מאז שכוכבו המקצועי של קונור מקגרגור דעך בשנים האחרונות, סביב ה-UFC חיפשו תקופה ארוכה את הפנים החדשות של הארגון. האיש שיוביל את הרכבת, ימשוך את הקהל ועל הדרך גם ידאג לגבות את המילים שלו בניצחונות מרהיבים בזירה. אז אומנם הוא לא דברן גדול כמו מקבילו האירי "הידוע לשמצה", אבל אחד השמות הכי מתאימים לתפקיד הנ"ל הוא אלוף ה-UFC במשקל קל-כבד - אלכס פריירה הברזילאי.
הדרך שלו לגדולה לא הייתה פשוטה. הוא נכנס לעולם הלחימה רק בגיל 21, אחרי שהיה אלכוהוליסט במשך שנים וממצב בו הוא עבד כפועל בניין פשוט, שמחפש עבודות מזדמנות כדי לממן את ההתמכרות שלו, הוא הפך לאחד הכוכבים הכי דומיננטיים ואימתניים שיש לארגון להציע.
מחר (ראשון, שידור ישיר ב-5LIVE החל מ-05:00), הוא יכנס לזירה כדי לכתוב עמוד נוסף בספרי ההיסטוריה של הארגון, כשיגן על חגורת האליפות שלו בקרב נגד מאגומד אנקלייב. לפני המאורע הגדול ב-UFC 313, שיכלול קרבות אדירים נוספים לצידו, אנחנו כאן כדי להכיר לכם את סיפורו של "פואטאן", שייתן לכם קצת רקע לפני האבן שתראו על המסך. מאלכוהוליסט לאלוף ה-UFC, זהו סיפורו של אלכס פריירה.
אלוף בלתי מעורער. פריירה (GETTY)
פועל בניין אלכוהוליסט
אלכס סאנדרו סילבה פריירה נולד ב-7 ביולי 1987. הוא גדל בפאבלה בסאו פאולו ופרש מבית הספר כבר בגילאי החטיבה, על מנת לעבוד כפועל בניין פשוט, בנוסף לעבודות מזדמנות נוספות (בין היתר בחנות צמיגים בברזיל): "כמעט ולא הייתי מתעסק בספורט, כי פשוט עבדתי כל יום כל היום", הוא סיפר במאמר שכתב ל"פליירס טריביון". בגלל שנשאר לשבת עם חבריו אחרי העבודה לא פעם, הוא החל לשתות איתם כבר מגיל 12 ובהשפעתם ואחרי תקופה מסוימת, גם הפך לאלכוהוליסט, כשלפי עדותו שלו, הוא הגיע למצב שהוא שתה כל יום, כל היום.
"באותה תקופה הייתי אבוד", הוא סיפר בפודקאסט לפני כשנה, "הייתי שותה כמעט ליטר של אלכוהול ביום. היה לי מן טקס כזה שעד 12 בצהריים הייתי שותה 3 משקאות, ב-10, 11 ו-12. אהבתי מאוד אלכוהול, אבל לא היה לי כסף כמעט. זו הייתה התמכרות. זה הגיע למצב שלקוחות בחנות הצמיגים היו משאירים לי טיפ בצורה של משקה בבר, מאשר כסף מזומן".
"באותו רגע אתה שותה ואתה אומר לעצמך 'אני אפסיק כשאני רוצה'. זה היה לי בראש הרבה זמן וגם שקלתי להפסיק כמה פעמים, אבל פשוט לא הצלחתי. כשראיתי שאני לא מצליח הבנתי שאני בבעיה ושהמצב מאוד לא טוב. היו בערך שלוש שנים שלא התאמנתי ולא התעסקתי בכלום. רק שתיתי. שלוש שנים רצופות של אלכוהול. ניסיתי לעצור שלוש פעמים בעבר, אבל לא הצלחתי וכל פעם חזרתי לשתות כמו מטורף".
"בגיל 26 הפסקתי בפעם האחרונה. בלי תרופות, בלי שיקום, בלי פסיכולוגים. לבד לגמרי. עד לאחרונה התביישתי בזה, פחדתי", הוא סיכם, "אבל היום אני מבין את הצורך בלספר. כל כך הרבה אנשים סובלים ביומיום מאלכוהוליזם או התמכרויות לסמים, גם בני משפחה של מכורים. היום יש לאנשים את האפשרות לדעת שאפשר לצאת מזה".
