בימים האחרונים חשבנו כיצד נוכל לפתוח את העונה של הפועל ירושלים בכדורגל בלי להתעלם ממה שמרחף מעלינו ובתוכנו. אוהד הפועל ירושלים, חבר שלנו ליציע, חטוף בעזה כבר 11 חודשים, ואנחנו? פותחים עונה כרגיל? בתוך הכלים שיש למועדון כדורגל – עשינו כבר כמעט הכל. השחקנים עלו עם חולצות, האוהדים הכינו תפאורות, המאמן התייחס בראיונות, והרשתות החברתיות לא נתנו לאף אחד לשכוח את אוהד הפועל ירושלים, חבר שלנו ליציע שחטוף בעזה כבר 11 חודשים. מה עוד אפשר לעשות?
ואז עלה הרעיון, לפנות להורים של הירש, שיקליטו לנו מסר – הם בסוף יודעים הכי טוב מה המאבק עבורו צריך, חשבנו. לא להפתעתנו, הם שלחו מסר מחזק, מדייק ומלא תקווה, "תודה רבה על הקול שאתם משמיעים. אנחנו זקוקים לזה, אני בטוחה שהרש מרגיש את זה ויודעת שהוא צריך את זה" אמרה רייצ'ל אמו של הירש. ג'ון, אביו, ביקש למסור: "שתהיה לכם עונה מוצלחת, ושנצליח להחזיר את הירש וכל החטופים הביתה".
כל מי ששמע את ההורים שלו מדברים הבין כמה שכדורגל הוא לא רק כדורגל. לרגע היה נדמה שהסרטון יירשם כפרק משמעותי לקראת הסיום המתוק של הסיפור הזה, אבל לא הבנו עד כמה הוא קרוב לסיום הטראגי.
בשעה 19:45 ביום שבת הסרטון הוקרן במסכי הענק באצטדיון טדי, דקות לפני שריקת הפתיחה של העונה. לאחר מכן, קראנו בקול "להחזיר את כולם הביתה!" ויצאנו לדרך, אופטימיים, איכשהו. במחצית כבר התחילו לזרום השמועות, האווירה באצטדיון הפכה מחגיגית לקרה ומנוכרת, אנשים הסתכלו אחד לשני בעיניים לשניות ספורות ואז השפילו מבט. "אלו רק שמועות", ניסינו להאמין. אבל בסוף יצא שאת הבשורה המרה מכל – קיבלנו במשחק כדורגל של הפועל ירושלים.
אותה הפועל ירושלים שהפכה, בין היתר, את הירש למי שהוא היום – בחור אופטימי וחייכן, איש משפחה, אוהב ירושלים, שקידש ערכים של סולידריות ואהבת אדם. אוהד מושבע שנסע אחרי הקבוצה לכל מקום בארץ, ובכל ליגה שבה היא שיחקה. גבר של ממש, שיצר חברויות וקשרים עם רבים מאיתנו, נגע לכולנו בלב, וגם לאוהדי כדורגל ברחבי העולם – הירש תמיד היה בחזית, תמיד מעודד, תמיד שמח ועל כך יעידו אין ספור תמונות וסרטונים שלו מהיציע, הוא היה אמור להיות דור העתיד של הפועל ירושלים!
הפועל ירושלים, שהפכה את כולנו למשפחה הגדולה של הירש, הפועל ירושלים שגרמה לאוהדיה להרגיש שהאח הקטן שלהם נמצא בשבי, אפילו שהם לא כל-כך מכירים. יש כל כך הרבה אור שהיה אפשר להפיק מהסיפור הזה ומהקהילה שלנו, ואיך שהיא התנהגה בשנה האחרונה, אם הוא רק היה נגמר אחרת.
אבל עכשיו אין אור, יש רק חושך. קהילת הפועל ירושלים ספגה מכה כואבת, הפצע לעולם יישאר עמוק ושורף. אוהד הפועל ירושלים, חבר שלנו ליציע, הוחזק במשך 11 חודשים בשבי חמאס בעזה, ועכשיו הוא אינו. בתוך הכלים שיש למועדון כדורגל עשינו כמעט הכל. אבל נכשלנו.
בזמן כתיבת מילים אלה, קשה למצוא במה להיאחז וקשה לדעת איך ממשיכים מכאן. הציפייה לראות את הירש בבית היתה חלק משמעותי ממה שהחזיק את הראש שלנו מעל המים. ועכשיו הגרון חנוק, וקשה לנשום. הצמיחה שלנו, ככל שאנחנו רוצים שתהיה כזו, צריכה להגיע מתוך הכרה ופעולה.
הכרה. במחדל המטורף ובכך שהסיפור של הרש יכול היה להיגמר אחרת. פעולה. למען אלו שעדיין חיים ונמצאים בשבי בעזה. אנחנו צריכים לעשות הכל כדי להחזיר אותם הביתה. עכשיו.
הכותב הינו אוהד הפועל ירושלים