אבי זילברמן, שהלך החודש לעולמו בגיל 71 אחרי מאבק במחלה קשה, היה סוכן העל של הכדורסל הישראלי, אך גם הרבה יותר מכך. במשך עשרות שנים, הוא היה יד ימינם של אינספור מאמנים ושחקנים - מבולדווין ו-ווילבקין, דרך מדר וגל מקל, ועד מאיר טפירו, גיא פניני, וויל קלייברן ואפילו דיוויד ת׳רדקיל.
אין הרבה אנשים, שעבורם, כל קצוות הכדורסל הישראלי היו מתקבצים במקום אחד. אבל בסלון של זיל, הכל היה אפשרי. אבי זילברמן היה האיש שראה הכל, וכמעט לא נראה, בעיקר לעדשת המצלמה. עם המיוצגים שלו, הוא היה מדבר בשפה ייחודית - משפטים ומושגים שהפכו לסימן ההיכר שלו, או בשפה של זיל - רפיוטיישן.
צפו בכתבה המלאה על אבי זילברמן ז"ל מ'חמישיות' בנגן הווידאו למעלה.
בנו, תמיר זילברמן, סיפר: "הייתי עכשיו במשחק של הפועל והקרינו שם את אבא ואתה לא מאמין שהוא לא איתנו. הוא היה בא ומדבר בבית הרבה, כל שנייה טלפון פה וטלפון שם. עכשיו הכל שקט".
תומר גינת, אחד מהמיוצגים הרבים של זילברמן, הודה: "הרגשתי שהוא עוד הורה בשבילי, זו הייתה הגדולה שלו. בטלפון האחרון בזמנו שאמרתי לו אני הולך להפועל הוא שאל אותי 'אתה יכול להסביר לי למה?'. בסוף נפגשנו בדרייב אין לחתום על החוזה וכשהוא ראה אותי הוא נתן לי חיבוק ואמר שהוא שמח בשבילי למרות שהוא חשב אחרת והרגיש אני צריך ללכת למכבי באותה נקודת זמן. ברגע שהבין שהייתי שלם עם ההחלטה הוא עמד מאחוריי".
"היו לי הרבה כמעטים לאורך הקריירה ובכל השיחות הוא אמר לי 'אל תדאג, זה יגיע, אני יודע כמה שזה חשוב לך'. בסוף הנפנו את הגביע של היורוקאפ ביום של ההלווייה של אבי ואני זוכר את עצמי על המגרש באותו רגע חושב עליו וזה היה רגע מאוד משמעותי ומצמרר בשבילי".
רפי מנקו הוסיף: "הוא היה אבא שלי בעולם הכדורסל, מגיל 17 אני איתו. כל מה שעברתי בקריירה שלי זה איתו. הוא היה ברגעים הכי שמחים וקשים של הקריירה שלי".
מנקו נזכר: "קיבלתי המלצה משפטית שאני צריך להגיע למשחק (כשנודה מהפועל ת"א) ואני צריך להיות ולשבת שם ואז אמרתי לאבי אני לא יכול לעשות את זה, הייתי כל כך נבוך מהסיטואציה והרגשתי שאני לא יכול להיות שם והוא אמר בוא נסע יחד והוא ישב לידי וחיזק אותי ברגע מאוד לא פשוט בקריירה שלי".
בר טימור: "הוא היה בשבילנו הכל ובכל שעה. מתי שאתה מתקשר הוא שם. היה לנו קשה, קיבלנו את ההודעה יום לפני המשחק השני מול גראן קנריה ועמדנו דקת דומיה באימון לסוכן שלנו. אתה לא מבין איפה אתה נמצא, מצד אחד, פיק של הקריירה אבל בן אדם הכי קרוב לקריירה הזו שפתאום לא איתנו".
אלדד אקוניס: "לפעמים כשהייתי מביא שחקנים מסוכנים אחרים הוא היה מתקשר אליי אומר לי 'נו איך השחקן? לא דומה לכלום, תמשיך לקחת מהם, תמשיך'".
גיא גודס: "הוא הצליח לשים בשולחן אחד מאמנים של הפועל ירושלים, מאמנים של הפועל ת"א, מכבי ת"א. זה מראה כמה משפיע הוא היה על הכדורסל הישראלי, שאולי אוהדים לא יודעים ומכירים. היה לו משפט: "אני רוצה להיות מתחת לראדר".
איתי שגב: "הוא לא רצה שידעו מי הוא, לא רצה שיהיו תמונות שלו. זה מראה על צניעות מדהימה בעיניי, כי היו לו את כל הסיבות להיות בפרונט. עד הרגע האחרון האמנתי שהוא יכול לצאת מזה. ביום שהודיעו שהוא נפטר זה היה בבוקר ובערב היה משחק והיה לי ברור שהוא היה רוצה שקודם אתרכז במשחק ואנצח. בסוף הכל התפרק, בן אדם שהיה כל כך משמעותי בחיים שלי וכבר לא נמצא".
רן קוניק, ראש עיריית גבעתיים: "אבי היה דמות חד פעמית, כשהוא היה בן 28 אני הייתי תלמיד שלו בכיתה ט'. בגיל 30 הוא עזב, אף אחד לא חשב באותם ימים איזה סוכן אדיר הוא יהפוך להיות. אמרתי בלוויה שאם הוא היה קורא את כל מה שכתבו עליו ושומע מה שאומרים עליו אחרי שנפטר הוא היה מבריא וחי איתנו עוד עשרים שנה לפחות".