1. מכבי חיפה. אלה שבועות מאוד מתוחים סביב המועדון הירוק. האכזבה מהיכולת ניכרת, ברק בכר סופג לא מעט ביקורות - וברקע מרחפת כל הזמן שאלת החיזוק בינואר. נהיה יותר ספציפיים: עומר אצילי. ה"גו טו גאיי" המוחלט של הירוקים, האיש שהיה הדומיננטי ביותר לפחות בשתיים משלוש האליפויות של בכר; האיש שחתום על אחד הניצחונות המפוארים בתולדות המועדון באירופה - אותו צמד מול יובנטוס בליגת האלופות. לא ברור אם אצילי אכן בסוף ילבש ירוק, אבל ברור שהשאלה הזאת היא גם חלק מהלחץ שהיה על הקבוצה, לפני המשחק אתמול נגד מכבי נתניה.

אבל כשהתחיל המשחק, ובטח אחרי שהסתיים - התברר שלקבוצה הזאת של מכבי חיפה כבר יש בוס מובהק - וקוראים לו דיא סבע. המספרים, כמובן, ברורים: 8 שערים ו-7 בישולים ב-15 הופעות ליגה עד כה העונה. אבל לא רק הם חשובים - גם במבחן העין, אפשר לראות שכל פעם שקורה משהו טוב במכבי חיפה, סבע בדרך כלל מעורב בו. זה שדוחף קדימה, שמוסר, שבועט, שמייצר התרחשות ומסוגל לאיים בכל כך הרבה דרכים. אין הרבה שחקנים כאלה בכדורגל שלנו, והקאמבק של סבע - שבדרך הצליח להשקיט גם את המהומה שהיתה סביבו, כמעט בלי ששמנו לב - הפך אותו לטוב מאי פעם.

אבל כל זה מעלה את השאלה לגבי הצורך המובהק באצילי. האם בכלל מכבי חיפה צריכה שחקן כמוהו? שחקן שללא ספק מגיע בירידה מסוימת, אחרי כמעט שנה וחצי בלי כדורגל רציף, ומעל הכל שחקן שעלול לשבש את הסדר שמתחיל להתגבש בהתקפה הירוקה. כי לצד היכולת המצוינת של דיא סבע, גם השיפור שראינו ביכולת של מתיאס נהואל (שאולי הוחלף מוקדם מדי) מלמד שמשהו מתחיל להתחבר. באותה המידה שאצילי יכול להיות, שוב, "תוסף לדלק" - הוא עלול לדפוק משהו בקצב ההתפתחות של הירוקים. ואולי גם לפגום במעמדו של הבוס הנוכחי של סמי עופר.

חיפה. מתחילה להתחבר (ברני ארדוב)

2. באר שבע. פעם, כשעוד מישהו רצה להטיל ספק בכישוריו של ליונל מסי, היו כאלה ששאלו האם הפרעוש יכול לעשות את מה שעשה "בלילה קר בסטוק". ובכן, אם יש מקבילה לסטוק סיטי הישנה והטובה - הרי שהיא הגיעה להפועל באר שבע במחזור הזה. מה באר שבע המדהימה שכובשת ומלהיבה את טרנר, תעשה בלילה קר בעכו? ובטח כשהיריבה היא בני סכנין? את התשובה ראינו - באר שבע המשיכה לשחק בדרך שלה, אבל מעדה והוציאה רק 0:0.

ואני לא מתכוון להוריד, חלילה, מהכדורגל הפנטסטי שבאר שבע הציגה העונה; ההערכה שב"ש זוכה לה מוצדקת - ובסופו של דבר, היא ככל הנראה היתה מאבדת נקודות מתישהו. אבל לדעתי, מה שראינו אתמול בעכו היה מעין "פריביו" לסיבוב השני של באר שבע - סיבוב שבו האופי והיכולות שלה לאורך זמן תימדדנה. כי זה יהיה הסיבוב שבו באר שבע תשחק בעיקר בחוץ - ובעיקר נגד הקבוצות הקשוחות יותר. החדרות והריינות של העולם, קבוצות שלא בהכרח יבואו לשחק כדורגל א-לה בית"ר או מכבי ת"א, אלא יבואו לשרוט, להתבנקר ולהעביר זמן.

