עידן ורד: "התקשרו לשאול על מכבי חיפה, יהיה כאוס אם הכוכב תודח"

מכבי חיפה כבר המריאה לסרביה, אוהדי הכוכב האדום כבר הכינו את התפאורה - והכל ערוך ומוכן לקראת משחק הגומלין על הכרטיס לשלב הבתים של ליגת האלופות. רע לפני יריית הפתיחה, עידן ורד, אחד הבודדים ששיחק בשתי הקבוצות, התארח בפודקאט "הנוסע המתמיד" ודיבר על הפעם ההיא שכמעט הגיע לבתים עם מכבי חיפה, נזכר במעבר לסרביה וסיפר מה מחכה לירוקים בבלגרד.

האזינו לפודקאסט >>

להאזנה באפליקציית 5RADIO לחצו כאן
להאזנה בספוטיפיי לחצו כאן
להאזנה בגוגל לחצו כאן
להאזנה באפל לחצו כאן

"במכבי חיפה שיחקתי חמש שנים ובכוכב האדום שמונה חודשים, אני חושב שגם סטויקוביץ' שיחק בשתי הקבוצות", פתח ורד את דבריו. "ראיתי את המשחק, היה משחק ממש קצבי וטוב לחודש אוגוסט. אם נלך אחורה שבוע-שבועיים לפני כשכולם ראו את המשחק, שאלו אותי מה דעתי, אנשי מקצוע וחברים, ואמרתי שיש משקל גדול למשחק הראשון בסמי עופר".

"אני חושב ש-2:3 זו תוצאה טובה, אבל שם הולך להיות סיפור שונה לגמרי. זה משחק חוץ שקשה מאוד לכל קבוצה. לפני שלוש שנים הם הגיעו לשלב הבתים והגיעה לשם ליברפול והפסידה 2:0, זה סיפור אחר לגמרי. אבל אין ספק שאלו שתי קבוצות טובות מאוד, חזקות".

גם אתה כמעט הגעת עם מכבי חיפה לליגת האלופות...
"האמת שנגעת פה בנקודה מאוד רגישה, אני משחק בבוגרים מגיל 17 והיום אני בן 33. אני חושב שזה היה הרגע הכי קשה כל הקריירה שלי - הפנדלים האלו נגד גנק. היה לנו משחק לפני הפלייאוף נגד מאריבור, עשינו 1:2 בבית ו-1:1 בחוץ משער שלי, ואז הגענו למשחק נגד גנק".

"אז לא היה את סמי עופר, ולמכבי חיפה כמו שאתה יודע יש קהל גדול, אז אירחנו ברמת גן. היו 45,000 איש מול גנק. היינו צריכים להוביל במחצית 0:3 או 0:4 קל. גולסה החטיא, אני החטאתי, דבאלשווילי החטיא, נגמר 1:2 וברדה כבש".

בתקשורת הישראלית זילזלו אז בגנק.
"זו בדיוק התקופה שהחלו להגיע לבלגיה ישראלים - טועמה, ברדה ורמוט ועוד כמה. אמרו אז 'מה זו בלגיה'. אני חושב שחיפה של היום קבוצה הרבה יותר טובה מאז, מצד שני גם גנק לא ברמה של הכוכב האדום. בחוץ הפסדנו 2:1 ואז היה פנדלים, אני יצאתי בדקה ה-102 בערך ויניב קטן נכנס.

איך יניב קטן לא היה אז בהרכב?
"אני חושב שהייתה לו פציעה, הוא היה באנקר, זה היה הוא ועוד 10".

אתה זוכר מי החמיץ את הפנדלים?
"אני חושב שדבאלשווילי וגולסה. שמע, זה ספורט, אבל זה היה רגע קשה מאוד. הפסדתי גמרים, היו לי פציעות ו-1001 כשלונות, - אבל זה היה סכין בלב. זה היה שבוע מאוד קשה, ואז בשישי הייתה ההגרלה ואתה אומר רק שלא תהיה איזו ברצלונה או מנצ'סטר יונייטד. והם קיבלו את צ'לסי, ולנסיה ועוד קבוצה שאני לא זוכר. אבל אמרנו בסדר, זו לא ריאל מדריד".

