההבדלים, והאם היא מסוגלת לעמוד בקו אחד עם המתחרות העדכניות כמו יונדאי i20 וטויוטה יאריס מחד וסקודה פאביה ופיג'ו 208 מהצד השני?

תקציר
עיצוב ותא נוסעים: התפתחות עיצובית מהדור הקודם, איכות חומרים בסיסית והנדסת אנוש טובה מאוד. מושבים קדמיים נוחים, צפוף מאחור ותא מטען סמלי.
איכות נסיעה ואבזור: הנוחות העירונית טובה בסך הכל וכושר התמרון מצוין. מחוץ לעיר מעט קופצנית. רשימת האבזור סטנדרטית, ולמעט תוספת של מושבים מחוממים אין כאן אבזור עשיר.
ביצועים והתנהגות: זריזה בעיר, מתאמצת בדרך מהירה וגם רועשת ובנוסף היינו מצפים לצריכת דלק טובה יותר. התנהגות הכביש מחזירה לה מהכבוד האבוד עם שובבות בכבישים המפותלים.
למי מתאים: למי שמשמעות ציון מבחן הבטיחות אינו חשוב, כך שהיא תתאים ליחידים או לזוג שמחפשים מכונית עירונית עם תדמית אמינות טובה.
מחיר עדכני למועד המבחן: מ-113,990 שקל, ידנית (רכב המבחן 126,990 שקל)

עיצוב ותא נוסעים
העיצוב החיצוני לא עבר מהפכה, ונראה כמו מתיחת פנים מקיפה, מאשר דור חדש לגמרי, מה שמתיישב גם עם המשך השימוש באותה הפלטפורמה בדיוק של הדור החמישי. בכל מקרה, מדובר בעיצוב נאה, אולי לא כולם יאהבו את החזית העדכנית, אך היא נטולת גימיקים מצועצעים וכל מיני תוספות כרום מיותרות, כשהצבעים השמחים בקטלוג וגם זה של רכב המבחן יחד עם קורה אחורית מושחרת וגג "צף" סוגרים את הפינה.

גם מבפנים התחושה היא של מתיחת פנים, ואפשר לזהות לא מעט דמיון, כמו למשל אזור הקונסולה המרכזית, מסגרת וידית ההילוכים, משענת היד שבדלתות, תאי האחסון שבה ופאנל כפתורי החלונות, ידיות הפתיחה וההגה כמובן. העדכון נוגע לחלקו העליון של הדשבורד ששופע זוויות וגם משולב צבעים, עם מסך מולטימדיה זקוף במרכז ופאנל בקרת אקלים דיגיטלי, גרפיקה עדכנית בלוח המחוונים בעוד מחשב הדרך נותר דומה, ומה הקטע לשים עיגול כרום רק למד הסל"ד?

איכות החומרים פשוטה עם המון משטחי פלסטיקה קשיחה - לפחות להגה וידית ההילוכים ציפוי עור, ולמשענת היד שבדלת יש פיסת בד בדיוק במקום שבו מניחים את המרפק. איכות ההרכבה בתא הנוסעים טובה אם כי התחושה בסגירת הדלתות הדקיקות מחזירה אותנו לשנות ה-90.

הנדסת אנוש טובה מאוד, קל להתאקלם לרכב במהרה, אך למרות קיומו של מסך המולטימדיה, המון פונקציות של הרכב מוגדרות דרך מחשב הדרך, כמו כל מערכות הבטיחות או התאורה, וזאת ע"י לחצן ארכאי הבולט מלוח השעונים בסגנון איפוס מדי אוץ של לפני שניים/שלושה עשורים. ועדיין כשנעילת החלונות פעילה, היא נועלת גם את השימוש מפאנל הנהג.

כניסה למושב הנהג נוחה והסוויפט לא מרגישה נמוכה מדי, כשהמושב עצמו רך ונוח גם בנסיעה ארוכה. שדה הראייה טוב לפנים ולצדדים, ורק מבט לצד-אחור מזכיר לנו שהקורה האחורית עבה.

