משחק מול מכבי נתניה בנתניה, או שמא יש לומר ב"פיירברג", הוא תמיד וויילד קארד: הסיכוי שתקבל או שתיתן שלוש הוא כמעט זהה, ומדי פעם אפילו מתפלק פה ושם איזה תיקו אקראי. בקיצור, כל האפשרויות פתוחות, ובהחלט משוכה בעייתית מאוד עבור מחזור שני.

מרקו בלבול מיודענו דיבר על שליטה והכתבת קצב במחצית הראשונה. תמהני באיזה משחק צפה מרקו - ייתכן והוא צפה בהקלטה של המשחק מחצי גמר גביע הטוטו בזמן בו כולנו צפינו במשחק הליגה, כי אין כל כך קשר בין האמירה הזו להתרחשות בפועל.

בפועל, פחות או יותר למן הדקה הראשונה של המשחק, זה היה משחק שלנו. אמנם מכבי נתניה ניסתה פה ושם להוציא מעברים מהירים, בעיקר במחצית הראשונה, ובעיקר על הצד הלא מתואם של אנסימבה וסירוטה, אבל היה ברור מאוד מי הקבוצה הדומיננטית יותר ולשמחתנו, בסופו של עניין, זה גם תורגם לשערים.

באופן כללי, ולמרות החיסורים והחריקות, מכבי חיפה נראתה יציבה והראתה שיפור בקצב וביכולת משבוע שעבר, לצד פאלטות כאלו ואחרות, בעיקר מהצד של סירוטה, שלא מרשים, נכון להרגע. השער של פיירו, עשר דקות לשריקה, עשה צדק גמור עם מהלך המשחק. אמנם היינו דלילים באמצע, בעיקר במחצית הראשונה בה שיחק איתן אזולאי חצי שמונה-חצי כנף, אבל היכולות של סק המרסק מול הניסיונות של נתניה הוכיחו כי מדובר בסיכון מחושב.

במחצית השנייה, עם הכניסה של ג'אבר, המגמה אפילו התחזקה והחילופים הנוספים הזריקו עוד איכות ומרץ - ובסופו של דבר העמידו את דיא על הבלטה ומשם, הדרך לכדור על עיגול האמצע הייתה קצרה. ויפה מאוד, גם כן.

זה ממש לא מובן מאליו, היכולת שלנו להתרומם גם מעל חיסורים שהם אקוטיים, סאגת דיא סבע, שחרור שחקני מפתח בהתראה קצרה, בניית סגל איטית וחסרה ופתיחת עונה איומה ונוראה, קטסטרופלית ממש, בהיבט האירופי. אבל זה כוח העל של ברק בכר. היכולת לקום ממפלות, להתאושש מסטירות ולדעת להתמקד ולמקד את כל מי שמסביבך על מנת לחזור למסלול.

בלבול. באיזה משחק צפית? (אלן שיבר)

בהיעדר אופציות, בכר אלתר בערך כמו שלישיית נגני ג'אז במועדון חצי ריק בשלוש בלילה. איאד חלאיילי על קו ימין, אנסימבה על צד שמאל, וסבע ואיתן אזולאי הולכים בהתאמה ימינה ושמאלה לאופציית מסירה ולניסיונות הכנסת כדור. האם זה היה יפה לעין? לא ממש. אבל עד כמה שהעסק לא זרם בטבעיות, עדיין הצלחנו להגיע למצבים טובים (בחיאת דינדה, איך לא שמת את המצב הראשון מול ניראון שם) וגם לכבוש.

במחצית השנייה, הפריבילגיה של להכניס למשחק מחליפים כמו ג'אבר, רפאלוב, חזיזה וקני סייף כבר עשתה את שלה, גם בהיבט של צורת המשחק וגם בתרגום לשער נוסף, עשר דקות מהבאזר.

אישית, עלי מוחמד היה מעל כולם ונתן אתמול תצוגת עלי מוחמד נוספת לרפרטואר המפואר. איתו הצטיין, גם עבדולאי סק, שמתחיל לחזור לעצמו ברמה הפיזית והטכנית. הניסיונות להוציא את שבירו לדהירות משותפות איתו כשלו פעם אחר פעם, וגם כששבירו ניסה לתקוף דרך נקודת התורפה של סירוטה, הוא היה שם לחפות ולנקות. ההערכה שלנו לעובדה שסק נותר כאן, על כל מה שקורה אצלנו ובצל הטרגדיה האישית שלו, לא יודעת גבול, והאהבה שהוא מקבל מאיתנו ניתנת מכל הלב על ידו בחזרה, על כר הדשא.