"הם חשבו שהגיע להם מסי, כבר אחרי משחק הייתה לי הצעה, אבל אז עפנו מאירופה"
ב-2015, סיים עידן ורד את חוזהו במכבי חיפה והחל לחשוב על היעד הבא. קבוצות מישראל התעניינו, אבל החלום לצאת לחו"ל לא עזב את ראשו. "סיימתי כמלך שערים בכל המסגרות, אבל כבר ראיתי לאן זה הולך", הוא נזכר. "אמרתי שאני כבר חמש שנים פה ואני חייב שינוי. בחודש ינואר אמרתי לעצמי שאני רוצה לצאת לחו"ל או לעבור פה בארץ, תלוי מה יהיו האופציות כמובן".

"באותה שנה עד חודש ינואר היה לנו מאמן סרבי, סטויאנוביץ', שמאוד אהב אותי. ואז היה את סוכן השחקנים פאלי רמדאני הסרבי או המונטנגרי. הוא היה סוכן שחקנים מאוד חזק של מאטיץ', וידיץ', שחקנים מפיורנטינה ומפרנקפורט. סוכן ממש גדול. הוא בא ושאל עליי כמה שאלות, ככה נדלק עליי. בקיץ 2015 הוא פנה אליי דרך אחד מהסוכנים שלו, ניקולה, שאמר לי בוא אלינו תשחק חצי עונה או שנה ומפה תעוף. מסרביה קל יותר להגיע לספרד, איטליה, צרפת או אנגליה".

"בדיוק סיימתי חוזה והייתה לי אפשרות או להישאר בחיפה לעוד שנתיים או שלוש בחוזה לא רע, או ללכת לסרביה. זה היה בגיל 26, שזה גיל שכבר צריך לצאת לאירופה, אז הלכתי על זה.

כמה חושבים לפני מהלך כזה?
"עשיתי בדיקה, ראיתי את הליגה וראיתי שיש שם שלוש או ארבע קבוצות טובות: פרטיזן, הכוכב וצ'וקריצ'קי וויבודינה. יש שם איזה שניים שלושה מגרשים טובים, וכל השאר ככה חצי כח, שזה גם קצת הפריע לי כי עם כל הכבוד לאירופה, פה בארץ יש לך את סמי עופר, בלומפילד, טדי, טרנר, המושבה ונתניה. זה יפה, עם כמה שבארץ נוטים לזלזל ולהוריד. אבל ברגע שששמעתי על המסורת, הכח והעוצמות של הכוכב האדום - אמרתי לעצמי 'אוקיי, אני הולך על זה'".

נסעת לבדוק? לראות?
"לא. טסתי טיסה אחת, ישראל - סרביה, ראיתי את כל ה'שואו'. אומרים לך בוא תראה את גביע הצ'מפיונס-ליג של 1991, את המרקאנה, את כל המגרש וכל ההיסטוריה והמסורת. פאלי רמאדני אמר לי 'אני פה שולט, סמוך עליי תהיה פה חצי עונה עונה ואתה כבר לא פה'.

אבל החוזה היה לשנתיים.
"כן. הגעתי לשם בחודש יולי, שם הליגה מתחילה קצת לפני הליגה בישראל. שיחקתי בליגה ושבוע לאחר מכן היה לנו משחק מוקדמות נגד קייראט. הפסדנו 2:0, אבל הייתי טוב. כשסיימנו את המשחק קיבלתי טלפון מפאלי רמדאני והוא אמר לי 'תשמע, קייראט שמו עליך עין, רוצים אותך. ככה'".

"אמרתי לו 'שמע, אני לא יודע, עכשיו קזחסטן, רגע שנייה, אני באתי עכשיו רק מישראל לסרביה. אני לא אלך לשם עכשיו, לא יודע זה גם נשמע לי קצת מוזר, קזחסטן'. אז הוא אמר לי 'אל תדאג, יגיעו עוד הצעות'. הם חשבו שבא להם כבר מסי, אחרי משחק אחד הצעה. לאחר מכן טסנו לשם, הפסדנו שם 2:1 ועפנו מאירופה. שם אין הרבה זמן, זה 'בוא לחודשיים-שלושה, אם אתה מעל אז אתה מעל ואם לא אז לא'".

