1. זהבי. כמו שלכל איש יש שם, לכל אליפות (לפחות בכדורגל הישראלי) יש "של". אליפויות בארץ, בדרך כלל, תמיד נוהגות לקבל איתן פרצוף - שחקן או דמות מובילה אחרת שהיתה לאליפות הזאת. השושלת של מכבי ת"א בעשור הקודם רשומה, ללא ספק, על שמו של ערן זהבי. האליפויות של מכבי חיפה - על אצילי. בבאר שבע זה היה ברק בכר (או ברדה). וכו'. הם היו המגה סטארים, המגדלור שלאורו הלכה הקבוצה, האנשים שבלעדיהם זה לא היה קורה.

האליפות הקודמת של מכבי תל אביב, על הנייר, תיזכר כאליפות של זהבי. זו עונה שבה הוא סיים כמלך השערים, זכה בתואר שחקן העונה ונתן את הפלומבה הסופית עם שער ניצחון מול מכבי חיפה בסמי עופר. ולכאורה, זה היה אקורד הסיום המושלם - זהבי דומע בסיום המשחק בסמי עופר, מניף את הצלחת יחד עם ייני, תם הריקוד האחרון.

אבל זהבי, כזכור, לא פרש. למה הוא לא פרש? לדעתי, כי זהבי יודע בסתר ליבו שהאליפות ההיא לא באמת היתה שלו. הוא היה חלק חשוב בה, אבל היא לא חתומה על שמו. מי שבאמת היה חתום על האליפות הזאת היה פליסיו מילסון (שלטעמי גם היה צריך להיות שחקן העונה). וזהבי רצה אליפות אחת אחרונה שהוא הכוכב שלה.

או במילים אחרות, זהבי המתין בדיוק לרגע כמו שהיה לו אתמול. נדמה לי שהדרייב לפרק האחרון שלו בקריירה - הוא הדיון סביב האליפות (שאולי תהיה של מכבי) והטענה שאין לאליפות הזאת פרצוף. האם זו אליפות של דור תורג'מן? של אושר דוידה? של דור פרץ? של פטאצ'י? כולם שחקנים נפלאים, אבל אף אחד מהם הוא לא קטר שסחב אחריו את כל היתר. גם לאזטיץ' הוא לא בדיוק הדמות המיתית שמובילה את האליפות הזאת.

אז אולי, אף על פי כן ולמרות הכל, זה יהיה זהבי. לא ברור אם מכבי תל אביב בכלל תזכה באליפות, וייתכן שגם הרגע הזה הוא פאטה מורגנה שתתברר כערב אחד חלומי ותו לא. אבל אם זה הרגע שבו זהבי ממריא מחדש בעונה הזו, והוא יהיה זה שיביא את האליפות החמישית שלו בצהוב - זה יהיה הפרק האחרון האמיתי של אותו "ריקוד אחרון". זה יהיה הרגע שבו זהבי באמת יוכל להגיד שעשה הכל - ואז, וכנראה רק אז, הוא יוכל להרים את הידיים ולפרוש כמו שרצה.

2. שוהם. מכבי פתח תקווה חוותה העונה משבר עמוק. במשך הרבה רגעים בעונה היתה תחושה שזאת תהיה עוד "עונת נדנדה" כזו - שבה מכבי פ"ת יורדת ללאומית, ועולה חזרה שנה אחרי. אבל למכבי פ"ת תמיד היה את הנשק הסודי שאפשר לה להחזיק את הראש מעל המים - והיא האפשרות לעשות שינוי. עוד נדבר תכף על ווילסון האריס וההשפעה שלו, אבל בסוף - מי שחתום על המהפך הוא נועם שוהם. בפלייאוף התחתון הישראלי, שבו צריך שני ניצחונות כדי להישאר בליגה - שוהם הביא את השניים שלו, ואלא אם יקרה משהו בלתי צפוי, פ"ת גם תישאר בליגה עונה נוספת.

שוהם. האיש הנכון (מאור אלקסלסי)

האם "אפקט המאמן" הוא בהכרח בגלל זהותו של המאמן שנכנס? לדעתי לא. או לפחות, לא בכל המקרים. ברור שלמאמן יש חלק, אבל עם כל הכבוד ליכולות של נועם שוהם - הן כנראה לא הוטמעו בשבועיים. מה כן היה? גם שינוי מסוים בדינמיקה, אבל לדעתי פשוט יכולת לזהות יותר טוב את הסגל הקיים. לפעמים, עצם העובדה שנכנס מישהו חדש למערכת ומביט עליה בצורה אחרת, כבר מביאה את השינוי - מכבי פ"ת היתה פשוט טובה יותר ממה שהוציאו ממנה שני המאמנים הקודמים, דן רומן ותמיר לוזון. עכשיו גם רואים את זה.

שוהם הוכיח את עצמו גם בכפר שלם, בשנים האחרונות, כשהעלה אותה מליגה א' ללאומית ועשה איתה פתיחת עונה נהדרת בליגת המשנה - מעל לכל הציפיות. אבל בסופו של דבר, הוא הגיע למערכת חזקה - שרק היתה נואשת למישהו שיסדר אותה. זה מה שהמאמן של מכבי פ"ת עשה, וזה - מה שכנראה יסדר לה עוד עונה בליגת העל.

3. הפועל י-ם. זה יקרה השבוע, ואולי בשבוע הבא, ואולי בעוד שבועיים - אבל הפועל ירושלים נשארת עונה נוספת בליגת העל. זאת כבר עונה רביעית שהקבוצה באדום מתבססת, רחוקה מאוד ממאבקי הישרדות, ובעיקר משדרת יציבות - לא תמיד פלייאוף עליון, אבל תמיד נשארת נאמנה לערכים שהביאו אותה הנה - הקהילתיות, הדרך (שמתבטאת עם המאמן, זיו אריה) וגם שחקני הבית שממשיכים לקבל את ההזדמנות, ובונים משהו יציב לאורך זמן.

