אם היינו בוחנים את ההיסטוריה של הכדורגל הספרדי, היה די ברור מדוע העלייה של נבחרת הנשים לגמר מונדיאל היא לא פחות ממדהימה. עד 1975 נאסר על נשים לשחק כדורגל במדינה, עד שנות ה-80 ההתאחדות לא הכירה בקיום הענף, וב-1988 הוקמה לראשונה נבחרת.
את הופעת הבכורה במונדיאל הנשים רשמה ספרד רק ב-2015, אז הודחה בבתים. ב-2019 סיימה בשמינית הגמר, והנה בעוד פחות מ-24 היא תוכל להניח את ידיה על גביע עולמי ראשון. למרות העלייה המקצועית המטאורית, השדרוג שחוותה הנבחרת מתגמד אל מול זה שהצליחה לרשום הישג כה מדהים, למרות הטלטלה הקשה שעברה בשנה האחרונה.
כדי להבין למה ההופעה של ספרד בטורניר מניחה בצד את הסיפור המקצועי שלה, צריך לחזור ל-23 בספטמבר, 2022. בצעד דרמטי, 15 משחקניות הנבחרת שיגרו מכתבים אישיים אך זהים בנוסח להתאחדות הספרדית, בו טענו שהן לא מתכוונות להגיע למשחקי הנבחרת הקרובים. הסיבה לכך הייתה לטענתן עקב הפגיעה במצבן הרגשי בשל ההתנהלות הלא מקצוענית בנבחרת, ששוייכה למאמן, חורחה וילדה.
המרד בחדר ההלבשה של נבחרת הנשים הציב בסכנה את יכולתה להמשיך לטפס במעלה פירמידת הכדורגל העולמי, אך לפני ההתייחסות המקצועית, נקודת השבר הזו הציפה טענות בעייתיות באשר להתנהלות שלה.
על פי דיווחים בספרד, הייתה לכאורה דרישה מצד הצוות המקצועי להשאיר דלתות פתוחות בבתי מלון בלילה, כדי שוילדה יוכל לוודא את חזרתן לחדרים. עוד נטען כי וילדה היה בודק את תוכן התיקים של השחקניות לאחר שהיו חוזרות לנקודת מפגש.
השחקניות שלקחו חלק בחרם הגיבו שהן דורשות שינוי, ובין השורות עלתה שאלת עתידו של וילדה כמאמן. ההחלטה להחרים את המדים הלאומיים יצרה התנגדות ברורה מצד ההתאחדות, שגיבתה את וילדה והודיעה כי היא לא מתכוונת לפטרו. יתר על כן, נמסר לשחקניות כי הן יצטרכו להתנצל בפני המאמן בן ה-42 לפני חזרתן לנבחרת.
השבר הגדול ב"לה רוחה" הסתכם בכך שמתוך 15 השחקניות, רק שלוש זומנו לגביע העולמי. זוכת שני פרסי בלון ד'אור, אלכסייה פוטייאס, אמנם לא חתמה על העצומה אך תמכה פומבית בחברותיה, וקיבלה זימון גם כן, ללא תגובה רשמית בסוגיה. וילדה נאלץ לבצע מתיחת פנים רצינית בסגל, ולטוס לאוסטרליה וניו זילנד ללא שחקניות משמעותיות יותר דוגמת מאפי לאון, קלאודיה פינה ופאטרי גויארו מברצלונה.
ספרד יצאה לגביע העולמי כשעננת ספק מרחפת סביב וילדה, אך גם בלי מחצית מהסגל המקורי, נבחרת הנשים הצליחה לעשות מעל ומעבר. למעט התבוסה המפתיעה 4:0 ליפן בשלב הבתים, הספרדיות הצליחו להתעלות כל פעם מחדש. שני ניצחונות קלילים על קוסטה ריקה וזמביה הקנו להן את הכרטיס לנוקאאוט, ובהמשך גברו על שוויץ, סגנית אלופת העולם הולנד, ושבדיה.
אך מי שסבור שהמרד שהיה לפני פחות משנה נשכח כלא היה, יתבדה. בחגיגות הניצחון על הולנד ברבע הגמר וילדה נתפס חוגג את העלייה לבד, כאשר אף אחד מהשחקניות לא ניגשה אליו. במסיבת העיתונאים לפני חצי הגמר ענה לשאלה בנוגע לסטטוס הנוכחי בנבחרת: "מה שהיה, מבחינתי שייך לעבר. אני רוצה להודות לנשיא ההתאחדות שהגיב באומץ, ושם את האמון שלו בי ובצוות. אנחנו שמחים על התהליך שהיה".
וכשיש כל כך הרבה איכות על המגרש, זה רק מתבקש לתרגם את זה לתוצאות. 7 מ-11 שחקניות ההרכב בנבחרת מגיעות מברצלונה, שזכתה באליפות אירופה פעמיים בשלוש שנים האחרונות. בנוסף, סלמה פאריולו בת ה-19 מיצבה עצמה ככוכבת העתיד של הנבחרת בזכות שעריה בשלב הנוקאאוט, אך גם זה עדיין לא מכסה על ההווה הבעייתי. במשחק נגד שבדיה לדוגמא, נתפסה פוטייאס כשהיא דוחה בהפגנתיות לחיצת יד של וילדה לאחר שהוחלפה, והאירוע הצית פעם נוספת את השאלות על מערכת היחסים בתוך הנבחרת.
דווקא מנקודה כל כך שברירית ומורכבת, ספרד יכולה לעשות היסטוריה. עליית כדורגל הנשים בספרד יגיע לנקודה השיא שלו בגמר, עם סיפור שמייצר שאלה יוצאת דופן עבור הספורט קבוצתי ככלל: האם ניתן להצליח, גם ללא הרמוניה חברתית? האם כישרון לבדו, יכול להספיק כדי לזכות בתארים? את התשובה לכך נקבל מחר, כשוילדה וחניכותיו יתייצבו מול אנגליה, למשחק הגדול בחייהן.