רנו אספאס החדש בנהיגת בכורה: כאן מסתתרת הגדולה של רנו?

משפחת ישראלי היא כנראה המשפחה הכי ישראלית שיש: שלושה ילדים, חמישה חדרים, מיצובישי אאוטלנדר וכלב. לאור מעמדו במשפחה היה כנראה נכון להזכיר את הכלב לפני האוטו, אבל מה לעשות והוא הצטרף למשפחה רק כשהתברר שיש מספיק מקום במיצובישי כדי לקחת גם אותו כל שישי בערב לקבב המיובש של החותנת.

בכל  אופן, מתישהו הגיע זמנו של האאוטלנדר להיאסף אל מגרש הליסינג, ולמר ישראלי הוצעו שורת מחליפות: שתי סיניות (״נפלאות״ אמר איש הליסינג והסמיק), יפנית וקוראנית עם שווי שימוש מכאיב ורנו אספאס אחת. רנו? אמר מר ישראלי בפליאה, הם מייצרים מכוניות גדולות? בנקודה הזאת הוא התכוון לשקוע בסיפור על טיול לחרמון בילדותו, ברנו 4 של סבא  שלו, אבל לגברת ישראלי לא היה כוח לחפירה הזאת והיא חתכה: ״זה במחיר טוב, זה בטיחותי, אירופאי וזה מספיק גדול לכולנו. לקחנו״.

אבל נקודה אחת הופכת את הסיפור הזה לדמיוני באוזניים ישראליות: הבחירה ברנו גדולה.
היצרנית הענקית הצליחה במשך השנים בישראל בסגמנטים הקטנים והבינוניים, המסחריות שלה שלטו בתקופות מסוימות בשוק, אבל המכוניות הגדולות שלה - מה-30, ה-21 וה-25 בימי קדם, ועד הלגונה והלטיטיוד בעשורים האחרונים - באו והלכו מבלי שהשאירו שום חותם על השוק המקומי. האם הדור החדש של דגמי רנו יכול לשנות את התמונה? בחיפוש אחרי תשובה לקחנו את הרנו אספאס החדשה והמסקרנת, שכלל לא ידוע אם בכלל תגיע לישראל, למסע מאתגר של מאות קילומטרים בפירנאים הספרדים.

באווירת רטרו?
הרנו אספאס הראשונה הוצגה ב-1984 והייתה - לצד הווייאג׳ר מבית קרייזלר - מי שהמציאה את סגמנט ה-MPV – לא, לא השחקן המצטיין וגם לא בדיקת הדם הזו, אלא – Multi-Purpose Vehicle, רכב רב שימושי, בקיצור מיניוואן בעברית. תקצר היריעה מלפרט אז רק נאמר שהתכנון היה לא פחות ממהפכני וההצלחה אדירה. לצערה של רנו הדורות הבאים של האספאס התקשו לשחזר את ההצלחה, ובמקביל לסגמנט כולו, הם שקעו לאיטם בעוד הלקוחות נוטשים בהמוניהם לטובת SUVים.

בדור הנוכחי, השישי במספר, שהוצג ב-2023, לרנו נמאס מהדשדוש והיא  זנחה את תצורת ה-MPV לטובת עיצוב SUV מובהק. נזכיר גם שהפלטפורמה היא פלטפורמה מוארכת של הרנו אוסטרל שנמכר בישראל, פלטפורמה שמשמשת גם דגמים נוספים של הקונצרן וביניהם ניסאן קשקאי.

באווירה צרפתית
במבט ראשון בחניה יש באספאס משהו קצת מתעתע. מצד אחד הקווים שלו עגולים ורכים אבל באותה נשימה  הוא גם מצליח לשדר קשיחות. את זה הוא  עושה באמצעות אלמנטים קרביים שהושתלו במרכב העגלגל בכישרון לא מבוטל: גריל ענק ומתחתיו כונס אוויר שהיה מספיק גם למטוס קרב, פנסי ״קומות״ שמשתלבים בגריל, ג׳נטים לוחמניים, חלונות אחוריים מושחרים ועוד. ואם למישהו זה לא הספיק מגיע הישבן - אנכי כמעט לחלוטין, עם חלון אחורי מינימליסטי, ספוילר מובנה וכמובן פסי לד שחוצים את הדלת האחורית - וסוגר סופית את הפינה. זה נראה יופי, רק שלא תהיה לכם ציפייה לראות דרך החלון האחורי משהו. השורה התחתונה של כל זה היא שהאספאס נראה לא פחות ממצוין.

תא הנוסעים מצליח להפתיע לטובה. הוא מרופד בשילובים של בד ועור באיכות טובה. הפלסטיק לעומת הריפוד מרגיש קצת דק אבל באותה נשימה גם משדר עמידות, ובכל מקרה נראה טוב. כמקובל לוח המחוונים דיגיטלי בגודל של "12.3 ובמרכז הדשבורד מסך "12 אך כזה אנכי ותחתיו כמה כפתורים פיזיים מבורכים לבקרת האקלים ועוד; אבל הגישה לרוב הפונקציות היא כמובן דרך המסך. בניגוד לרוב היצרנים בעולם, רנו בחרה להשתמש בגירסה מותאמת של אנדרואיד ולא במערכת מפיתוח עצמי. בצד החיובי נגיד שהתפעול יהיה מוכר לרבים מהנייד, וגם שה-UI של גוגל הרבה יותר מלוטש מאשר זה של כל יצרני הרכב. בצד השלישי נגיד (בעצב) שגם האנדרואיד לא חוסך את הפשפוש המנדנד בתפריטים.

