אנגלי, איטלקי, פורטוגלי וישראלי התחרו בשבוע האחרון במסגרת צעדת החרפה והכלימה. הנה התוצאות:
מקום רביעי: ז'וזה מוריניו: "אנשי גלאטסריי התנהגו כמו קופים... השופט הזר היה מצוין כי היה לו אופי נהדר בסביבה של ג'ונגל" – אמר המאמן הפורטוגלי של פנרבחצ'ה אחרי 0-0 בדרבי הגדול עם גלאטסריי.
השאלה העיקרית היא לא אם מוריניו הוא גזען (הוא לא. הוא סוציומט שלוח רסן), אלא איך הוא מרשה לעצמו שוב ושוב לתת ללשונו דרור ללא בקרה – ובעיקר לשרוד את זה. ההתאחדות הטורקית אמנם חוקרת את ההתבטאויות וסביר שתעמיד את הפורטוגלי לדין משמעתי ותשית עליו איזה קנס שלא יפגע לו בשפיץ של הארנק. גם פנר לא מעזה לשחק באש הזו. אבל בטורקיה הסוערת, באיסטנבול הלוהטת והרושפת, היו אמורים להיפתח שערי גיהנום של מחאות, הפגנות והתקוממויות ציבוריות חסרי פשרות, לפחות מצד אנשי ואוהדי גלא, התקשורת ואישי ציבור. הנחשול היה אמור לסיים עוד ציון דרך ברזומה של האיש הנרגן והשחצן הזה, אבל בינתיים אין מספיק כלבים נובחים, והשיירה עוברת.
אתמול נגזר על מוריניו עונש הרחקה בן ארבעה משחקים. זה יפה, אבל עדיין מאוד מעט. הוא יצא מאוד בזול. הוא ימשיך לעבוד בטורקיה. במקומות אחרים – אנגליה, גרמניה, אפילו ישראל כנראה – הוא היה צריך לארוז. זה העונש הראוי.
מקום שלישי: ג'ים רטקליף: אחרי שפיטר 250 עובדים באולד טראפורד (עוד 150 בדרך), סיים את הקדנציה של סר אלכס פרגוסון כשגריר המועדון וביטל את מסיבת חג המולד של המועדון – הודיע השבוע הבעלים (27%) הטרי של מנצ'סטר יונייטד, ג'ים רטקליף, על הקיצוץ הבא בתור: סגירת הקנטינה של אולד טראפורד (במקום ארוחות יוצבו במקום קערות של פירות) והפסקת סיבסוד הסעודות במגרש האימונים של הקבוצה, קרינגטון, לכל העובדים ואנשי הצוות פרט לכדורגלנים.
עכשיו נראה אתכם מנחשים מהו החיסכון שישיג בעל הבית בזכות החרב הפיננסית המתהפכת הזו? התשובה היא מיליון ורבע לירות שטרלינג לעונה. 1.3 מיליון פאונד. שכר של חודש של הארי מגווייר.
מפתה לכנות את רטקליף "יואב כץ הבריטי", אבל זה יהיה עלבון צורב לבעלים של הפועל חיפה שאולי הגזים פה ושם ועשה לעצמו שם של דן קמצן, אבל לזכותו יכול כץ להראות שהוא מנהל מועדון צנום עם תקציב צנוע – או להפך - שכל אגורה בו משמעותית הרבה יותר מכל פאונד באולד טראפורד.
מה שאומר שתמורת מיליון פאונד בשנה מוכן רטקליף לייצר אנטגוניזם ולפגוע במסורת (רווחת עובדים) ובאווירת הבית והמשפחה במועדון ועוד בשעה שהוא נמצא בשפל מקצועי. חוצפן.
מה שאומר שתמורת מיליון פאונד בשנה, מוכן רטקליף לייצר אנטגוניזם ולפגוע במסורת (רווחת עובדים) ובאווירת הבית והמשפחה במועדון ועוד בשעה שהוא נמצא בשפל מקצועי. חוצפן.
מקום שני: ג'אנפיירו גספריני
לפני שבועות מספר פגשתי מאמן עבר ישראלי מצליח ופצחנו בשיחה על ליגת האלופות. מהון להון הגענו למסע המופלא של אטלאנטה האיטלקית (לפני שהודחה בידי ברוז'). התפנית בעלילה באה כאשר עסקנו במאמן המצליח של הברגמסקים, ג'אנפיירו גספריני. המאמן הישראלי פגש את האיטלקי ואף היה נוכח בכמה מאימוניו. " הוא מאמן טוב אבל איש מאוד לא נעים. אפילו בוטה. לא רק לשחקניו, כי אם לסביבה. אנטיפט אמיתי", אמר.
