בעוד המלחמה בעזה מתנהלת, ביום שישי הקרוב כבר יחזרו לשחק כדורגל בישראל. הליגה הלאומית תהיה הראשונה לחנוך את החזרה המחודשת וביום שישי, בין השאר, תארח הפועל ראשון לציון את סקציה נס ציונה. שחקן המארחת, וובה בראון, שיתף בתחושות לקראת החזרה.
וובה, איך התחושות שלך לקראת חזרת הליגה הלאומית בצל המלחמה?
"תחושה מוזרה מאוד. אזרחים ומשפחות שלמות עברו סוג של גיהנום ולחזור לשחק כדורגל זה קצת מורכב. מצד שני, אני מבין את מנהלת הליגה, כי יש חוזים והליגה אמורה להסתיים במאי וזה יכול להמשך ויש עוד עונה חדשה שצריכה להפתח. תחושות מעורבות, אבל זו גם היציאה שלנו... קצת להתנתק ולהתאמן כמה שאפשר. יהיה קשוח מאוד. זה גם בלי קהל. כשנגיע לגשר נחצה אותו ואני אגיד מה ההרגשה האמיתית, אבל כרגע זה ממש מוזר".
כמה הראש באמת מרוכז באימונים ובמשחק?
"באימון מאוד קשה להתרכז ולהתנתק מהמציאות הזאת, כי גם ראשון לציון חוטפת לא מעט טילים. יש המון אזעקות פה וישנן לא מעט נפילות. בכל אימון אנחנו רואים רסיסים במגרשים או טיל שנפל. יש בסיס ליד האצטדיון ושומעים את ההדף. במשחק אני מאמין ששחקנים ידעו לעשות את הניתוק הזה במשך 90 דקות. קשה, קשה מאוד. אני לא שופט אף אחד. זו תקופה נוראית שפעם היינו שומעים 'שואה', לא באמת היינו מבינים, אבל היום אתה אשכרה חווה ורואה את זה בעיניים חי את זה וזה מטורף".
איך אתה מצליח לשמור על השגרה שלך בתקופה הזאת?
"קשה מאוד, אבל הבונוס בכדורגל זה כשאתה מגיע לאצטדיון, אתה מתנתק מהפלאפון, מהמלחמה ומהחדשות. יש לך שעתיים של ניתוק ואז אתה חוזר למציאות, לחיים, לחדשות ולאזעקות ואין ברירה, אנחנו צריכים להפנים את המציאות".
איך אתה עוזר בדרך שלך לחיילים ולתושבי העוטף?
"תרמתי 22 קופסאות של עדשות לחיילים שנזקקו לכך. שמחתי על כך שיכולתי לעזור, במיוחד לאחר ששמעתי מהמפקדים באילו בסיסים קשים הם נמצאים. השבוע הגעתי גם לאשקלון. תרמנו כל אחד סכום והרמנו שם 'על האש' לחיילים. הם יצאו לאפטר ל-24 שעות, אז עשינו להם קצת שמח לפני שהם חוזרים שוב למלחמה".
האם הכרת מישהו שנרצח או נחטף?
"כן, בתחילת המלחמה הגעתי להלוויות בכמות שהייתי מגיע לבריתות. תקופה הזויה. הייתי ב-5 או 6 הלוויות. מעולם הכדורגל, ליאור אסולין כמובן. שיחקנו יחד. נשמה גדולה עצוב מאוד. עוד חבר מהאזור היה בחוף זיקים. הלך לדוג שם ונרצח. ועוד חברה קרובה, תמר גולדנברג, נרצחה, במסיבה".