עוד נקודות בונוס מגיעות לרנו  על 4 שקעי USB-C מקדימה ובמושב האחורי, מערכת שמע עם צליל טוב ומטען אלחוטי לנייד שאשכרה גם אפשר לטעון איתו. אבל לצד זאת ולמרות הניסיון לדקדק בפרטים הקטנים, רנו לא הצליחה להתאפק ושילבה באספאס כמה מוזרויות עם ניחוח צרפתי מובהק. כך למשל בצד ימין של ההגה יש שלושה מנופים: בורר הילוכים, מתג לווישרים ומנוף שעיקר תפקידו בחיים הוא לשלוט בווליום של מערכת השמע. את זה הוא עושה באמצעות לא פחות משישה כפתורים (!)  וגלגלת אחת. למה לא להסתפק רק בגלגלת הוותיקה והטובה שתמוקם במרכז הקונסולה? לרנו הפתרונים.

מוזרות אחרת היא ההתעקשות על מפתח קרבה בגודל של פלוס מינוס קופסת סיגריות קטנה. כשהרעיון עלה במקור - לפני עשור וחצי בערך - המחשבה הייתה שבהמשך המפתח יהפוך לדק כמעט כמו כרטיס אשראי וייכנס לארנק. זה לא קרה, וזה כמובן בסדר, אז למה להתעקש על מפתח שמציק בכיס ולא ליישר קו עם המלבן הקטן והמקובל? שוב, לרנו הפתרונים.

באווירה משפחתית
הקלף החזק של האספאס היא איכות הנסיעה. זה מתחיל בהמון מקום בכורסאות הקדמיות שהן גם נוחות להפליא. שורת המושבים האמצעית, שיכולה לנוע קדימה-אחורה על מסילה על-פני 22 ס״ס, לא מאכזבת ומציעה מושב מצוין ומספיק מקום לאכלס שלושה מבוגרים. השורה השלישית לעומתן (האספאס מוצע גם בגרסה עם שתי שורות בלבד), כדרכן של שורה שלישיות, סמלית למדי ותאכלס מקסימום שני ילדים. למושבים ולמרווח מצטרף כיול מתלים מדויק ומוצלח - האספאס מרחפת על כבישים שבורים במהירות עירונית או באוטוסטרדה בלי להעביר כמעט כלום פנימה. בהזדמנות זו נזכיר גם את תא המטען הצנוע בנפח של 159 ליטר בלבד, לעומת ה-289 ליטר של סקודה קודיאק, ועד 477 ליטר כשהשורה השלישית מקופלת.

האספאס שלנו צויד ביחידת ההנעה ההיברידית של רנו שבנויה ממנוע טורבו בנזין משולש צילינדרים בנפח של 1.2 ליטר (130 כ״ס) שאליו שודכו שני מנועים חשמליים (34 ו-68 כ״ס). ההספק המשולב עומד על 200 כ״ס שזורמים לגלגלים הקדמיים דרך תיבה אוטומטית בת 6 הילוכים פרי פיתוח של רנו ששמה מולטימוד עם 4 הילוכים למנוע הבנזין ועוד שניים למנוע החשמלי. בפינת האיזוטריה נזכיר שלמנוע  הבנזין יש צליל יוצא דופן שתואר בפורום מסוים ברשת כ״רעש של גנרטור״ ובמקרה אחר כ-״מנוע דיזל משנות התשעים״.

על הכביש אין הפתעות. האספאס מגיב היטב ללחיצה על הדוושה (8.8 שניות ל-100 קמ״ש) ומגיע  די בקלות ל-175 קמ״ש מוגבלים אלקטרונית, ובסך הכל מתנהגת בדיוק כמו שאפשר לצפות מ-200 כ״ס - יש מספיק כוח אבל האספלט לעולם לא יימס.

מכאן התמונה קצת מסתבכת... יחידת ההנעה הזאת עושה שימוש יחסית נרחב בחשמל והמעבר בין המנועים לא תמיד חלק. בסיטואציות מסוימות יש מין שיהוק כשהמנועים מתחלפים ביניהם, ומדי פעם יש גם השהייה עד שהכוח מגיע לגלגלים. הייתי מצפה שהתמורה  לכל זה תהיה צריכת דלק מופלאה בחסכנותה אבל את הימים במחיצתה סיימנו עם כ-14 ק"מ לליטר מספר נאה למכונית בגודל הזה אבל ממש לא תוצאה שומטת לסת.

בכל הנוגע לאחיזת כביש הרנו מציגה יכולות לא רעות. זווית הגלגול ניכרת, הגודל והמשקל נוכחים, ויש גם לא מעט תת היגוי, אבל בסך הכל היא מרגישה בנוח גם תחת עומס.