הופתעתי. לא ידעתי ולא שיערתי, ולרגעים אף התקשיתי להאמין. נו טוב, לפעמים הוכחות לא מחכות. בסיום משחק ההדחה של אטלאנטה מול ברוז', התייחס המאמן הוותיק (בן 67) לאחד מכוכביו, אדמולה לוקמן שהחטיא מהנקודה הלבנה, ואמר "הוא אחד מבועטי הפנדלים הגרועים שאני מכיר".
ההתנפלות הפראית הזו לא מתקבלת לכיתת "עידנא דריתחא". לגספריני היה זמן רב לשלוט בחרצובות לשונו. הוא חשב, תיכנן וירה. לוקמן כמובן נעלב עד עמקי נשמתו. כאן הוסיף גספריני חטא על פשע. חטא היוהרה. במקום להתנצל בפני חניכו ולסגור עניין, הוא אמר ש"כלל לא התכוונתי לפגוע בו". יופי, מזל שלא שפכת עליו בנזין, הצתת אותו וטענת "בסך הכל רציתי להדליק אותו".
מקום ראשון: יונה יהב
ראש עיריית חיפה הוא אמנם לא מאמן, לא שחקן ואפילו לא עסקן כדורגל - אבל הוא ניצח בשבוע את כל אלו בנוקאאוט מפואר של זחיחות דעת, התנשאות, אגואיזם ובושה. המשטרה היתה אמורה לחסוך מאיתנו את הביזיון החיפני, אבל היא מנעה גם את קיום רבע גמר הגביע בעכו ללא קהל(!) וללא נימוק. ההתאחדות לכדורגל היא כמובן האחראית לקיום המשחק בין סכנין לבית"ר ברבע הגמר, ולמרות מאמציה הכנים והמוקשים שנטמנו לה, הרי שהשורה התחתונה - אי קיום המשחק - מפנה אצבע מאשימה גם אליה.
אבל אף אחד לא יכול ליטול מיונה יהב את הבכורה. ראש העיר חיפה היה יכול וצריך לפתור את הפלונטר בקלות. אדרבא, הסכמה לאירוח בסמי עופר היתה אף מעניקה לו נקודות זכות. אבל במקום מחווה אצילית עם יחסי ציבור מעולים, בחר יונה יהב לסרב ולומר "אני יודע שכולם רוצים לשחק באיצטדיון המפואר הזה, אבל לא אסכים להתפרעויות ונזקים.... זו תהיה פגיעה בציפור נפשי".
סמי עופר. חצר המשחקים של יונה יהב (אלן שיבר)
עד כה, אגב, ההתפרעויות והנזקים בסמי עופר העונה היו תוצרת מקומית אולטרה ירוקה. אבל זה כמובן לא עניין את יהב. הוא החליט שהצעצוע הזה הוא שלו, ושהמטרה היא לא להשתמש כמה שיותר במתקן מודרני לרווחת הציבור כולו, אלא להגן עליו מפני חוליגנים וחורשי רעה לכאורה. יהב בנה כמובן את סירובו על הרקורד של המתארחות בחצר האחורית שלו. אבל הוא בחר להתעלם מכך שדווקא העימות הטעון הזה מביא עימו שמירה ופיקוח הרבה יותר צמודים של המשטרה והסדרנים, ולמעשה גם בזכות זה הוליד בעשור האחרון המפגש בין סכנין לבית"ר מעט אלימות, לבטח אם לא מחשיבים פריצת אוהדים לכר הדשא ללא עימות פיזי.
ויש גם אמת מפתיעה ומבורכת שמטילה זרקור ענק על ההתנהגות של יהב. ההתאחדות לכדורגל, שבדרך כלל מתנהלת פוליטיקלי קורקט לחלוטין, איבדה הפעם - בצדק - את כל הנימוסים ויצאה בהודעה יוצאת דופן בחריפותה. דובר ההתאחדות, שלומי ברזל, אמר בתגובה לטענות יהב על קיפוח סמי עופר כי "כאשר משתינים עלינו אנחנו לא חושבים שזה גשם". ואילו גם מעסיקיו לא בחלו במילים: "מדובר בהחלטה הזויה, כמעט ביריונית.... יתר על כן, מטרידים גם אי הדיוקים המביכים שהוא מפיץ, כולל הנימוק ההזוי לאי קיום המשחק, והטענה השיקרית שהמשטרה לא אישרה את קיומו".
בקיצור, אם אפילו ההתאחדות משחררת כל רסן נגד ראש העירייה, ברור מדוע אני משליך את יהבי על מקום ראשון במצעד החרפה.