לא נשברת. העיר נהריה עברה אינספור קשיים מאז אוקטובר 2023, כשהשיא הגיע על רקע ההסלמה בגבול הצפון. למרות זאת, זכינו לראות כיצד מועדון הכדורסל המקומי, עירוני נהריה, מספק מסגרת איתנה לילדי ונערי האזור והופך את הספורט לפיתרון.
צפו בכתבה על עירוני נהריה כחלק מפרויקט "משחק קבוצתי", בשיתוף הטוטו, בנגן הווידאו שלמעלה >>>
מעבר לכך, בשיחה עם ערוץ הספורט, מספר אסף מרקו, מנהלה המקצועי של עירוני נהריה, על הנעשה במועדון והעבודה שמתבצעת בו מאחורי הקלעים: "המועדון מאוד ותיק, עם קבוצה בכירה שנמצאת בליגה השנייה והיתה בליגה הראשונה המון שנים. מחלקת נוער גדולה של 20 קבוצות ליגה ועוד 30 קבוצות של בית ספר לכדורסל. השחקנים מגיעים רובם מנהריה, אבל גם מיישובים באזור ואפילו מעבר לזה - יש לנו חבר'ה מהקריות ואפילו מתל אביב בקבוצת הנוער-על שנמצאים ברמות הגבוהות בארץ עם שאיפה למצוינות, אבל לפני הכל - ערכים.
המועדון מסמל עבור הקהילה, וקודם כל עבור השחקנים - בית. בית שהם יכולים לבוא אליו, להתקדם בו, לקבל בו ערכים של שיתוף פעולה, של היררכיה, של גאוות יחידה. אנחנו נותנים דגש מאוד גדול על הנושא של ערכיות ושיתוף של הציבור במה שאנחנו עושים.
חיים ברמה של יום-יום. התוכניות פה, אם בעבר היו שנתיות או רב-שנתיות, הן הפכו להיות אפילו לא שבועיות. אני מוציא לו"ז ברמה כמעט יום-יומית, הכל תלוי בהנחיות של פיקוד העורף. מתאמנות כמה קבוצות במשותף כי לא כל האימונים מאושרים או מתאימים, ועושים מהלימון - לימונדה. זה כי אנחנו מבינים שבסופו של יום, הערך שאנחנו נותנים לילדים פה, שיוצאים החוצה ולא כלואים בבתים בשגרה המטורפת הזאת, הוא עצום. אנחנו באמת מנסים לתת להם הכי הכי שאפשר, תחת המגבלות שהן באמת לא פשוטות. מעבר לכך, כרגע אנחנו לא משחקים. אין לנו אישור להוציא הסעות ואין לנו אישור לארח משחקים, ואין אופק בגדול - שזה מאוד לא פשוט.
אנחנו מתמקדים בלייצר יש מאין. כרגע, אנחנו בתקופה מאוד לחוצה, ההורים לחוצים, הילדים לחוצים, יש פה המון חוסר ודאות בכל מה שנוגע לכל דבר. חלקם הגדול של הילדים לומד בזום, ואנחנו מנסים לצעוד בין הטיפות ולקיים פעילות ככל שאנחנו יכולים במסגרת ההגבלות האלה ובאמת לראות איך אנחנו, מתוך החושך הזה, וזה באמת חושך כבר תקופה ארוכה מאוד עם מציאות הזויה שלפעמים אנחנו יורדים פעם-פעמיים, אפילו יותר, לתוך חדר מוגן - אם יש כזה. מצטופפים שם, שרים שם, עובדים שם ועושים את המקסימום שאפשר במסגרת הנסיבות הכל כך קשות האלה.
המסר המרכזי שאני רוצה להעביר הוא שבסופו של יום, הדבר הזה שנקרא 'חוסן קהילתי' ו'חוסן דרך ספורט', הוא הדרך הכי נכונה והכי אמיתית, ואני חושב שגם הכי קלה להגיע ללבבות של הקהילה. אולי הדבר הכי חשוב שלקחתי מהפרויקט הזה הוא שפגשתי אנשים שנמצאים באותו מצב כמו שלי, קיבלתי רעיונות, ולא פחות חשוב - אוזן קשבת והבנה למצב שאנחנו נמצאים בו. כזה שחלק גדול מהאנשים, בצדק כנראה, לא רוצה להגיד 'מנותקים', אבל לא באמת מבין את הסיטואציה. אנשים כמוני שמבינים את זה וחיים את המציאות הזאת, הרבה יותר קל לנו לדבר ולהפרות אחד את השני".