ביום חמישי האחרון, בחצר ביות של נינו חדד בהרצליה, נערך מפגש מחזור של שחקני נבחרת ישראל בכדורגל משנת 1976 לציון 40 שנה מאז הנבחרת הגיעה לרבע גמר המשחקים האולימפיים במונטריאול, הישג חסר תקדים בקנה מידה ישראלי. 40 שנה חלפו ואף נבחרת ישראלית לא הצליחה לשחזר את ההישג.
היום, רגע לפני שריקת הפתיחה של המשחקים האולימפיים בריו, התרפקו להם חברי הנבחרת על הזיכרונות עם חבריהם שחלקם לא התראו 40 שנה בערב שכלל ארוחת ערב, מצגת של הנבחרת מאותן שנים, מגני הוקרה וחולצות נבחרת ישראל עם שמותיהם של השחקנים. מי שארגן את האיחוד המרגש הזה, הוא לא אחר מויקי פרץ, חלוץ העבר שהשיג חסויות מאיגוד המאמנים ומגדעון מולאייב, יו"ר אדידס ודיאדורה.
לאחר שהשיג את שמותיהם של חבריו לקבוצה ואת מספרי הטלפון מהוועד האולימפי, הצליח להביא את רובם לחצרו של חדד, כשבין השמות שהגיעו היו יצחק שום, גדעון דמתי, ריפעאת טורק, אלי לוונטל, מאיר נמני, אלמנתו של דוביק שוויצר ז"ל ואלמנתו של אלי כהן ז"ל, שלה הכינו חולצה מיוחדת עם שמו ותמונתו של בעלה המנוח. בנוסף נכחו גם אהוד בן טובים, שופט העבר טובי מלאך וגם חבר הכנסת אלי כהן.
מי שהנחה את הערב היה דני דבורין, שהגיע להעלות נוסטלגיה, ולאחר שסעדו את ארוחת הערב עלו אחד אחד למיקרופון והעלו זיכרונות מאותה התקופה. הרגיש מביניהם היה ויקי פרץ, שסיפר: "הדבר שאני הכי זוכר מאותה התקופה הוא שנפצעתי והמאמן דוביק שוויצר ז"ל לא נתן לי לצעוד את מצעד הפתיחה משום שהוא ערך 3 שעות".
פרץ המשיך: "כאב לי שהוא לא הרשה לי, למרות שבדיעבד הוא צדק, כי בזכות היעדרותי מהמצעד שיחקתי במשחק נגד צרפת וברזיל וכבשתי מולן, אבל לשבת בחדר לבד בכפר האולימפי ולראות את חברי לקבוצה צועדים עם דגל ישראל כשאני לא שם העציב אותי, פשוט לא הפסקתי לבכות".
גם חברו ג'ימי טורק העלה זכרונות: "זו הייתה תקופה יפה, ישבנו ליד הספורטאים הכי גדולים שעשו היסטוריה, כמו נדיה קומניצ'י ואלברטו חונטורנו. הגענו להישגים חסרי תקדים ואת זה עשינו בלי התנאים שיש היום. התרגשתי מאוד לראות את כל החברים, כבר כמה ימים שאני מתרגש לקראת המפגש הזה. חבל שאין שום נציג מההתאחדות פה, לא יודעים לכבד מסורת והישגים של פעם, גם מאמנים כמו דוביק כבר לא נראה. המאמנים היום נותנים תירוצים להפסדים מראש ונעזרים בכתבים שישמרו עליהם. מאמנים ואנשי כדורגל כמוהו אין היום וחבל".