מאלכוהוליזם ללחימה
ואכן, פריירה יצא מזה. בגיל 21 הוא החליט שהוא רוצה להצעיד את חייו בכיוון חיובי, ולאחר שבנה לעצמו רקורד מרשים כמתאגרף חובבן, עם לא פחות מ-25 ניצחונות בנוקאאוט מ-28 קרבות חובבניים, הוא החל להתאמן בקיקבוקסינג. כל כך מרשים היה הרקורד החובבני שלו, עד שמתאגרפים רבים, ביניהם ריאן גארסיה, היללו אותו בתקשורת וביקשו להתאמן איתו, אך כאמור, בתקופה ההיא הוא היה עסוק באלכוהול ופחות באימונים.
ב-2009 הוא לקח את הצעד הראשון לעתיד חדש, כשהחל להתאמן, בענף הלחימה ועם המוניטין הנהדר שהיה לו כמתאגרף, הוא החל להתרומם. הוא הספיק לרשום 3 קרבות חובבניים בלבד, לפני שהחליט להפוך את הקריירה שלו למקצועית, תחילה בארגונים כמו ג'אנגל פייט ו-WGP, אך בהמשך גם בארגון 'גלורי', שם גם החלה הפריצה שלו לתודעה. הכוח המתפרץ באגרופים שלו, שכבר היה ידוע לכל יריב פוטנציאלי, עבר בהצלחה גם לעולם הקיקבוקסינג ובשילוב עם ההתנזרות מאלכוהול, המנייה שלו רק טיפסה וטיפסה.
הוא ניצח את הקרב הראשון שלו במשקל בינוני בארגון 'גלורי' המפורסם ותוך כדי זכה גם בחגורה של ארגון WGP. לאחר מכן הוא זכה, והגן בהצלחה, בחגורות האליפות של 'גלורי' במשקל בינוני וקל-כבד, כשבמקביל לכך הוא החל גם להתאמן ב-MMA. באוקטובר 2015 הוא רשם את קרב ה-MMA הראשון שלו, אך בניגוד להצלחה הכבירה בקיקבוקסינג ואגרוף - הוא הפסיד את הקרב. לפי פריירה עצמו, המעבר החד לעולם ה-MMA היה אולי חד מידי.
"כשעברתי להתאמן ולהילחם ב-MMA, ידעתי מיד שהרמה גבוהה ושונה לחלוטין", הוא כתב במאמר שלו ל"פליירס טריביון", "באגרוף וקיקבוקסינג יכולתי להתאמן, להילחם ולשתות כל היום. לא שזה היה טוב, אבל יכולתי לעשות את זה ועדיין להצליח. ב-MMA לא היה סיכוי. כולם טובים מידי. תמיד הסתכלתי על לוחמי MMA כאנשים קשוחים ומהר מאוד הבנתי שגם אני קשוח. אחרי שנכנסתי ל-UFC והרגשתי בטוח באימונים שלי, הבנתי: אני מסוגל להיות אלוף ה-UFC".
צ'אמה: הלוחם הכי אימתני ב-UFC
כבר שנים רבות שהארגון של דיינה ווייט מכיר לנו אנשים גדולים מהחיים. דמויות שמספקות בידור לקהל, בין אם בתוך המתומן ובין אם מחוצה לו, במסיבות העיתונאים ובכל מקום. מאז שדרך ב-UFC, פריירה הוא אחד מהאנשים האלה והוא עושה זאת בקלילות הזויה, תוך שהוא שומר על מידה מסוימת של מסתוריות. ארבעה קרבות בלבד, את כולם פרט לאחד הוא ניצח בנוקאאוט, לקח עד שפריירה קיבל קרב על התואר והוא הגיע דווקא נגד היריב הגדול שלו, ישראל אדסניה.
האלוף הניו זילנדי-ניגרי היה מהשמות הגדולים ב-UFC באותה התקופה ומלבד ההפסד ליאן בלאחוביץ', בקטגוריית משקל מעליו, הוא לא הפסיד בקריירת ה-MMA שלו, כשרבים תהו מי יכול להפיל אותו מכס המלכות. 6 שנים לפני המפגש ב-UFC אדסניה הפסיד לאותו אלכס פריירה בקרב קיקבוקסינג והתוצאה בקרב ה-MMA הראשון שלהם לא הייתה שונה. פריירה הנחיל לאדסניה את ההפסד הראשון שלו בקרב MMA במשקל בינוני, ניצחון שסידר לו גם את החגורה.
