"לא יודע איך להרגיש ישראלי יותר מזה"

מיליארדו אסרט היה נחשב לאחד מהשמות המבטיחים במחלקת הנוער של הפועל תל אביב. השחקן בן ה-20 הגיע לישראל בצוותא עם אביו בגיל שנתיים כפליט מאריתריאה, אך מעולם לא קיבל מעמד של אזרח או תושב קבע. 

בשל העובדה שאיננו נחשב לישראלי, מיליארדו יורד ממכסת הזרים של הקבוצה בה הוא משחק. כמו כן, כזר, הוא איננו יכול להיחשב כחריג נוער. על כן בתחילת העונה החליטה הפועל תל אביב להוציא אותו להשאלה לכפר קאסם, אך שם הוא לא הירבה לשחק ושוחר בינואר האחרון, כשמאז הוא ללא קבוצה. החלום שלו היה להתגייס לצבא, כמו יתר חבריו, ולשחק בנבחרת ישראל, אך כעת מסתמן כי לצערו, ואולי גם לצער כולנו, הוא יצטרך למצוא חלום חדש.

"אני לא יודע איך להרגיש ישראלי יותר מזה, חוץ מלשרת בצה"ל", סיפר מיליארדו בריאיון מיוחד לבן גולדפריינד ב-N12. "כל החברים שלי יודעים שאני הכי ישראלי שיש. בהתנהגות, בערכים. כמעט כל חג יש חבר או מישהו שמזמין אותי ואני תמיד שמח להיות ולחגוג. אני הולך לארוחות שישי אצל חברים. כל הילדות שלי וכל הערכים שלי זה כאן וילדות אי אפשר לשנות. זה מה שאני מכיר וכאן גדלתי".

מה אתה זוכר מהמסע מסודן לישראל?
"הייתי בן שנתיים אז אני לא זוכר הרבה ואבא לא אוהב לדבר על זה. מהמעט שהוא כן סיפר אני יודע שברחנו לפנות בוקר כדי שאף אחד לא יידע, בחוץ הכול היה מלחמה. הוא סחב אותי על הגב שלו כמעט 3 שבועות. אני לא זוכר כלום מהדרך אבל אני יודע שזו הייתה דרך מאוד קשה. עשינו הכל כדי לשרוד. הוא היה צריך לחשוב מעכשיו לעכשיו מאיפה להביא אוכל לילד בן שנתיים. מהסיפורים שלו אני יודע שהרבה אנשים לא שרדו בדרך.

"כשהגענו לארץ בהתחלה גם פה היה קשה. לא ידענו כלום. לא שפה ולא כלום. בחודש הראשון ישנו במקלט של ספריית לווינסקי יחד עם עוד כמה אנשים. אחר כך הצלחנו קצת להסתדר וגרנו בתחנה המרכזית. אבא שלי התחיל לעבוד והבנו איך זה עובד פה. היום אני שוכר דירה בחולון עם אבא שלי, כמו ישראלי לכל דבר".

נתקלת בארץ בגזענות?
"כשאנשים מדברים על דרום תל אביב אתה יודע על מה מדברים, על אריתראים וסודנים. כשהגעתי לחולון מישהי שאלה אותי אם אני לא אמור לגור במקום שבו אני אמור להיות, אריתראה או סודן. הייתי בהלם. לא ידעתי מה לענות. לא הייתי מגדיר את ישראל כמדינה גזענית. התחנכתי כאן ואני יודע מה הערכים שילדים מקבלים כאן, אבל זו פשוט סיטואציה שונה ואחרת".

איך הגעת לכדורגל?
"התחלתי לשחק בגיל צעיר מאוד בלווינסקי. בנו שם קבוצה של שער שיוויון והייתי בנבחרת. כשהיינו יוצאים לטורנירים תמיד הייתי חוזר עם המצטיין. אחד המאמנים שהבין שיש לי כשרון שאל אותי לאן אני ארצה ללכת ואמרתי הפועל ת"א, סתם בגלל שראיתי הרבה חברים עם מדים כאלה. כשהגעתי לשם כבר באימונים הראשונים התרשמו ממני והתייחסו אליי יפה. אבל כשאמרתי שאין לי דרכון או תעודת זהות זה הפך להיות יותר מסובך.

הם ניסו לעזור לי אבל פשוט לא יכולתי לשחק כי אין לי מעמד. הייתי הולך רק לאימונים ולא משחק במשך 8 חודשים. שנה אחר כך הפועל אמרו שיש אישור ואני יכול לשחק. משנה לשנה השתפרתי אבל כשהגיע הרגע לעבור לבוגרים זה נהיה שוב מסובך כי בגלל חוסר המעמד יכולתי לשחק רק כזר. בלאומית אפשר רק 3 זרים וקבוצות מפחדות לתת לשחקן חסר ניסיון שעלה מהנוער לתפוס משבצת כזו. הגעתי לכפר קאסם והם אמרו שאם לא היתיי נחשב זר בוודאות הייתי נשאר, אבל כזר הם לא יכולים להחזיק אותי".

לשחק בחו"ל אתה יכול?
"בגלל שאין לי מעמד, אם אני אצא לחו"ל אני לא אוכל לחזור לישראל וזה אומר להתנתק מאבא, החברים וכל מה שאני מכיר. אם פתאום תהיה בעיה בקבוצה שאגיע אליה – לא יהיה לי לאן לחזור. אז זה מאוד בעייתי".