קצת ישראלי, לא?
"טיפה ישראלי, אנחנו די דומים, אבל אני לא אספר לך את כל הסיפורים האלו שבא מאמן, הלך, לא היה לי מזל. פשוט לא הייתי מעל הרמה. ברגע שאתה מגיע כזר, ועוד לסרביה שיש שם כישרונות בלי סוף וכל מחלקות הנוער שם כוכבים אחד אחד, ואתה לא רמה מעל - אז אומרים לך 'בוא, אתה חמוד, אבל זה לא מספיק'. ואז אתה אומר רגע, יש לי סוכן פה חזק, אבל הבעיה היא שכשאתה לוקח כזה סוכן אתה פין אצלו, יש לו את כל השחקנים הכי טובים בעולם מהאיזור הזה. שלחתי לו הודעה בינואר 2015 והוא עוד לא ענה, אנחנו ב2022".

"אז לא הייתי מעל הרמה, הייתי בסדר. אני חושב שכבשתי גול אחד ובישלתי עוד אחד או שניים אחרי 12 מחזורים. התחילו להביא קצת צעירים, פתאום אני רואה ילד בן 17, שמנמן כזה. אמרתי שהוא נראה לי שמן, אוכל גלידה ושוולדים כל היום, קוראים לו יוביץ'. שם אם אתה עושה עונה טובה, את עובר לצ'לסי, למילאן או לליברפול. בארץ אתה עובר או למועדון גדול בארץ או לקבוצת לביניים בחו"ל, זה פסיכי".

"בזמנו היה את מרקו גרויץ', שהיה אז בסדר, כבש ארבעה או חמישה שערים והגיע אליי בחודש נובמבר והראה לי הודעה מקלופ שהיה בליברפול. הוא אמר לי 'שמע, אני לא ברמה, אני עוד לא שם, אבל אני לא יכול להגיד לא. הוא גם לא כזה קובע, המועדון קיבל שישה מיליון דולר, תוך שעה הוא כבר היה בליברפול, ככה זה עובד שם".

"ראיקוביץ' היה אז השוער ובדיוק הם זכו בניו זילנד באליפות העולם לנוער. הוא נבחר לשוער המצטיין של הטורניר וכל התקשורת אמרה שהוא הולך לגלאטסראיי, מארסיי. הוא בא אליי אמר לי שקיבל הצעה, דיברנו ואחרי שבוע הוא בא לארץ. הוא הגיע ישר למשחק נגד צ'לסי בחוץ, קיבל ארבע. גם הוא בהתחלה היה בשוק, לוקח זמן".

הכוכב של הכוכב האדום, קטאיי, שיחקת איתו.
"כוכב. אני בישלתי לו את השער שפתח לו את הדרך. הוא טיפוס, כוכב כדורגל, היינו לא באותו קו מה שנקרא. הוא מספר 10 ואני שיחקתי גם קצת 10 וגם קצת 8. הוא מאוד בשלו, מכונס בעצמו, מאוד שקט - אבל עצבני מאוד.

הסיפור על אשתו, מכיר?
"סיפור הזוי, בטח שמכיר. בזמנו היינו כמה חבר'ה זרים. אני ועוד ברזילאי, פורטוגלי סוריאנמי, הולנדי ועוד כמה שאני לא זוכר. והוא היה עם חבר אחד סרבי. היה אימון שרבנו קללות".

באתי לשאול אם עשית לו טלפון כשבא לארץ...
"טלפון? כמעט הבאתי לו מכות, לא סתם, אני צוחק. הוא סיים את העונה ההיא עם 22-23 שערים ועבר לאלאבס בספרד ומשם ל-MLS. הוא היה שם כוכב, רמה מעל כולם, ואז היה את עניין הזגענות שלא היה צריך לכתוב. עונה שעברה סיים עונה עם 30 ומשהו גולים, מפלצת. בחודש האחרון הוא לא כל כך בולט, אבל בוא נגיד שהוא מאוד מסוכן. בשניה הוא יכול לסיים משחק בגול או בישול, הוא מאוד קלאס כזה, קילר, רוצח. נראה טיפה כבד, אבל הוא כוכב כדורגל".

