1. ב"ש. מאבק האליפות הכי צמוד שראינו כאן מזה ארבע שנים (לפחות) קיבל טוויסט נוסף: אם אחרי משחק העונה האחרון בטרנר, כולם כבר סימנו את מכבי ת"א כמי שתתקדם לתואר - מתברר שלא צריך הרבה, כמה ניצחונות של באר שבע ואיזו מעידונת של מכבי ת"א - כדי להפוך את המגמה. נכון לעכשיו, לפני המשחק בטדי ביום שני, באר שבע שוב נמצאת בעמדת הובלה.

זה כמובן לא מבטיח לה כלום, כי בקלות זה יכול להתהפך שוב - אבל ההתאוששות של ב"ש (שמאז המחצית המזעזעת ההיא נגד הצהובים, רושמת שלושה ניצחונות רצופים וסופגת רק שני שערים ב-270 דקות) מעידה על שני דברים עיקריים: הראשון, הוא שאליפות - בסופו של דבר - לא משיגים במשחקים הגדולים ורווי הזוהר, אלא במשחקים כמו אתמול בסמי עופר - בלי הרבה קהל, בדוחק, מכדור שבקושי עובר את קו השער. זה לא מה שנזכור מהאליפות הזאת של ב"ש (אם היא אכן תקרה), אבל זו תהיה הסיבה שבגללה היא אולי תושג - בגלל האחוזים הנהדרים שלה נגד "שאר העולם", שנתנו לה מספיק מרווח כדי ליפול לעתים מול הגדולות.

והדבר השני שהיא מעידה עליו - הוא שאולי הפועל ב"ש בכל זאת "בלתי שבירה". כי קבוצות קודמות של באר שבע היו חוטפות את המכה ההיא ממכבי תל אביב, ומתקשות לקום מזה. אבל באר שבע ניגבה את הפנים מהאגרוף שקיבלה, וקמה על הרגליים. האם זה מעיד על אליפות? לכו תדעו - יש לנו עוד הרבה דרך עד שתונף הצלחת. אבל זה כן מעיד על הקבוצה המיוחדת שרן קוז'וך בנה בבירת הנגב.

בלתי שבירה (מאור אלקסלסי)

2. אוחנה. השער השני שכבש סטניסלב בילנקי בדקה ה-34 לא ייזכר כשער מיוחד. הוא נכבש באצטדיון שרובו ריק, במשחק שאף אחד לא יזכור, שהיה עוד "וי" בדרך של עירוני טבריה (אולי) לעוד עונה בליגת העל. אבל דבר אחד היה מיוחד בו, לפחות מבחינתי - וזה מי שהחל במהלך. מיכאל אוחנה.

כי את הדריבל הנהדר הזה שלו, שהוביל לשער של החלוץ האוקראיני הגמלוני-משהו, הוא היה צריך לעשות במקומות לגמרי אחרים. באצטדיונים הרבה יותר מלאים, עם הרבה יותר עניין ובטח יותר רייטינג. מיכאל אוחנה הוא אחד הפספוסים הגדולים של הכדורגל שלנו, ולא באשמתו - שרשרת של פציעות חסרות מזל, הובילו אותו עד לכאן.

אבל ברגע הזה, כל שאלת ה"מה אם" זזה הצידה. כמאמר השיר, כל החישובים נגמרו מאליהם. אוחנה עמד כמו עמוד ענן, ואז סיפק רגע קוסמי עליז - בדרך לרשת. מיכאל אוחנה אולי לא יגיע לאן שהוא חלם, אבל הוא עדיין מסוגל לספק רגעים נפלאים של כדורגל. ובתוך המגרש הריק, והאווירה המנומנמת - הוא הצליח להיראות, לרגע אחד, כמו הכוכב שבית"ר והפועל ב"ש חלמו לראות אצלן.

3. חדרה. מסע של שש שנים נגמר אתמול בערב: בתבוסה מאוד לא "חדרתית" של 4:1, הפועל חדרה ירדה רשמית לליגה הלאומית. הנס שהוא היכולת של חדרה להחזיק מעמד עונה ועוד עונה, עם הרבה תושייה ובעיקר יכולת פגיעה בזרים, נגמרה. חדרה מסיימת את הסיבוב שלה בליגת העל, בידיעה ברורה שיהיה לה קשה מאוד לחזור.

בכל כמה שנים יש בליגה שלנו קבוצה כזו - קבוצה שלא מעיר גדולה, ואין לה הרבה כסף, אבל היא מצליחה לשרוד. האוהדים הוותיקים זוכרים את מכבי הרצליה, הפועל רעננה, הפועל נצרת עילית, עירוני רמת השרון - כולן קבוצות ממועדונים קטנים יחסית, שהצליחו לעלות על הגל ואפילו לספק כמה רגעים יפים לקהל הקטן שלהן.

