21 שנים עברו מאז שארסנל זכתה באליפות אנגליה והשנה היא האמינה שזה סוף סוף יכול להיות שלה. התותחנים רצו בצמרת הגבוהה ועדיין נמצאים במקום השני בטבלה, אבל פעם אחר פעם מגיעה פציעה חמורה שפוגעת להם בתוכניות.
בן ווייט היה השחקן המשמעותי הראשון להיפצע עוד בתחילת נובמבר והוא עדיין לא חזר. המכה הרצינית מכולן היה האובדן של בוקאיו סאקה, שנפגע בהאמסטרינג ואמור לשחק שוב רק בסביבות אמצע חודש מארס.
לארסנל, על פניו, היו לא מעט אפשרויות בהתקפה על מנת לגבות את סאקה, אבל גם הן אזלו בזו אחר זו. גבריאל ז'סוס סיים את העונה, גבריאל מרטינלי נפצע וטרם ברור מתי ישוב והמכה האחרונה הייתה הפציעה של קאי האברץ, החלוץ היחיד בסגל, שגם הוא לא יחזור לשחק העונה.
בשורה התחתונה לארסנל נותרו שלושה שחקנים בלבד שיכולים לשחק בשלוש עמדות ההתקפה: איתן אנוונרי בן ה-17 בלבד, לאנדרו טרוסאר וראחים סטרלינג. לתותחנים נותרו לא מעט משימות כשמלבד מאבק האליפות הם גם מקווים להגיע רחוק בליגת האלופות וסגל דל מאוד כדי לעמוד בשתי המסגרות.
אז האם המצב הזה היה יכול להימנע? אפשר להגיד שכן. בתקשורת האנגלית האשימו את בניית הסגל הלקויה של ארסנל והעובדה שלא הגיע שום חיזוק התקפי בחלון החורף. התותחנים ניסו לצרף שלל חלוצים, ביניהם אולי ווטקינס ומתיאוס קונייה, אבל בסופו של דבר נותרו עם האברץ בתור חלוץ בודד ועם אופציות דלות באגפים.
באופן טבעי, מצב כזה בסגל מוביל לשחיקה של השחקנים, שנאלצים לשחק שניים ואפילו שלושה משחקים בשבוע וגם נמנעת מהם אפשר לנוח ולהתאושש מפציעות קטנות מהן סבלו. סאקה, לצורך העניין, נפצע פעמיים בהאמסטרינג והמשיך לשחק בקביעות, מה שהוביל לפציעה החמורה באמת במשחק מול קריסטל פאלאס לקראת סוף חודש דצמבר.
והדבר העיקרי שעלול היה לפגוע הוא שגרת האימונים המפרכת של ארסנל. הפציעה של האברץ הגיעה במיני מחנה אימון שנערך בדובאי, בין שני משחקי ליגה ביניהם מפרידים שבוע וחצי. כשמוסיפים לכך את רצף המשחקים של קבוצת טופ מקבלים עומס שקשה להתמודד איתו וייתכן שארסנל באמת לא תתמודד.