מה קורה בבלגרד כשיש דרבי?
"כל משחק בית רגיל מול כל קבוצה קטנה זה 30,000 איש עם פירוטכניקה, אבל ברגע שיש דרבי זה שבוע חג. כל יום 5,000 אוהדים מגיעים לאימון, 62,000 איש מגיעים למשחק עצמו, הם יושבים אחד על השני, אווירה ביתית כזו אף פעם לא ראיתי. יש להם קטע שהם כמעט ולא שרים לשחקנים, הכל למועדון ולקבוצה, והמגרש רועד".

כמה זה משמעותי כשחקן? יש אומרים שזה לא משנה כי מעולם לא היה משחק שהקהל הבקיע גול.
"חד משמעי לא כזה משנה, עד שאתה נקלע לפיגור. ברגע שאתה בפיגור זה כן קצת משנה, גם לקבוצה השנייה יש טירוף של מומנטום. כל הספורט הזה בנוי ממומנטומים, ככה זה שם. אם הם יכבשו גול בדקות הראשונות יהיה שם טירוף ולחץ פסיכי. אם חיפה באמת ישכילו לעבור את זה, יהיה להם יותר קל".

זה יכול ללכת הפוך? הקהל יכול להתהפך עליהם?
"האמת זה קהל שמזכיר את הפועל תל אביב, יש גול והקהל עדיין מעודד, אלא אם כן הפסדת דרבי ואז גם הם ילכו הביתה. אבל הקהל של הכוכב מאוד נאמן ותומך. זה מועדון שאין שם שחקן שנשאר שש או שבע שנים, הם נמכרים.

לעומת הקהל של מכבי חיפה?
"אני חושב שסמי עופר יותר ביתי, כי הכל צמוד ואין את המחיצה, הכל יותר סגור. מצד שני, שם זה כמעט פי שניים אז הכל יותר חזק ועוצמתי. אני חושב ששם יותר קשוחים. הסרבים מאוד אוהבים אותנו, הם למודי מלחמות מהסוג של הישראלים, פחות או יותר אותה נישה, אני חושב שיהיה להם כיף גדול. אין שום חשש ופחד, אבל כמובן רק שלא יתגרו בהם. כשהם הגיעו לפה הם היו קצת היו בשוק, הם באים הרבה יותר דרוכים עכשיו".

"הסקאוט הראשי, מרקו מארין, שהיה פעם שחקן של צ'לסי ושאלקה, דיבר איתי לפני שבועיים ושאל על מכבי חיפה. כמובן שלא אמרתי כלום. הוא שאל אותי על הדשא, איך הוא. הם יבואו יותר מוכנים ודרוכים, אני חושב שהם היו טיפה זחוחים".

אתה מרגיש שיש לך קשר למקום?
"כמעט כל משחק שלהם באירופה אני רואה ואני בקשר עם כמה חברים מסרביה. להגיד לך שיותר מידי - לא, אבל היינו שם במחנה אימונים לפני חודשיים וזיהו אותי בקניון. "ורדה, ורדה, ורדה". זה נחמד. פה בארץ למועדונים גדולים יש חצי מיליון אוהדים גג, שם יכול להגיע ל-15 מיליון אוהדים".

מה דעתך על סטנקוביץ'? הוא היה אגדה שם, כמה ההיסטוריה הזו נוכחת?
"בוא נגיד שהוא לא זידאן, אבל מבחינתם הוא סוג של זידאן. הם לא הכי מסודרים טקטית, אבל הוא פיגורה וכל פעם שהוא שם יש לו מעין בייגלה על הראש. כל שחקן עושה הכל בשבילו. עם כל הכבוד לקטאיי, פטקוב וקאנגה, הוא הכוכב של הכוכב האדום. לאמן שם בשבילו זו סגירת מעגל. וכמעט כל שנה הם מגיעים לליגת האלופות או ליד, זו פלטפורמה טובה בשבילו להמשך. הוא נותן שואו, כמו שחקן. זו ההגדרה לסרבי. הם מאוד חמי מזג, הייתי רב עם נהגי מוניות לשים מזגן".

אם חיפה תעבור זו תהיה סנסציה גדולה, לא?
"אני חושב שאם באמת חיפה תעבור, יהיה שם זעזוע. שחקנים ישלמו מחיר, הקהל יעשה בלאגן, יהיה כאוס מוחלט. כל חובב כדורגל שם חושב שהכוכב באנקר יעלו. מאוד מעניין לראות מה יהיה".