בימים כתיקונם, יתרון 0:0 בסמי עופר בדקה ה-8 הוא הקדמה לסמבה דה ז׳ניירו ולילה באופרה. היות ואנחנו לא נמצאים בימים כתיקונם, משום דרך ובשום צורה, לא ראינו לא סמבה, לא ז׳ניירו ולא נעליים. יותר כמו המחשה ויזואלית של שירים מבית היוצר של איציק הג׳ינג׳י. למען ההגינות, עד לדקה ה-25, זה היה נראה טוב, כשנהואל בתפקיד קשר 8 שולח חיצים קדימה וההתרחשויות סביב הרחבה של נתניה נראו לא רע, בסה"כ. אלא שאז, החלטנו, כמיטב המסורת בעונה זו, לתרום למכבי נתניה פנדל ביד ברחבה ושער שיוויון.

צריך לומר - בכל מצב, לא רק במצב הרעוע בו אנחנו נמצאים כקבוצה כעת, זה יכול לקרות, בטח ששמים שחקן חסר ניסיון וצעיר כמו חלאיילי לשמור על שחקן לא פחות אתלטי ממנו כמו טבארש (עוד נשוב לחלאיילי בהמשך). יתרה מכך, הקבוצה ידעה לנער את עצמה במחצית, חזרה בכל הכוח והשיגה מוקדם מאוד את היתרון בחזרה, בעוד קסם מבית היוצר של דיא סבע.

כמה חבל שמיד לאחר מכן, הפסקנו לשחק. פשוט ככה. מכבי נתניה השתלטה כליל על המשחק, כשגם החילופים לא ממש הביאו להיפוך במגמה. למעשה, ככל שנקפו הדקות, הלכו ותכפו ההרחקות הגרועות הישר לרגלי שחקני נתניה, האיבודים השערורייתיים, בקיצור - אותו אובדן הראש והביטחון שראינו מהקבוצה במשך יותר מדי מחזורים.

אם, בסופו של דבר, מי שהציל את מכבי חיפה מאובדן נקודות אתמול היה שריף כיוף, בערב מצויין, נראה לי שזה באמת מספר את סיפור המשחק הזה. מכבי נתניה הופיעה לליגה, הוכיחה שהיא קבוצה בעלת משקל וכוח התקפי, לחצה את מכבי חיפה המבוהלת והמבולבלת ברוב המחצית השניה, והייתה ראויה לתיקו לפחות. מגיעות ליוסי אבוקסיס מחמאות, בעיקר על צורת המשחק של נתניה אתמול. אבל בסוף, כידוע, סופרים רק מה שנכנס, ושניים כאלו לעומת אחד שווים לנו שלוש נקודות - ואולי גם הרבה יותר מזה.

ברק עלה אתמול בהרכב מוזר למדי, כשנהואל, כאמור, מתפקד בעמדה אחורית ממש ובא לקבל כדור בשליש המגרש שלנו, איתן אזולאי רץ ומשתולל מאוד גבוה והווינגרים מטפסים למעלה במהירות בכל כדור שוער. פדראו היה מתופקד כמגן ימני ממש, מה שלא מאוד החמיא לו, ולמעלה דיא ודין. מחד, מערך מוזר משהו, מאידך, העובדה שנהואל ירד מדרגה אחת למטה סייעה בפתיחת המשחק ובהימנעות מדריכה על הרגליים של דיא סבע, ששיחק לסירוגין את מספר 10 ואת החלוץ השני. למעשה, ההוצאה שלו כל כך מוקדם במשחק היתה תמוהה למדי, ולא ממש הוסיפה, בלשון המעטה, לשטף שלאחר מכן. האמת שאין לי ביקורת נחרצת כנגד המערך, מה גם שהוא בסופו של דבר עבד בחלקו, אבל בהחלט יש מקום לכמה סימני שאלה.

(ברני ארדוב)

זוכרים שבשבוע שעבר רשמתי כאן שאנחנו צריכים להיות סבלניים עם ההלל והכתרים לאיאד חלאיילי? ובכן, כפי שראינו אתמול, ישנם תהליכים של קבלת החלטות ובגרות במשחק שהוא חייב לעבור, כמו נניח לא להכשיל בצורה כל כך מגושמת שחקן ברחבה. למען ההגינות, הוא תופקד בעמדה שלא מחמיאה לו וליכולותיו, כזו שדרשה ממנו לעשות דברים שהם לא הפורטה שלו, אבל בסופו של דבר נדרשת ממנו אחריות ושיקול דעת כמו כל שחקן בכל גיל בסגל שלנו. איאד עדיין ילד, והעבירה הזו הוציאה אותו לגמרי מהמשחק לאחר מכן, מנטלית. הוא ייצא מזה, אבל הקהל צריך להבין ולהפנים שהוא צריך להיות סבלני וריאלי בנוגע לציפיות שלו משחקן מוכשר מאוד - אבל גם צעיר מאוד.