מעבר לאחור מזכיר לנו את הקשר לדור היוצא. פתיחת הדלת מגלה מפתח צר ולא הכי נוח לחגירת ילדים במושבי הבטיחות. המרווח יתאים לילדים או נוער, כשכיסאות בטיחות מאסיביים של פעוטות (כאלו המותקנים נגד כיוון התנועה) כבר יאלצו את הנוסע להתפשר על מרחב המחייה שלו. שני מבוגרים מאחור יחושו קלסטרופוביה קלה מאחר ושטח החלונות קטן וגם הגוונים כהים, כשהגימור הבהיר של הדלתות הקדמיות לא הגיע לאחור, גם לא שקעי USB או 12 וולט, ועל פתחי מיזוג אין בכלל על מה לדבר.

תא המטען גדל ב-23 ליטר לעומת הדור הקודם, אבל נפחו נותר צנוע עם 265 ליטר וקטן ממרבית מכוניות הסופר-מיני. הוא יספיק לקצת קניות מהסופר או לשתי מזוודות טרולי. מעבר לכך כבר תצטרכו לקפל את המושבים (589 ליטר).

איכות נסיעה ואבזור
למרות הגלגלים הקטנים, הנוחות העירונית טובה בסך הכל - היא אומנם לא מצליחה לבודד את הנוסעים, אבל בהחלט יוצרת ריכוך מסוים גם למפגעים קשים. כושר התמרון נהדר, וההגה ארוך עם 3 סיבובים מנעילה לנעילה. רמת הנוחות הבין-עירונית דומה, כאשר על רצף שיבושים או כביש גלי היא תרגיש פחות בנוח עם קופצנות קלה, כשגם בידוד הרעשים אינו מצטיין, בעיקר עקב המון רעשי כביש.

לסוויפט החדשה יש למעשה רמת גימור אחת (GLX) שנבדלת בין זו הידנית לזו האוטומטית בעצם יכולתה של בקרת השיוט האדפטיבית להגיע לכדי עצירה מלאה. יש כאן את כל האבזור שכבר הפך סטנדרט, אך לא תמצאו כאן מראה מרכזית נגד סנוור או ריפוד משולב עור, בלם יד חשמלי או לוח מחוונים דיגיטלי. כן יש כאן מושבים מחוממים שככל הנראה יישארו מושבתים במשך רוב השנה ונציין שמערכת המולטימדיה בעלת תגובה איטי למגע ובכלל לא ממהרת לשום מקום.

מערך הבטיחות מקיף וכולל את בקרת השיוט האדפטיבית שהזכרנו, התרעת רכב בשטח מת והתרעת תנועה חוצה מאחור למשל. המערכות שנבחנו פעלו באופן טוב, אך זה לא הספיק לסוויפט במבחן הריסוק האירופאי בו קיבלה ציון של 3 כוכבים בלבד שנתפס כלא מקובל בעידן הנוכחי.

ביצועים והתנהגות
המנוע בדור החדש מוותר על צילינדר אחד ומסתפק בשלושה, כאשר הנפח נותר 1,197 סמ"ק. מהאורווה ברח סוס אחד ונותרנו עם 82 כ"ס. השידוך עודנו לתיבה רציפה, ויש מנופי שליטה לחלוקה מלאכותית ל-6 הילוכים (ומי שיחפוץ, יש גם תיבה ידנית עם 5 הילוכים). ההאצה ל-100 קמ"ש אורכת 11.9 שניות, זריזה יותר ב-0.3 שניות מהדור הקודם. אהה, ועוד משהו, למרות התגית מאחור היא לא באמת "היברידית", וגם על היותה "מיקרו-היברידית" יש על מה לדבר.