ונדמה לי שכל אוהד הפועל ירושלים מפנים - כמה זה לא מובן מאליו. כי הפועל ירושלים ששורדת ארבע שנים רצוף בליגת העל, פעם היה נשמע כמו משפט מספר מדע בדיוני. היא אף פעם לא היתה מועדון יציב, עם תכלית ועם מטרה. הפועל ירושלים של הגלגול הקודם, גם כשהיא שרדה בליגת העל - חיה כל הזמן מהיום למחר, ולא הצליחו לייצר בה את הדבר הזה שחקוק עמוק באדמה. בגלל שלא היו שם שורשים, היה גם קל להתפרק עם המשבר הראשון.

וזו הגדולה של הפועל קטמון ושל מקימיה - הם הצליחו, בענק, לבנות את הפועל ירושלים כקבוצה חזקה יותר ממה שהיתה. זו לא היתה "החזרת עטרה ליושנה", אלא בנייה כמעט מאפס של מועדון חדש. הפועל ירושלים הזאת היא "קטמונית" באופיה, וזה הדבר הכי טוב שאפשר לומר עליה. היא הגלגול הטוב ביותר של הפועל ירושלים בתולדותיה, והיא גם הדבר שתהפוך את הפועל ירושלים - ביום מן הימים, כל עוד העבודה הטובה שם תימשך - גם למועדון שיגיע לצמרת הכדורגל שלנו. ובפעם הבאה שהיא תשיג תואר, זה לא יהיה קצר טווח כמו הגביע ההוא ב-1973.

המנצח: ערן זהבי. בסוף, זה השם ואין בלתו. הרבה פעמים העונה, זהבי קיבל הזדמנות - אבל לא באמת ניצל אותה. הפעם זה קרה עם צמד, אבל עוד יותר מזה - עם הרעב הישן. זהבי של תחילת אפריל 2025, הזכיר משהו מזהבי של 2015. שחקן שמבין שהאחריות עליו, שהציפיות ממנו - והוא מתעלה עליהן. עכשיו נשאלת השאלה האם זו תחילת הסוף המושלם - או עוד משחק חד פעמי בעונה בינונית.

המפסידה: מכבי בני ריינה. כי הקבוצה של שרון מימר מתמודדת עם אתגר שלא מעט קבוצות התמודדו איתו בשנים האחרונות - מה עושים כאשר בליגה אין לך מה להשיג, אבל אתה צריך להיות מצד אחד מספיק פרש ומצד שני מספיק בכושר כדי להגיע בשיא הכושר לגביע. ריינה לא מגיעה טוב למשחק הזה (עוד נראה איך בית"ר תגיע), בהנחה שהוא אכן יקרה בחמישי הקרוב. וכפי שהפועל באר שבע בוודאי תלמד אותה, היכולת לעשות סוויץ' מיכולת רעה בליגה להתעלות בגמר הגביע - קשה עד בלתי אפשרית.

המספר החזק: 200. השער השני של ערן זהבי אתמול היה ה-200 שלו במדי מכבי תל אביב בכל המסגרות. זה הישג יפהפה ומרשים, גם אובייקטיבית - אבל גם בגלל שיש רק שחקן אחד שכבש יותר. קוראים לו אבי נמני ויש לו 219 שערים במדים הצהובים (לפי "מכביפדיה"), והוא מלך השערים של מכבי ת"א במשחקים רשמיים. ואם המטרה של השגת אלון מזרחי כנראה הופכת ללא ריאלית באמת, הנה אתגר הרבה יותר קרוב שיש לזהבי מול העיניים. מה אתם יודעים, אולי בכל זאת נראה אותו גם בעונה הבאה?

גם התואר יגיע (דני מרון)

השם החם: ווילסון האריס. קודם כל, כי זה אחלה שם. שם של שחקן בייסבול משנות ה-50. אבל מעבר לזה, כי האריס מסתבר כמו אחד החיזוקים הכי טובים שקבוצה כלשהי עשתה העונה. ארבעה שערים יש לו במכבי פ"ת, אתמול הוא גם סחט פנדל - והוא זה שמספק למכבי פ"ת את היציבות שתאפשר לה, ככל הנראה, לשרוד בליגה. לפני שלוש שנים, מכבי פ"ת הביאה בינואר חלוץ אחד בשם יון ניקולסקו. אחר כך, הוא הפך לגיבור בבית"ר והיום הוא משחק בהולנד. האם שוב חלוץ שהגיע למלאבס יגיע רחוק יותר? יכול מאוד להיות שכן.

אל תשכחו את: הפועל באר שבע. כי משחק החוץ שלה מול מכבי חיפה ביום שני הוא כבר לא רק משחק צמרת נחמד. הוא משחק קריטי. הניצחון של מכבי תל אביב לא רק הגדיל את הפער לחמש נקודות, הוא גם הגדיל מאוד את הלחץ. באר שבע עבדה עונה שלמה בצורה נפלאה כדי להשיג את המקום הזה, אבל היא יודעת שהכדורגל הוא אכזרי - ואם היא תאבד נקודות מול הירוקים, המומנטום שזה ייצור בגב של מכבי תל אביב עלול להיות גדול מדי. במילים אחרות, על משקל הביטוי של חיים נחמן ביאליק - אם יש כאן בלתי שבירים, יופיעו נא מיד.

עולה לרחבה: ערן זהבי מוכן לעוד ריקוד אחד

חלוץ מכבי תל אביב מחפש עוד חותמת. וגם: הגלגול הכי טוב של הפועל י-ם. סיכום השבת