בשבוע שעבר גל נבו הוסיף לארון התארים שלו מדליה נוספת, כשהוכתר כסגן אלוף אירופה ב-200 מטר מעורב אישי. אחרי שסיים במקום השביעי במרחק הכפול, השחיין סימן לעצמו אליפות אירופה מוצלחת ואז פינה את הראש למחשבה אחת בלבד: ריו 2016.
נבו, שיחגוג 29 בחודש הבא, נחשב כבר שנים לאחד מבכירי השחיינים בארץ. הוא השתתף פעמיים במשחקים האולימפיים, הגיע לחצאי גמר ואף לגמר באליפות העולם, כשבדרך זכה גם בשבע מדליות באליפויות אירופה בבריכות הארוכות והקצרות. אז מה גרם לו בקיץ 2014 לחשוב ברצינות לתלות את בגד הים ולעזוב את הבריכה לתמיד?
"עד לפני שנתיים חשבתי שקצת נמאס וחשבתי שהגיע הזמן לעצור, הייתי חייב לנסות משהו אחר", סיפר נבו, "אחרי ה... אפשר לקרוא לזה כישלון באליפות אירופה הקודמת בבריכות ארוכות, ידעתי שאחד מהדברים צריכים לקרות - או שאני מוצא מאמן בחו"ל, או שאני מוצא מאמן בארץ אחר או שאני מפסיק לשחות. זו היתה אחת האופציות. הבנתי שזה או לסיים לשחות או להחליף מאמן ואהוד סגל הגיע בדיוק בתזמון הנכון, הייתי מאוד קרוב להמשיך הלאה". כך חווה נבו את השינוי הגדול בקריירה שלו. הוא נפרד מליאוניד קאופמן, מאמן הנבחרת, אחרי שנים של עבודה משותפת, וחבר לאהוד סגל, שחיין לשעבר, עם תוכנית אימונים חדשה לגמרי.
בשנים האחרונות הפוקוס בבריכה נטה לכיוונו של יעקב טומרקין, אך בחודשים האחרונים נבו חזר לקדמת הבמה. במקביל הוא גם עבר את השינוי הגדול בחייו האישיים, כשהפך לאבא לגוני ביתו הבכורה. "זה נותן המון כח. חשבתי שזה יסחט ממני בהתחלה, לקום בלילה, להחזיק אותה, להרדים אותה, להאכיל כשצריך, אבל סך הכוחות הולך לכיוון החיובי. הכוחות שהיא נותנת ומה שהיא מכניסה בבית זה כוחות שלא דמיינתי בכלל שקיימים".
בעוד כשלושה חודשים המסע של נבו יגיע לשיא בריו, והמטרה ברורה: "רוצה להתקדם באולימפיאדה, וזה אומר להגיע לגמר. זה משהו שהוא ענק, התגשמות של חלום שאתה עובד בשבילו ומגיע לבמה הכי גדולה בעולם. אני יודע לקחת הכל בפרופורציות, גם אם לא יהיה טוב וגם אם יהיה טוב אני יודע שבסוף שום דבר לא משתנה. אני חוזר הביתה, ובואו נגיד אף אחד לא מחכה לי עם איזו עבודת חלום או איזה פרס גדול אם אני אעשה מקום חמש או מקום חמש עשרה. זה במיוחד עבור עצמי וגם בשביל לייצג את המדינה גם".