לכתבות נוספות באתר שוונג לחצו כאן
כמו לוחמים רבים אחרים, גם יוני ברטל הוקפץ ב-7.10 למילואים יחד עם הצוות שלו מיחידת דובדבן לאזור הדרום. במהלך תחילת התמרון הקרקעי והכניסה לבית חאנון, הם יצאו למשימה, במסגרתה רחפן של חמאס הנחית עליהם פצצה מאולתרת. חיילים רבים נפצעו, בהם גם יוני, שספג רסיסים בחזה וברגליים.
"אושפזתי כמה ימים בבית החולים שבסיומם יצאתי בלי ניתוח", נזכר ברטל (26), תושב עמק חפר, "נשארתי עם כאבים ועצמות שבורות כתוצאה מהרסיסים. בבית החולים הגיע אליי אדם קטוע רגל, עם פרוטזה, מעמותת אחים לחיים והרגשתי שהוא איתי. ושם גם התחילה הדרך שלי בקבוצת הטריאתלון של העמותה".
לפרטים ולהרשמה ל-TRI כנרת לחצו כאן
"לפני הפציעה אהבתי לרוץ", ממשיך ברטל, "והייתי בשלבי כניסה לעולם הטריאתלון. העמותה לבסוף הגיעה אליי, לא ידעתי עוד מה המצב שלי, וגם האימונים שלי עד לאותו רגע לא היו במסגרת מתאימה. עכשיו אני מקבל תוכנית מסודרת עם מאמנים מקצועיים, מה שמאוד עוזר לי להיכנס לעולם הזה כמו שצריך".
עמותת אחים לחיים היא עמותה ללא כוונת רווח, ששמה לה למטרה לקדם ולסייע לחיילי צה"ל שנפצעו בפעילות מבצעית ובהגנה על העם ועל המולדת. העמותה מהווה מסגרת חברתית תומכת, שמסייעת ללוחמים הפצועים בהליך השיקום שלהם ובהגשמת השאיפות האישיות והתעסוקתיות שלהם בדרך חזרה למסלול החיים. חלק גדול מהמסגרת התומכת מורכבת מפעילויות ספורט רבות, אחת מהן היא קבוצת הטריאתלון של העמותה, שנרשמה לתחרות TRI כנרת הקרובה ב-19 באפריל.
יוני ברטל בצ'אלנג' ישראמן | צילום: בני דויטש, באדיבות אחים לחיים
"אני הצטרפתי לעמותה ב-2014 אחרי שנפצעתי במבצע עופרת יצוקה", מספר קובי ממו (34), תושב ראשון לציון, "שירתתי בגדוד 13 של חטיבת גולני, ונפצעתי ב-5 בינואר בתקרית שבה נהרגו שלושה לוחמים ונפצעו 27. ספגתי רסיסים בכל צד שמאל של הגוף שלי ופגיעת הדף, שהשאירה אותי עם נכות פיזית ונפשית".
מה זה אומר מבחינתך נכות פיזית ונפשית
"אני סובל ממגבלה קלה בתנועה בכתף, מצלקות ומרסיסים. נפשית אני סובל מפוסט טראומה כתוצאה מהאירוע. עוד לפני ההצטרפות שלי לעומתה ב-2014 עסקתי בספורט כדי לקבל שקט, ועכשיו זה משהו שעוזר לי בשיקום. הרעיון שעומד בבסיס הפעילות של העמותה הוא שלוחם פצוע מלווה לוחם שנפצע, ובזכות הליווי כאן גם אני נכנסתי עמוק יותר לעולם הספורט דרך קבוצות הריצה והטריאתלון. עשיתי שני מרתונים עם העמותה והתחלתי לעשות טריאתלון. הקבוצה וה'ביחד' גורמים לדבר הזה להיות הרבה יותר מיוחד. מאוד מבינים פה האחד את השני, גם אם לא נפצענו באותם אירועים".
למה הכוונה?
"יש לנו משפט בעמותה שאנחנו 'מדברים בעיניים'. יש משהו בחוויה של לוחם שנפצע בפעילות מבצעית שהיא דומה, משהו בתחושה, בפציעה ובשיקום הפיזי. בטראומה. יש תחושה מאד נוחה עם חבר שעבר משהו דומה, כשלפעמים מרגישים שאפילו הסביבה הקרובה לא מבינה אותך עד הסוף".
החבר'ה שליוו את קובי עם כניסתו לראשונה לפעילות העמותה נתנו לו את התחושה שהוא הפך לחלק מהמשפחה, אח חדש, מהשלב הראשון, וזו גם ההרגשה שהוא מעביר ליוני מהרגע שהשניים חברו האחד לשני. "זה המודל", מבהיר ממו, "ואני מקווה שנתתי את זה ליוני. אמרתי לו גם שלצערי זה יקרה, וגם הוא יכניס אח חדש לעמותה. המודל הזה עובד והוא מאוד מיוחד".
קובי ממו | צילום: בני דויטש, באדיבות אחים לחיים
איך בכלל נפגשתם?
ממו: "אני וחבר שנפל במלחמה האחרונה היינו רשומים לצ'אלנג' ישראמן, ושמענו על יוני שאמור להצטרף ושגם הוא אמור להגיע לתחרות. דיברנו סביב הישראמן ואז יוני הגיע לעמותה ונכנס לקבוצת הטריאתלון באופן רשמי והתקבל כאח. ההיכרות התחילה סביב הספורט והמשיכה משם. בעמותה מנסים להתאים אחים מלווים על בסיס פציעה דומה, תחביב או יחידה בצבא".
ברטל: "לא שמעתי על העמותה לפני הפציעה, אבל מאז שאני כאן הקשר עם קובי מאד רציף. אני מתייעץ איתו גם על כאב קטן שיש לי ברגל ונעזר במה שהעמותה מספקת".
"בסוף העמותה נותנת מעטפת מאד רחבה והוליסטית ללוחמים שנפצעו בפעילות מבצעית", מסכם ממו, "יש לנו צוותי ביקור בכל בתי החולים, אליהם אנחנו מגיעים גם בשגרה ומציעים את השירות שלנו. עוד לא נתקלתי במישהו שאמר לנו לא. כשחבר מגיע אלינו הוא מחליט במה לקחת חלק: מלגות, טיפולים רפואיים, מעטפת למשפחות, נופשים, יש גם סדנאות כתיבה, צילום, שיעורי נגינה ועוד".
ועכשיו אתם יוצאים 20 לוחמים פצועים מהעמותה ל-TRI כנרת
ממו: "יוצאים 20 לוחמים למקצי השלשות, הספרינט, האולימפי ויוני יעשה את חצי איש הברזל. יש בנוכחות באירוע הזה כוח, גם ברמה הספורטיבית, במיוחד אחרי תקופה לא קלה ואני מעריך שהולך להיות מאוד עוצמתי".
ברטל: "אני ממש מחכה לזה. להיות חלק מהקבוצה נותן עוד מאשר לעשות את זה לבד. אני מכוון לעשות את הכי טוב שלי, תחרות שנייה בפרק זמן מאוד קצר אחרי צ'אלנג' ישראמן, כשהמטרה היא להמשיך לחיות עם זה. זה ממש עושה לי טוב. הייתה לי תקופה מאוד קשה אחרי הפציעה, והספורט היה מקום המפלט שלי. זו התרופה הכי טובה. יותר מכל כדור שהציעו לי. זה מה שהכי עוזר להמשיך הלאה".