יש משהו מאד מיוחד בגמר הנשים של אליפות אוסטרליה הפתוחה שייערך מחר (שבת, 10:30): העובדה שלא משנה מה יקרה, פרק קטן בהיסטוריה יירשם. של מי? עדיין לא ברור.
קים קלייסטרס יכולה – וצריכה, לפחות על פי ההערכות – לקחת הביתה בפעם הראשונה בקריירה בת 14 השנים ברוטו שלה את הגביע במלבורן. היא כבר לא אהובת הקהל כפי שהייתה לפני מספר שנים, עת הייתה צמודתו של הגיבור המקומי לייטון יואיט ורחוקה שנות אור מהתדמית הנוצצת של הטניסאיות המודרניות דוגמת קרולין ווז'ניאקי, אנה איבנוביץ' ומריה שראפובה. מי שבעבר כונתה אוזי-קים, כלומר 'קים האוסטרלית החמודה, חברה של לייטון הפרחח' היא עכשיו כבר אמא לג'אדה בת ה-4. מאז הקמבאק המפורסם שלה לפני כשנתיים, הבלגית הוכיחה שאין לה בעיה לנהל חיי משפחה מתקתקים ובמקביל לחזור להיות הטניסאית הגדולה שהייתה בתחילת ואמצע העשור הקודם. עכשיו, לעומת זאת, היא יכולה להראות לכולם שבגיל 27 היא מוכנה לעשות את הצעד הנוסף הזה קדימה.
אצל נה לי המצב קצת שונה. ההישג שלה כבר עכשיו נחשב לכביר בכל קנה מידה ואפילו בסין, לא בדיוק מעצמת טניס, יצאו אתמול בבוקר לרחובות והריעו לגיבורה שלהם. עוד לפני יחסי הכוחות התיאורטיים ומאזן המשחקים בין שתי היריבות, שנוטים לכיוונה של הבלגית - אולי כי ההישג הכי גדול שנה לי יכולה לרשום הוא להפוך לאסייתית הראשונה אי פעם שזוכה בטורניר גראנד סלאם - אירוע שאמור לחמם את הלב ללא פחות ממיליארד אנשים ואולי אפילו יותר. גם מבט חטוף על הנייר יכול העניק לסינית לא מעט תקוות מחודשות ולחזק לה את הביטחון לקראת המשחק. נכון שקלייסטרס ניצחה אותה כבר ארבע פעמים (לעומת שניים שלה) ונכון שבגראנד סלאם, המקום היחיד שבאמת חשוב לגדולים ולגדולות באמת, המאזן עומד על 0:2, אבל רק לפני שבועיים השתיים נפגשו בגמר בסידני ולי סגרה עניין בשתי מערכות אחרי שחזרה מהקבר בראשונה. אם מומנטום זה משהו שמשחק תפקיד גם בטניס, כל מה שלי צריכה לעשות הוא לדקלם לעצמה במהלך המשחק שני נתונים: 0:11 (מאזנה ב-2011) ו-0:1 (מול קלייסטרס ב-2011).
הדיון המרכזי שהתנהל טרם פתיחת טורניר הנשים עסק ברובו בסיכוייה של המדורגת ראשונה בעולם, קרוליין ווז'ניאקי, לזכות בתואר גראנד סלאם ראשון בקריירה שלה ובכך להעניק לעצמה אסמכתה פומבית למיקום שלה בדירוג. הדנית היפיפייה בת ה-20 הפכה שלא באשמתה למקרה מבחן מוחשי לטונות הביקורות שמופנית השכם וערב לעברם של מנהלי הסבב, בנוגע כמובן לשיטת הדירוג הלכאורה שערורייתית המאפשרת, ברוב חוצפתה, לטניסאית שלא זכתה אף פעם בגראנד סלאם (אבל כן זכתה ב-16 טורנירים אחרים) להפוך למדורגת הבכירה בעולם. ההדחה שלה בשלב חצי הגמר הובילה לשאגת ניצחון של מובילי המחאה ברחבי העולם ולצערה של ווז'ניאקי, מכבש הלחצים שמופעל עליה רק גדל וגדל. מעניין כמה זמן היא תוכל לעמוד בזה.
לפרקים נראית הביקורת על מקרה ווז'ניאקי כמוצדקת וברורה, מאחר שגם לאובייקטיביים ולמפרגנים ביותר קשה לדמיין את נברטילובה, שטפי גראף, מוניקה סלש וסרינה וויליאמס על פוסטר אחד עמה. בפעמים אחרות אותה ביקורת נשמעת הגיונית, אם כי מעט מפוספסת. זה נכון שווז'ניאקי לא ראויה במידה מסוימת לעמוד בראש הדירוג העולמי וקל מאד לקבל את הטענות כלפי השיטה ששמה אותה שם אבל הסתירה הזאת, או חוסר ההתאמה, עשויים דווקא לנבוע ממניעים שונים, כמו חוסר בשלות או חספוס. ווז'ניאקי למעשה הוכיחה שמה שחסר לה זה בגרות ובגרות לרוב באה ככל שהשנים החולפות. החיסרון הכי גדול שלה (גילה המוקדם) הוא היתרון של קלייסטרס ונה לי גם יחד. שלא כמו רבות מדיירות פסגת הדירוג, מדובר בשתי שחקניות מנוסות, חכמות, למודות קרב ובעלות היסטוריה משותפת. מישהי מהן תוסיף עוד היסטוריה קטנה מחר.