מסך הברזל נשבר ונפל: ערב התשובה של הפועל ת"א

הפועל תל אביב היא אלופת היורוקאפ. זו השורה הראשונה. זו השורה התחתונה. אלה הרגעים בהיסטוריה שבהם כל מה שייאמר לאחר חמשת המילים שמרכיבות את המשפט הזה יהיו השתפכויות, הענקת מדליות מטאפורית, הרמות, מחמאות, תשבוחות. הכל כדי לנסות ולתאר, להסביר, לחדד, לנמק, להבהיר ולשפוך אור על העובדה שהפועל ת״א היא אלופת היורוקאפ.

זה משפט שלא עושה שכל בשום צורה למי שמכיר את המועדון הזה בעשורים האחרונים. זה משפט שלא קשור להפועל ת״א, שנדמה ונלקח מחוברת קומיקס על מדע בדיוני. אבל זה אמיתי. המועדון שהתאהב בפסאדה של הפסדים, שהגדיר את עצמו דרך שנאה ליריבה העירונית, שבנה את עצמו מחדש מאפרו של אוסישקין, עולה לבמה הבכירה באירופה. ליורוליג. הפועל ת״א היא אלופת היורוקאפ. זו השורה הראשונה. זו השורה התחתונה.

דונאלד ינאי
וכדי שזה יקרה הכדורסל הישראלי היה זקוק לאאוטסיידר, למכביסט עם מכביזם של פעם בראיית העולם שלו, שלא מקבל מוסכמות יסוד שנבנו לאורך שנים, שלא מפחד להתעמת, לאתגר את בעלי הכוח שהתרגלו לשלוט, שמבין שכסף יכול לקנות הצלחה מהירה. שלא מתרגש מההתנשאות של בעלי הכסף הישן. כן, כדי לצאת למסע אל ארץ לא נודעת, לעקור הרים ולגרום לכך שהפועל ת״א תזכה ביורוקאפ, ואולי באליפות המדינה, הכדורסל הישראלי היה זקוק לדונאלד טראמפ משלו, והוא הגיע בדמותו של עופר ינאי. ההישג הזה שלו, התואר הזה עליו. יפה שהוא היה שם עם בר טימור ותומר גינת להניף את הגביע. כי הגביע הזה צריך להופיע מול הפנים שלו בכל פעם שהוא פותח את המקרר, בכל פעם שהוא נכנס למעלית, בכל פעם שהוא שולח הודעה בוואטסאפ.

ועכשיו כשהוא ביורוליג נדמה שזה רק צעד ראשון במה שינאי מתכנן לעשות. אף שם לא יהיה גדול מדי, אף סכום לא יהיה יקר מדיי, כדי להביא שחקנים להפועל ת״א. חנות הממתקים על שם הפועל ת״א הולכת להיפתח וכל סוכן בעולם מזיל ריר מהאפשרויות שינאי פותח עבורו. בחלומי הוא ודימיטריס ינאקופולוס מפנאתינאיקוס יושבים במכירה פומבית של שחקנים, על הבמה יושבים סטף קרי, לוקה דונצ׳יץ' ודני אבדיה והם מתחרים ביניהם מי יביא את מי. גם אל תתפלאו אם ינאי ידרוש שאלופת היורוליג בעונה הבאה תעפיל ל-NBA. 

המנכ״ל
וכל סטודנט שנה א׳ במנהל עסקים יודע שבעלים של חברה שרוצה להגשים את החזון שלו, זקוק למנכ״ל מוצלח. אז ינאי הביא את דימיטריס איטודיס שהוציא לפועל את החזון העסקי של ינאי. המשחק אתמול בגראן קנאריה היה הוצאה לפועל מזוקקת של כל מה שאיטודיס עשה עם הסגל האדום בפלייאוף ביורוקאפ, עם שימוש אופטימלי ביתרונות שלו, עם הזרקת אמונה שהקבוצה הזו יכולה ללכת עד הסוף, עם הבנה שיש לו אופי מאוד מסוים של שחקנים בקבוצה שיכול להוביל אותו לתואר. הפועל ת״א הפכה להיות בלתי שבירה בפלייאוף הזה. מחוברת, מתואמת, היררכית. וכמה אופי.

האופי של ים מדר לסכן את הקריירה שלו עבור התואר הזה. מדר המשיך במופע הקליעה שלו אתמול אבל במחצית השנייה ראינו ממנו אלמנט שמאז הפציעה בסחוס כמעט ולא ראינו ממנו: הוא חודר ומגיע לטבעת. ארבע נקודות חשובות כאלה היו לו במחצית השנייה. כל משחק בסדרה הזו הוא פרק מפואר בהתהוות של מדר כגיבור היסטורי במועדון האדום. והיה גם את האופי של אנטוניו בלייקני ששיחק כמו אנדרדוג שאף אחד לא מאמין בו ושכל פעולה שלו היא זעקה של ״תראו אותי עכשיו״.