ברמה הטקטית, הניסיון ללחץ גבוה והשליחה של אזולאי (שהיה בסה"כ לא רע, גם אם אנוכי לפרקים) קדימה יצרה בור באמצע וגרמה לנתניה לשלוט ולדלג מעל הקישור שלנו בקלות מקוממת. הכניסה של ליאם חרמש מעט איזנה את העניין, אבל הלחץ שבו הייתה שרויה הקבוצה לא ממש איפשר לה לפתח משחק נורמלי.

נראה לי שזו באמת גולת הכותרת של המשחק אתמול - לחץ. קודם כל, היעדר הלחץ הקדמי האפקטיבי והשבירה שלו על ידי נתניה, מה שגרם לתצוגה הלא מחמיאה, אבל יותר מכך, הלחץ המטורף שמכבי חיפה הייתה שרויה בו אתמול, כמערכת. היה די ברור שאובדן נקודות נוסף אתמול היה מסמן את תחילת סוף העונה, ולבטח היה מתחיל מחול שדים סביב כולם, והמשקולות על רגלי השחקנים נתנו את אותותיהם והזוויעו את עינינו. אבל משחק הקרבה מטורף ושריף כיוף ביכולת שיא עצרו את הסחף השלילי והותירו את העונה הזו חיה וקיימת.

הווייב סביב הקבוצה היה מאוד שלילי בשבוע האחרון, כאמור. תחושה שהעונה הזו לא הולכת לשום מקום. תיקו אתמול היה יכול להיות המכה למפרקת של העונה הזו, אבל מהון להון - באר שבע מאבדת נקודות ופתאום העניינים נראים מעט אחרת. כן כן, ברור לגמרי, מכבי חיפה לא יכולה להיראות כך ולצפות להילחם ברצינות על התואר, אבל יש ימים נוראיים מבחינת יכולת, ימים שבהם הלחץ של כל המסביב וגם הלחץ הפנימי במועדון הוא כל כך כבד - שהוא פשוט מכריע. אתמול מכבי חיפה הצליחה להתמודד עם הלחץ הזה ולצאת עם הנקודות, וכמו שאמר ברק בריאיון שלאחר המשחק: נצחונות הם הדבר היחיד שיוצר מומנטום, גם נצחונות מכוערים. עוד נצחונות יביאו עוד יכולת, זו הדרך היחידה לצאת מהפלונטר הזה שהכנסנו את עצמנו אליו.

בפעמים הקודמות שבהן גירדנו ניצחון העונה, לא ידענו לייצר ממנו מומנטום. השבועיים הקרובים, על כל משחקי המפתח שבהם, בליגה ובגביעים, יכולים וצריכים לסמן נקודת תפנית והלכה למעשה, את נקודת הכניסה שלנו לעונה זו. ביום רביעי, משום מקום ובלי קשר לכלום - משחק על תואר. מכבי תל אביב מחכה לנו לשחזור הגמר של שנה שעברה בנתניה, בקרב בין שתי קבוצות שניצחו אבל הותירו המון חומר למחשבה ולא סיפקו יותר מדי מה לכתוב עליו הביתה. אבל כשהשתיים האלה עולות לדשא, כידוע, הכל כולל הכל יכול לקרות, וזה אף פעם לא משעמם. ניצחון יכול לסמן עבורנו את תחילת העלייה על דרך המלך, הפסד - ונצטרך להמשיך ולחשב מסלול מחדש.

ואי אפשר בלי להתייחס לסאגה המאוסה ועמוסת הדיסאינפורמציה לגבי עומר אצילי. כולם מרגישים צורך לחוות דעה ולהיראות כיודעי דבר ומקורבים, וזה מתחיל להרגיש כמו קרקס שלם. סוכנים, יועצים, רבנים, בעלי אוב, כולם מנסים למשוך את עומר אצילי לכל כיוון.
האמת פשוטה ואין בלתה - במכבי חיפה רוצים שעומר אצילי יגיע, יותר ברור ממה שאמר ברק בכר אתמול אין. עומר, תעשה לנו טובה, שים סוף לכל השטויות ולכל הרחשים, סגור בבקשה את העניין עם הקפריסאים, עלה על מטוס זריז של אייר חיפה ותחזור למקום הנכון היחיד עבורך, המדים הירוקים. אנחנו מחכים לך.

שבוע טוב וירוק לכולם,למען השם תחתמו כבר על העסקה ותחזירו את כולם, עד האחרון.

תחת לחץ: הניצחון שישנה לחיפה את העונה?

זה היה מכוער לפרקים, אבל כעת הירוקים חייבים לפתח מומנטום. אלחיאני מסכם