ויטל אנסימבה, לעומת זאת, פתח בצורה מהוססת, וניכר היה שחוסר התיאום ההגנתי והיעדר הכושר הגופני שלו עושים את שלהם. ככל שהדקות נקפו, ובעיקר במחצית השנייה, ראינו ממנו עוד ועוד דברים חיוביים, בשני צידי המגרש. גם חילוצים והוצאת כדור בראש ממה שנראה כמו גול ודאי, וגם מסירות טובות מאוד קדימה ומשחק עם חשיבה ואוריינטציה התקפית מאוד - בדומה לשחקן אותו החליף. רושם ראשוני טוב מאוד, בעיניי, נקווה שימשיך בקו העלייה ויראה עוד מהיכולות האלו בהמשך.

בחלק הקדמי, פיירו המשיך ביכולת הטובה ובתכל'ס והביא מספר שלישי העונה, הפעם שער בדחיקה יפה וסטייליסטית מהקרן. הכוכב של המשחק היה דיא סבע. כל שער שלו, מבחינתי לפחות, הוא עוד ניצחון קטן של הערכים והאתוס עליהם בנויה מכבי חיפה מיום היווסדה על הדעות שחילחלו לקומץ קטן מהקהל שלנו.

בצד אלו שכבר ביום הראשון ללימודים ניתן להם ציון "טעון שיפור", נוכל למצוא את איאד חלאיילי ואלכסנדר סירוטה. אצל חלאיילי, העניין מובן לחלוטין - כבר במשחק הקודם, לצד היכולות הפיזיות והטכניות שהפגין, ניתן היה לזהות את הבוסריות וחוסר הניסיון. זה עדיין לא זה, הוא לא ברמת הבשלות הפיזית והמנטלית של אחיו הגדול, אבל אני אשמח אם יישאר ויצבור ניסיון, באימונים ובדקות משחק ספורדיות, בקבוצה הבוגרת. אנחנו רק צריכים להכווין את עצמנו ואת ציפיותינו ממנו, וכמובן לדאוג לצירוף שחקנים בכירים בהרבה על העמדה שלו.

סק. מחזיר על האהבה (אלן שיבר)

סבע. כוכב המשחק (אלן שיבר)

לגבי סירוטה, לעומת זאת, העניינים נראים מעט יותר עגומים - הוא לא מהיר, נאמר בעדינות, מאבד לעתים כדורים קריטיים ומפשל בסגירות ובקריאת משחק. גם איתו, לא נמהר לסתום את הגולל ולחרוץ גורלות, הוא עוד יכול וצריך להשתפר. אך בהתחשב בעובדה כי מדובר בבלם הרביעי בהיררכיה, אפילו נכון לפציעתו של שונגו (ואני מחשיב בספירת הבלמים גם את פיינגולד), אני פחות לחוץ בהקשר שלו.

מכבי חיפה יכולה לסמן לעצמה וי גדול במטרה הראשונה של העונה הדלילה שמתרגשת עלינו - שש נקודות לפני פגרת הנבחרת. במצב עניינים מקצועי ומנטלי לא פשוט, מכבי חיפה מוכיחה עוצמות ויציבות ומפרקת שני מוקשים. הפגרה מגיעה בעיתוי מצוין בעבורנו ובסיטואציה אופטימלית מבחינת צבירת נקודות ושערים.

כעת, תורם של בכר ובעיקר גל אלברמן להוסיף את האיכות שכח כל חסרה לנו, בעיקר בכנפיים, ולסיים את בניית הסגל על הצד הטוב ביותר - שני ווינגרים זרים ועוד חלוץ ישראלי אחד להשלמה. מיד לאחר פגרת הנבחרת, ריינה ממתינה. מימר מוכיח שלא מדובר בקוריוז חד עונתי, והקבוצה שלו נראית מעולה, עם מאזן מושלם בשני משחקים. ברק בכר, להזכירכם, טרם חווה כמאמן ניצחון על ריינה. קרב צמרת באיצטדיון המתנ"ס בנוף הגליל, מקווה שנגיע אליו בסגל מושלם ומלא.

לסיום, כמו כל שאר עם ישראל, נשברתי לאחר ששמעתי את בשורות האיוב על הירצחם בשבי של כרמל גת, עדן ירושלמי, הירש גולדברג-פולין, אלכסנדר לובנוב, אלמוג סרוסי ואורי דנינו. אין גבול לעצב, אין מילים לתאר את גודל החרפה שאני מרגיש כישראלי וכיהודי על ההפקרה המתמשכת הזאת של אזרחים ישראלים שנחטפו. כמעט שנה(!!!) של חרפה, ופגיעה בקודש שהוא מצוות פדיון שבויים.

נגמר הזמן, נגמרו המשחקים, תחזירו אותם כבר אלינו!!

נופל וקם: כח העל של ברק בכר שוב נכנס לפעולה

המאמן השאיר את המפלות מאחור. וגם: הניצחון הערכי של חיפה. אוהד ירוק