אז איך הכל עובד? ובכן, אין ספק שמורגש מחסור בכוח, בטח לעומת מתחרות עם מנועי 1.0 ליטר מוגדשים, אבל אם לרגע נשים את דף הנתונים בצד, הסוויפט מרגישה זריזה מספיק במתווה עירוני, ואילו בדרך מהירה או עליה, נדרשת לחיצה עמוקה על דוושת ההאצה, והיא תסיים את משימת העקיפה בכביש 6 או סיום הטיפוס אל הרי ירושלים למשל. אך לצד זאת, הכל ילווה בשאון המנוע ויותר מכך מזו של התיבה הרציפה שרועשת בכל התנהלות שאינה שיוט רגוע או נסיעה עירונית שלווה.

ומה לגבי ה"היברידיות"? ובכן לעומת מכוניות מיקרו-היברידיות שיודעות למשל להתחיל נסיעה על חשמל או לכבות את המנוע בשיוט וגם להפוך את המצב הכבוי ב-Stop & Start לנסבל ולשמור על המזגן פועל – הסוויפט לא עושה אף אחד מאלו, ותאלצו להאמין לאייקון קטן בלוח המחוונים שמספר לכם שעכשיו הסוללה נטענת או שיש בה שימוש. נגיד.

נציין לזכותה את התפעול ה"ידני" לתיבה, שבעיקר מסייע בבלימות או אם אתם ממש אוהבים לשחק עם הילוכים. כמו כן אין כאן בורר מצבי נהיגה, גם לא כזה מהסוג הפשוט ש"מושך הילוכים". לבסוף סיימנו את ימי המבחן עם 16.5 ק"מ לליטר. חסכוני, כן, אבל פייר? ציפינו ליותר מננסית שכזו, שכן עם כל משפחתית היברידית נשיג תוצאות טובות הרבה יותר ואפילו עם רכבי פנאי קומפקטיים בעלי מנוע דיזל למשל.

התנהגות הכביש זו דרכה של הסוויפט לפצות על חסרונותיה. סרחי העודף הקצרים, יחד עם היגוי מדויק והיזון חוזר טוב משאר מכלולי הרכב כמו הבלמים והשלדה, מקנים לה את התחושה השובבה שלפעמים נדמה שהלכה לאיבוד. היא לא ספורטיבית או חזקה, פשוט יודעת לדלג לה בחביבות בכבישים המפותלים. לא מאמינים? בפעם הבאה שאתם בנורבורגרינג, קחו איזו סוויפט ספורט לסיבוב או פשוט חפשו ביוטיוב כמה סרטונים.

סיכום
סוזוקי סוויפט הייתה ונשארה מכונית מתוקה, כשהפער מהדור היוצא אינו מורגש באופן כה משמעותי, ומזכיר את התפיסה השמרנית של תאי הנוסעים בב.מ.וו במשך שנים ארוכות – "אם זה עובד, אל תיגע בזה" – היא שומרת על הנדסת האנוש הטובה והפשוטה, יש לה כושר תמרון עירוני כיאה למידותיה ואפילו התנהגות הכביש מזכירה לנו מה היה כאן לפני העידן החשמלי.

ואם כבר הזכרנו את העידן החשמלי, זה שלצידו התפתחו פה לא מעט טכנולוגיות אחרות והורגלנו לרמה אחרת, הסוויפט לא מצליחה להשתוות – כמו למשל ציון הבטיחות הנמוך, ביצועי יחידת ההנעה ה"היברידית", איכות החומרים שנותרה פשוטה ומערכת המולטימדיה הבסיסית למדי.

הסוויפט החדשה אכן משופרת מקודמתה, אך נמצאת מאחור ביחס למרבית המתחרות, בטח בסטנדרטים של 2024, כך שלבסוף היא תתאים למי שמשמעות ציון מבחן הריסוק אינה מהותית עבורם ומחפשים מכונית עירונית קטנה, ליחיד או לזוג בלי / עם ילדים קטנים ותדמית האמינות מדורגת אצלם גבוה על חשבון שאר הסעיפים.