ולצד היכולות המדהימות של באר שבע בתחום הכדורגל (ויש לה המון), ייתכן שהיא תצטרך לגבש מעט מן "הרוע" הזה - היכולת לשרוט ולהיאבק ולתת את הגול גם במשחקים לא טובים. בסיבוב הזה, באר שבע ובית"ר בעצם עומדות באותו מצב - שתיהן "הרוויחו" במידה מסוימת ממצב המלחמה בצפון, שהשפיע על חצי ליגה, אבל כעת הולכות לשלם את המחיר עם לא מעט משחקי חוץ. וזה יהיה המבחן ששתיהן תצטרכנה לעבור, כדי להוכיח שהן באמת קורצו מחומר של אלופות.

קנגווה. הגרסה שלנו ללילה קר בסטוק (מאור אלקסלסי)

3. פטאצ'י. לצד היכולת הנפלאה של דור תורג'מן, והשיפור החד של רועי משפתי - הסיפור הגדול של מכבי תל אביב העונה מגיע מווסלי פטאצ'י. ילד בן 20, שבפעם הראשונה יצא את גבולות מולדתו, ובתנאים מאתגרים - הולך ומשתפר. זה מה שהוא הספיק לעשות בחודשיים האחרונים: שער נגד סכנין, שער ובישול נגד בשיקטאש, בישול נגד חדרה, שער נגד הפועל חיפה ושני בישולים נגד ריגה. בקיצור, אחרי שהוספד לא פעם, ואחרי שנטען שהוא "לא מה שהבטיחו", פטאצ'י הולך ומתאקלם - וגם המספרים מגיעים בהתאם.

ושוב, בפעם העשרים אלף, אנחנו נתקלים באותו סיפור - שחקן זר שמגיע לישראל, מזייף בתחילת דרכו, סופג לא מעט השמצות וקריאות לשחררו - ואז, כשהאבק שוקע, פתאום מתגלה שהוא בכל זאת שחקן. את הדוגמאות כולנו זוכרים: מהבכורה הדי איומה של שורה אובארוב במכבי תל אביב (עד שהתברר שמדובר בשוער לעשרים שנה), ההתחלה הלא טובה של קולאוטי במכבי חיפה (את העונה ההיא הוא סיים כמלך השערים של הליגה), את הבכורה הגמלונית של פיירו (היום מתגעגעים אליו), ועוד ועוד.

ומה שמדהים בכל הסיפור - הוא שברור שזה יחזור על עצמו. כי בסוף, כולנו נמצאים בבליינדספוט ברור לגבי הזרים. הנחת היסוד שמדובר ב"שחקנים שצריכים לשפר את הקבוצה", הציפיות הגבוהות שמגיעות מתג המחיר, תמיד מייצרות אצלנו אכזבה מסוימת. זה כנראה טבע האדם. אבל אולי הפער בין מערכות טובות לפחות טובות - הוא אלה שיודעות לעכל את הביקורת הראשונית, להוריד את הראש, לתת לסערה לעבור ולהרוויח שחקן טוב בעתיד. זוכרים איך הספדנו את נהואל? חכו חכו.

מכבי ת“א הרוויחה שחקן מסוים (אלן שיבר)

המנצח: רוני לוי. המאמן של הפועל חיפה סבל מירידה תדמית מסוימת בשנים האחרונות, אבל אתמול - הוא יצא כמנצח הגדול. ההחלטה שלו להשאיר בסגל את שלושת הזרים - מאיימבו, סאלו ודיארה - שאיחרו למשחק בנוף הגליל, היא החלטה טריקית. הרי ברור שאם חיפה היתה מפסידה לריינה, או אפילו לא מנצחת - היה מי שטוען ש"העקשנות של לוי עלתה לו בנקודות". מצד אחד מזל שיש לו את גיא מלמד, אבל מצד שני אולי גם הקארמה שיחקה כאן תפקיד - והראתה שלפעמים כשלא חושבים רק על התוצאה הסופית, בסוף מגיעים הכי רחוק.