ויחסית, הפועל חדרה יכולה להיות גאה - שש שנים זה לא מעט לסיבוב שכזה. אבל האמת היא שלצערה, היא לא באמת הצליחה להותיר חותם - לא שחקנים שגדלו אצלה, לא רגעים מרגשים במיוחד. היא היתה עוברת אורח, כזו ששרדה ושרדה עד שנגמרו לה הכוחות. ואולי זה השיעור שהיא תצטרך ללמוד כדי לחזור, מתישהו, לבמה הבכירה - קבוצה שמנותקת מהקהילה שלה, לא תצליח לשרוד באמת.

המנצח: מנחם קורצקי. כשקורצקי מונה למאמן של סכנין, כולם חשבו שזה עוד מינוי של קבוצה שנאבקת בתחתית - וקורצקי בסך הכל יהיה זה שיכבה את האור. כך קרה בהפועל תל אביב והפועל פתח תקווה, בעבר. אבל קורצקי הצליח להעיר את סכנין - דווקא בעונה שבה היא מתמודדת עם לא מעט קשיים, ואחרי עונה לא טובה, להתעלות במחזורים האחרונים - הניצחון אתמול היה השלישי ברציפות שלה בליגה (שלושתם נגד יריבות ישירות לתחתית), מה שנותן לה הרבה אוויר לנשימה - שיעזור לה, לקראת המשחק החשוב באשדוד בשבוע הבא.

המפסידה: מכבי פ"ת. יש לה עוד סיכוי להישאר, אבל הקבוצה ממלאבס לא סתם מוצאת את עצמה מתחת לקו האדום - וזה לא רק בגלל אמש, אלא בעיקר עונה שלמה שבה פ"ת איבדה פוקוס, שרפה זמן על בלי מאמן קבוע אחרי העזיבה של דן רומן, ומשלמת על זה את המחיר כעת. רק הזמן יגיד אם זו תהיה עונת הישרדות הירואית, או עוד עונת "נד נד" - שבסיומה, היא תהיה שוב הפייבוריטית לעלות מליגת המשנה של עונת 2025/26.

המספר החלש: 5,752. זו כמות הצופים שהגיעה אתמול לחמשת משחקי ליגת העל. וכן, אפשר לתרץ עד מחר את מוצאי החג וחגיגות המימונה, אבל אלה מספרים של ענף במשבר. מה שמעלה מחדש לדיון את ההחלטה לכלוא את כל המשחקים בשעה 20:30 בערב - במקום לפרוס אותם לאורך השבת; ובאופן יותר עמוק, אולי גם את היעדרן של קבוצות בעלות שורש וקהילה בכדורגל שלנו. אבל המנהלת? היא כנראה לא תדון בזה, כי תכף מגיעים סמי עופר וטדי כדי להעלות לה את כמות המספרים באופן מלאכותי. כלום לא עצוב, הכל כרגיל.

השם החם: חמודי כנעאן. בשקט בשקט, הקשר של אשדוד רושם עונה נפלאה - לא פחות מ-15 שערים בכל המסגרות העונה (4 שערים ב-4 משחקים בפלייאוף התחתון), ועוד שמונה בישולים. כנעאן, שיותר מדי מהקריירה שלו התבזבז בגלל חוסר מזל ופציעות איומות, מראה מה הוא מסוגל בעונה הזאת - אולי, אינשאללה, בדרך לשדרוג בעונה הבאה ובכל זאת מיצוי הפוטנציאל הענק שטמון בו. אחרי הכל, הוא רק בן 25.

אל תשכחו את: מכבי ת"א. כי כאמור, מאבק האליפות של עונת 2024/25 הוא הדרמה הכי טובה שלא משודרת ב"HBO". וביום שני הוא יקבל טוויסט נוסף, ומבחן אופי לא קטן עבור הצהובים. כי עכשיו מגיע ביקור שלהם בטדי - נגד בית"ר ירושלים, שבשני העימותים הקודמים היא איתה היא הוציאה רק נקודה משש (וגם היא, אחרי החמצת פנדל של ירדן שועה בתוספת הזמן). זו צומת דרכים עבור החבורה של לאזטיץ' - האם הם יחזרו מהבירה עם ניצחון הירואי, שיוכיח שהם עשויים מחומר של אלופים; או שהם יפספסו הזדמנות גדולה להבטיח שהצלחת תישאר אצלם.

ככה משיגים אליפות: המפתח להצלחה של ב"ש

האדומים, שניצחו 1:2 את הפועל חיפה, התאוששו מהאגרוף שחטפו מול מכבי ת"א ולא נשברים בקלות, גם בסמי עופר. סיכום השבת מתחיל מהמוליכה, עובר דרך מיכאל אוחנה ומגיע עד לחדרה