למדתי עם ירדן בוסקילה בשכבה במשך שש שנים. הכרתי בחור מדהים, תלמיד טוב שתמיד רצה להתקדם ולהתפתח בכל תחום. הוא היה אהוב על כולם, עם ערכים טובים, בטוח בעצמו, וסחף אחריו הרבה אנשים.
אני זוכר שברגעים הראשונים של המלחמה, כששמענו שהוא נעדר, דיברנו כל החברים – גם אלה שהיו איתו מהילדות והכירו אותו הכי טוב. כולנו היינו בטוחים שהוא בחיים, כי זה היה האופי שלו – מסוג האנשים שתזרוק אותם בכל מקום, והוא ידע להסתדר ולצאת מזה. תמיד היה עם שתי רגליים על הקרקע, גבר אמיתי.
כשהגיעה הבשורה, זה היה רגע מאוד קשה. נסענו כל השכבה להלוויה, גם מי שלא היה בקשר איתו בשנים האחרונות. כל כך הרבה אנשים הגיעו לתת לו כבוד אחרון, וזה בעצם אומר הכל על מי שהוא היה.
באופן כללי, יום הזיכרון הוא יום קשה במיוחד עבורי. אחרי ה-7.10, לשמוע את כל הסיפורים של החיילים שנהרגו בהגנה על המדינה וכמה משפחות שכולות... יש זה עצוב מאוד. ומה גם שבשנתיים האחרונות יש לי שני אחים בצבא, ככה שזה לא קל. אני מאחל חזרה בטוחה הביתה לכל החיילים וחזרה מהירה של כל החטופים.
*ירדן בוסקילה נרצח על ידי מחבלים בפסטיבל נובה באזור רעים והוא בן עשרים וחמש.
באתר בית הנשיא נכתב עליו: "בן זקונים אהוב למירב ושמעון, אח מסור לליעד וספיר, בן זוג אוהב לעמית, בחור חייכן ורגיש שנולד וגדל בקיבוץ כפר מסריק שבגליל המערבי. ירדן היה תלמיד מצטיין ונער חברותי שאהב לצאת עם חברים, לחגוג את החיים, לגלוש ולטייל. ירדן היה אדם צנוע ודבק בערכי הנתינה, החברות, והמסירות למשפחה".
"ב-6 באוקטובר, נסע ירדן כמו רבים אחרים למסיבת הנובה, בה חגג את אהבתו למוזיקה, עם פרוץ מתקפת הטרור בבוקר השבעה באוקטובר, ניסה ירדן לעזור למספר מבלות להימלט מן התופת ולבסוף נרצח".