המפסיד: יוסי אבוקסיס. כי באמת שמאמן מכבי נתניה עשה הכל. הוא קיבל מהקבוצה שלו את המשחק, כנראה, הכי טוב שלה העונה - עוז בילו הגיע לשני מצבים טובים, ורגאס המשיך את תהליך ההשתפרות וגם טבארש בהחלט עשה את שלו. ועדיין, הוא יורד מנוצח. שוב. במשחק הקודם נגד קבוצה גדולה, הפועל באר שבע, הוא התבטל - והפסיד. הפעם, במשך הרבה רגעים במשחק, נדמה שההחלטה שלו להעיז דווקא תאפשר לו להרוויח - לכל הפחות נקודה. והעובדה שגם מסמי עופר הוא יוצא ללא נקודות, בוודאי תוציא אותו מתוסכל - אבל אולי, בכל זאת, קצת מעודד. נתניה הראתה שיש בה יותר ממה שהיא הוציאה מעצמה, ב-15 המחזורים הראשונים של העונה.

המספר החזק: 14. גיא מלמד ממשיך את העונה המדהימה שלו, בכל מובן. מלך השערים של הליגה מגיע לנתונים מרהיבים, אפילו בקנה מידה - ערן זהבי, מלך השערים של העונה שעברה, הבקיע ב-15 המחזורים האחרונים "רק" תשעה שערי ליגה. דין דוד, שותפו למלכות, כבש רק ארבעה שערים בפתיחת העונה. נכון, ההיסטוריה בדרך כלל מלמדת שמי שפותח בקצב כזה - מתישהו הסטטיסטיקה תתאזן נגדו. אבל לפחות בינתיים, מלמד בקצב פסיכי - אולי בדרך לעשות היסטוריה, ולהפוך למלך השערים הראשון של הפועל חיפה מאז 1974.

השם החם: דור פרץ. ייתכן שהכניסה שלו לעניינים, בוודאי ברמה המספרית, היא הבשורה הכי טובה שמכבי ת"א יכולה היתה לקבל - אחרי השער שלו מול הפועל ירושלים בטדי, הוא הוסיף צמד אתמול, והביא למכבי ת"א עוד נשק שהיא יכולה להשתמש בו התקפית, בימים שבהם דור תורג'מן שובת ממלאכה. אולי זה החיזוק הכי טוב שמכבי ת"א יכולה להביא בינואר.

אל תשכחו את: הקריסה של ריינה. הקבוצה מהגליל קיבלה לא מעט קרדיט בשנים האחרונות על היותה אי של יציבות. ובכן, המצב הזה השתנה - ריינה מפסידה כבר שלושה משחקים רצופים, בכל השלושה ביחד היא הבקיעה רק שער אחד. האם זה יכול להיות מקרי שכל זה קורה במקביל לאיומי העזיבה של הבעלים? ומה הם צריכים לחשוב כשאחרי עוד הפסד - מה שיוצא הוא בעיקר ביקורת, שוב, על השופטים? הנשק המרכזי של ריינה, מלבד ניהול חכם, היה העובדה שהיא הצליחה לנתק את עצמה מהמהומה הישראלית. היתרון היחסי הזה הלך, ולכו תדעו לאן הצניחה החופשית הזאת תיקח אותה.

חייבת את אצילי? חיפה מצאה את המנהיג שלה

כל פעם שקורה משהו טוב בכרמל, דיא סבע מעורב. סיכום השבת נוגע במצב של הקבוצה של ברק בכר, עובר דרך טבילת האש של הפועל באר שבע ומגיע עד ווסלי פטאצ'י, רוני לוי ובני ריינה