והאופי קר הרוח של ג׳ונתן מוטלי, האיש שלא רצה להיות כאן, הוכרח לחזור, וצריך לנשק את רגליו של עופר ינאי כל יום על שהתעקש שיחזור. והאופי של נועם יעקב שלא שיחק שניה במשחק הראשון ועלה אתמול כמו פנתר כדי לדחוף את ההובלה של הפועל ת״א ליתרון משמעותי ברבע השני. וגינת עם קליעה, ושכל, וסחיטת עבירות תוקף, ומרקוס פוסטר שנפצע ביד במחצית הראשונה והמשיך לשחק כאילו אין מחר. ועוד יותר טוב, ועוד יותר טוב.

הפועל ת״א קלעה אתמול ב-57 אחוז ל-3, וב-54 אחוזים ל-2. במשך רוב המשחק האחוז לשלוש היה גבוה יותר מהאחוז ל-2. זה נתון פסיכי. היכולת של הפועל ת״א להעניש מבחוץ אימללה את גראן קנאריה. בלייקני התעלל בה, לא רק בשלשות, גם ביכולת שלו לייצר, להגיע לנקודה בו השומר שלו מאבד שיווי משקל ואז לעצור, לשמור על יציבור ולעלות מחצי מרחק, או להגיע לטבעת. וחבריו לקבוצה, מדר, פוסטר וגינת קלעו ביחד 8 מ-8 לשלוש. שזה יוצא סכום עגול של שלוש ספרות.

היכולת הזו לרווח מבחוץ אפשרה למוטלי לחגוג בצבע כי מי המשוגע שיעזור עליו? או לחילופין, כשהשלשות לא נכנסו, איטודיס הלך ללואו פוסט של מוטלי, לפיק אנד רול של גינת ומוטלי או לבידודים של בלייקני. וכשמוטלי קיבל את הכדור בצבע, הוא סחט לא פחות מ-10 עבירות ועמד 16 פעמים על הקו. או פירגן לקאבוקלו שיותר מכל זקוק לחיבוק. וכמו באגדה, כמו בהגדה, הפועל הכתה את גראן קנאריה, וחד גדיא, חד גדיא.  

סמול קנאריה
כמה מילים על היריבה. גראן קנאריה קבוצת יורוקאפ סימפטית אבל לא קרובה להיראות כמו מועמדת ליורוליג כמעט בשום אספקט. לא ברמת הכישרון, לא ברמת המעטפת והרצון לזכות בתואר בכל מחיר. סמול קנאריה. הפועל לא רק מוכשרת יותר, אלא גם רצתה יותר. יאקה לאקוביץ׳ הביא כמה רעיונות הגנתיים הגיוניים כמו מניעת הכדור מבלייקני, לחץ על מדר, שמירה כפולה על מוטלי או על הפיק אנד רול של מדר, אבל אף אחד מהרעיונות הללו לא היה מספיק אפקטיבי מול הפועל ת״א הנוכחית, שקולעת משלוש כאילו אין מחר.

הפועל שמאוד דוגמטית בהיררכיה ההתקפית שלה ויודעת איך לפזר את הסיכונים שלה. איזורית יכולה הייתה להיות פתרון של אין ברירה מול המבול האדום מחוץ לקשת, אבל לאקוביץ׳ היה מורתע מדי. ואם ג׳ורג׳ קונדיט (הרביעי!) היה הנשק ההתקפי הכי משמעותי של קנאריה אתמול, הפועל ת״א ידעה שהוא לא האיש שינצח אותה כל עוד תומאסון לא משתלט על העסק, הומסלי לא בא מספיק לידי ביטוי התקפי, ומייק טובי לוקח 6 זריקות בלבד.

קחו את מהלך הסיום של המחצית הראשונה שמייצג היטב את הניסיונות של לאקוביץ׳ לשבש את ההתקפה האדומה, ואיך הכישרון והאינטליגנציה של הפועל הענישו אותו: בלייקני מקבל את הכדור באמצע קשת השלוש לבידוד, אנדרו אלביסי, ששומר על ים מדר, עושה ״סטאנט״, הטעיית עזרה לכיוונו של בלייקני כדי להוציא את הכדור מהידיים שלו. בלייקני אכן משתכנע ומוסר למדר בחצי הפינה. מדר שמקבל את הכדור בתנופה עושה חצי חדירה לכיוון הצבע, ומושך את העזרה מהשחקן של תומר גינת שעומד בפינה. מדר מוסר לגינת, וגינת זורק שלשה ומשכיב את הכדור בתחתית הרשת. שח-מט. 

