קלישאות בכדורגל הן דבר מעצבן, אבל וואללה, בסופו של דבר הן לא נוצרות בוואקום: מי שלא כובש - סופג. קחו את עשר הדקות הראשונות של מכבי חיפה אתמול (שבת), ותבינו מדוע האמרה הלעוסה והמאוסה הזו היא אמת לאמיתה, החקוקה דורות בסלע וכתובה בדם (מטאפורי, כמובן).
חשוב לציין, לפני כל שאר הדברים בטור - מכבי תל אביב ניצחה בצדק גמור את המשחק הזה, והוכיחה דומיננטיות, מהירות וריכוז בדיוק בדקות שבהן הייתה צריכה לעשות זאת. עזבו כרגע את האיוולת הזו של איסור קהל חוץ, עונש קולקטיבי בזוי שכל כולו שנאה יוקדת לענף ולכל מה שטוב בו. עזבו את ההחמצות המזעזעות, לפני ואחרי השערים - הכל תירוצים. מכבי חיפה באה לא טוב למשחק הזה, ותכנית המשחק הייתה כזו שכל שיבוש הכי קטן בה מקריס את כולה.
ברק בכר בחר להגיע עם סוללת עפר של שלושה בלמים ושלושה דפנסיביים במרכז, ולפחות בדקות הראשונות, זה השתלם לו. מכבי חיפה הייתה הרבה יותר אגרסיבית ודחפה קדימה, שם, כאמור, נתקלה ברועי משפתי ביום פנומנלי ובעיקר בחוסר ריכוז מוחלט של כל החלק הקדמי שלה.
עם זאת, ברגע שקניקובסקי (משחק פסיכי לגמרי שלו, רמה מעל כולם) כבש את השער המטורף הזה, כל כשליה של התכנית התגלו, כשמכבי תל אביב התגוננה בקומפקטיות וביעילות, אנחנו איבדנו לחלוטין את הראש והצגנו שכונה מוחלטת בהתגוננות בנייחים בשער השני. יד לא ידעה מה רגל עושה שם, ומדמון כבש בקלות מול שער ריק אחרי הבולונז שהלך שם לפני כן.
גם לאחר השער השני, היה נראה שמכבי חיפה נפגשה רק השבוע לטרום עונה, ומכבי תל אביב הייתה הרבה יותר מסוכנת במעברים. כל המספרים מאחור לא עזרו מול ריכוז המאמצים של מכבי תל אביב בכנפיים, שם היינו במיס מאץ' רציני. אהבתי לדולב חזיזה ידועה, אבל האינטנסיביות והאנרגיות שהיו לו על כל כנף ימין בעונת הצ'מפיונס עדיין לא שם, ואני לא בטוח שיוכל לשחזר אותן. הוא נראה אבוד לחלוטין במשחק הזה, גם כשחזר למקומו הטבעי בכנף שמאל.
סבע. יחזור לטדי כבר בשלישי (אלן שיבר)
גולת הכותרת ביום הרע שלנו הייתה משחקו הזוועתי של עלי מוחמד, אולי המשחק הכי גרוע שלו במדים הירוקים. השער הראשון החל מאיבוד כדור שלו ולאחר מכן, הכשלה ברורה על דור פרץ, כשגם הפנדל שגרם, שאכן נשרק (גבולי מאוד, נאמר בעדינות) על דור פרץ, בלטו כפעולות השליליות ביותר ביום רצוף כאלו. זה לא שג'אבר ואיתן אזולאי נהנו מיום מזהיר, כן? הם בהחלט לא היו במיטבם, אבל כשעלי מוחמד הברומטר ביום כל כך חלש, התוצאה היא ההפקרות וההתפרקות של חצי השעה הנוראית במחצית הראשונה.
כל ההחמצות שלנו, למעט בעשר הדקות הראשונות, היו, כאמור, פוסט מורטם. אולי שער היה מחזיר את המשחק לחיים. לא אולי, בטוח, אבל צריך גם להבקיע כשמגיעים למצבים. לא עשינו את זה, וזה לא היה היום שלנו באף צד של המגרש, בטח לא על הקווים. יש גם ימים כאלו.
משחקי עונה, לא אחת, מוכרעים על ניצול נכון של מומנטום, ובעוד אנחנו לא עשינו כלום עם המומנטום שלנו בפתיחה, מכבי תל אביב רכבה על גל המומנטום שלה בצורה מושלמת והקרדיט במשחק הזה מגיע בעיקר להם על העבודה שעשו והריכוז בדקות הנכונות. אנחנו יכולים להאשים את עצמנו שלא ידענו לעצור בזמן את הסחף ולייצר מומנטום נגדי, עם כל שלל ההזדמנויות שנפלו בחיקנו. אלה החיים.
הקרב הראשון מתוך ארבעה הולך למכבי תל אביב בצדק גמור. החיים, אם כן, נמשכים, וכך גם סדרת המשחקים שלנו בטדי. בית"ר ביום שלישי, משחק קשה בין כה וכה שהופך להיות מלחיץ הרבה יותר לאור פתיחת הפער, אבל גם כזה שיכולת טובה בו תוכל לנער את הקבוצה ולהוכיח שההפסד היה נקודתי ולא מגמתי. ברק בכר, לצערנו, לא רווה נחת גם בקדנציה הקודמת שלו מול מכבי תל אביב בחוץ, עם קבוצה טובה יותר. אתמול היה יותר הכלל מאשר היוצא מן הכלל במפגשים האלו כשהוא על הקווים.
אז ברק שגה במערך ובאיוש ההרכב ונראה מבוהל ברוב הזמן, ובוא נאמר שגם החילופים יכלו ליהנות מטיימינג מוצלח ומוקדם יותר, אבל אם יש משהו שאנחנו יודעים על ברק והקבוצות שלו הוא שכשם שהם יודעים ליפול, ולעתים נופלים בגדול, כך הם יודעים גם לקום בכל הכוח. בכדי לעזור להם לעשות בדיוק את זה, אנחנו נהיה שם. אמנם בהרכב חסר, עקב החרם של הארגונים על טדי, אבל בימים כל כך קשים עבור כולנו, כל הזדמנות לברוח קצת ולהיות שוב ביציע, בחתיכת נורמליות, היא כזו שצריך וחובה לקחת בשתי ידיים.
שבוע שקט וירוק, למרות הכל, לכולנו, ולצד השמחה מהסתלקותו של הצורר סינוואר מן העולם, את אחיי ואחיותיי השבויים בעזה אני מבקש, בתחנונים, כבר שנה שלמה. תוציאו אותם מהגיהינום, בשבילם ובשביל ליבה של האומה הזאת.