אומנם פריירה הפסיד בקרב החוזר נגד אדסניה, לראשונה מאז אותו הפסד בקרב הבכורה המקצועי, אבל מאותו הרגע בו זכה בחגורה במשקל בינוני, המוניטין שלו הלך לפניו. השילוב של המבט החלול שלו לפני הקרבות, העובדה שניצח 10 מ-14 הקרבות שלו בנוקאאוט, קריאת ה"צ'אמה" שכל כך הפכה למזוהה איתו וכמובן, הזהות של לוחם שבטי ללא חת שצובע את פניו לפני קרבות, גרמו ללוחמים שונים בארגון לפחד ממנו. אותו אדסניה למשל, שניצח אותו בקרב החוזר כאמור, לא ניצח קרב נוסף מאז.
"הבעיה איתו שהסנטר שלך פשוט מוותר בשלב מסוים", אמר שון סטריקלנד, שהיה מבין האנשים שהפסידו לברזילאי ב-UFC, "זה מוזר להילחם בו, כולם בארגון פשוט נופלים. כשיצא לי להילחם איתו ידעתי שלא משנה מה יקרה, הוא יאכל את האגרופים שלי ויספוג אותם בלי נזק. מצד שני, אם הוא נוגע בך פעם אחת, אתה פשוט נופל".
ואכן, מאז ההפסד לאדסניה, פריירה רשם 5 קרבות בטווח זמן של שנה ושלושה חודשים. הוא הספיק לזכות בחגורה אחרי שניצח את יירי פרוחאזקה ואז הספיק להגן עליה עוד שלוש פעמים. מחר בבוקר תהיה הפעם הרביעית, הישג שיא ב-UFC, זאת לאחר שהוא גם הציל את הארגון מספר פעמים, עם קרבות גדולים שהקפיצו אירועים חלשים, והתייצבות במקרים של ביטולים, כדי להציל אירוע כזה או אחר.
מצא ביצת זהב חדשה. פריירה ו-ווייט (GETTY)
"פואטאן" נגד דגסטאן
פריירה אומנם היה פחות מחובר למקורות שלו בצעירותו, אך בימינו הוא מציג בגאווה את הזהות השבטית אליו היו שייכים אבותיו. הוא גילה את המקורות הללו כשהחל להתאמן בקיקבוקסינג והכינוי שלו "פואטאן", אותו קיבל מאחד המאמנים שלו, אומר 'ידי אבן', בשפת השבט שלו, שבט הפטאשו. לפני כל קרב פריירה מגיע אל השבט שלו כדי לקבל את ברכתם ולשאוב כוח מטקסים מיוחדים שנערכים שם לכבודו.
אותם טקסים גם עוזרים למסתוריות שלו ב-UFC. לפני הקרב שלו נגד פריירה התלונן יירי פרוחאזקה בתקשורת על כך שהברזילאי משתמש בכשפים ו-וודו כדי לנצח את הקרבות שלו בעזרת פגיעה ביריביו לפני הקרב ובין אם אתם מאמינים לזה או לא, כל הדברים האלה עוזרים להרתיע לוחמים ולגרום לערפל וסימני שאלה סביבו, ערפל שעוזר לצבוע אותו כלוחם שפשוט אי אפשר לנצח. אפילו הכניסה שלו לזירה, שמלאה באלמנטים שבטיים ובתנועות מסורתיות, עושה את העבודה שלה ומחדירה פחד אצל כל לוחם שמחכה להילחם נגדו.
עם זאת, בפניו של פריירה עומד אתגר לא כל כך פשוט. מגומד אנקלייב, כמו רבים ממולדתו דגסטאן, מחזיק במאזן אימתני, כשהוא ללא הפסד מאז מרץ 2018. ובעוד פריירה מחזיק במוניטין שלו, גם לדגסטאנים יש מוניטין משלהם כלוחמים שכמעט ואי אפשר לנצח, מה שהופך את הקרב הזה להרבה יותר מעניין.
אם פריירה יפסיד, ההרתעה שלו ככל הנראה תאבד מעוצמתה ולעומת זאת, המוניטין של הדגסטאנים רק יטפס, כשאפילו אלכס פריירה הגדול ואימתני לא הצליח לנצח את אח מהם. אך אם ינצח גם את אנקלייב, המסתוריות והעוצמה שמקרין הברזילאי רק יגדלו ולדיינה ווייט, שהתנגד לרעיון בעבר, לא תהיה ברירה אלא לשלוח את פריירה מחלקה נוספת למעלה, בחיפוש אחר האתגר האולטימטיבי ואולי היריב העיקרי שכולם רוצים לראות נגדו - ג'ון ג'ונס, האלוף במשקל כבד. אחרי כל המלל הזה, נותר רק דבר אחד שיכול לסגור את הכתבה הזו, וגם פריירה עצמו היה מסכים - "צ'אמה".