ומי שרצה סיום דרמטי נאלץ להתאכזב. הרבע הרביעי אתמול נמתח כמו מסטיק. הפועל ת״א נכנסה אליו בהובלה דו ספרתית, עלתה ל-19 הפרש חמש דקות לסיום ומאז הוסיפה סל שדה אחד בלבד. היא העבירה את הזמן כדי לעשות מקום לעוד זמן. ההכרעה הייתה ברורה, השעון היה צריך להתאים את עצמו לסיטואציה, עד שהתאפס. צריך להודות שגמר היורוקאפ האמיתי היה בסדרה של הפועל מול ולנסיה. והסל של מרקוס פוסטר הוא המהלך הגדול בסדרה.

המשחק אתמול נראה כמו אנטי קליימקס, וגראן קנאריה כמו נקלעה לאירוע. אפילו האולם המקומי לא היה מלא והיה ניתן להבחין בלא מעט כסאות ריקים. זה לא היה נראה כמו וייב ומחוייבות של קבוצה שרוצה לזכות בתואר בכל מחיר. כל מה שנותר לגראן קנאריה עכשיו זה להמשיך ולסבול מנוכחותם של המפגינים הערבים שהפגינו נגד נציגיה הספורטיביים של המדינה היהודית ורוצים ״פלסטין בחינם״. הם לא יודעים שבהפועל ת״א טוענים כבר שנים שהם ״מייצגים את הפועל, ולא את ישראל״. אבל עופר ינאי טען בסוף שהוא בכלל ניצח את חמאס. לפחות את אלה מסניף האיים הקנאריים. 

שופטים של הפועל
מילה על השיפוט. לאורך העונה היו קולות שהתעקשו שאין סיכוי שהיורוליג יאפשר לקבוצה ישראלית נוספת להעפיל. מה הם צריכים את כאב הראש המזרח תיכוני הזה, שמצריך טיסה למערב אסיה וכשמגיעים מקבלים בטלוויזה במלון אייטמים ב-CNN שמתרחשים קילומטרים ספורים ממך? והיו טענות שאם העניין הזה יגיע להכרעה, היורוליג כבר ימנה הרכב שופטים שיגרום למערכת המשפטית לנצל את חוסר סמכותה ולהתערב במקומות לא לה.

אבל אתמול קיבלנו שיפוט מופתי. השופטים נתנו להפועל ת״א את כל עבירות התוקף הגבוליות שיכלו ללכת עם הקבוצה הביתית (סחתיין תומר גינת וגיא פלטין). הם נתנו המשכיות של NBA בשריקות של פאול סל. הם נתנו זריקה חוזרת כשמוטלי החטיא עונשין, דווקא במומנטום של גראן קנריה שנתן להפועל ת״א הזדמנות לעשות נקודה ולעצור את הדימום. אם השיפוט הוא איזשהו מדגם מייצג, אז היורוליג רוצה את הפועל ת״א. 

הסכין מתחדדת בירך חברתה
הסיוט הראשון של מכבי ת״א התגשם אתמול. מי שהתרגל להיות אקסקלוסיבי ביורוליג, שחשב שהדלת ליורוליג פתוחה רק לפרביליגים, שמע גם מגראן קנאריה את ההכרזה: ״כרמלה, אורחים נוספים הגיעו״. והאורחים הנוספים הללו משחקים עכשיו באולם שמכבי חשבה שהוא רק שלה, בליגה שהיא חשבה שהיא רק שלה. והיא תהיה שותפה היסטורית לדרבי יורוליג. הסיוט השני הוא אליפות אדומה. הוא טרם הגיע אבל הוא ממשי. כל יום שעובר שבו הפועל ת״א טרם זכתה באליפות הוא יום טוב עבור אוהדי מכבי ת״א.

אבל ההצלחה האדומה יכולה להיות גם המנוע לניעור האבק מעל הצהובים. כי אין הסכין מתחדדת אלא בירך חברתה. אולי בסופו של דבר הנהלת ואוהדי מכבי ת״א ישלחו זר פרחים להפועל ת״א, על שאיתגרו אותם מספיק כדי להשתפר, להתחרות, להשקיע, לחזור למקורות המצויינות שלהם. אבל עד שזה יקרה, מכבי ת״א סיימה את עונת היורוליג במקום ה-16, והפועל ת״א, אלופת היורוקאפ, נמצאת בעצם במקום ה-19 באירופה. וזה המרחק הכי קרוב ביניהן בזירה האירופית שהן אי פעם היו אחת מהשנייה. וכן, הפועל ת״א היא אלופת היורוקאפ. זו הייתה השורה הראשונה. זו עדיין השורה התחתונה.