עוד חוזר הניגון... אני כבר לא יודע מה לחשוב על העונה הזאת. הגלגל כבר הסתובב לטובתי, אז לא יעשה טובה ויישאר למעלה? סוף-סוף חזרתי לסגל אחרי חמישה משחקים והבן אדם שבשבילו אני הכי רוצה שהקבוצה תצליח הוא רמי גרשון. איזה מקצוען, לוחם אמיתי. בעל הבית ברחבה. מגיעות לו כל המחמאות על ההתאוששות של הקבוצה.
אחרי הריצה היפה במחזורים האחרונים, כנראה שלא נרד ליגה ואולי בפלייאוף האמצעי – שבו אין סכנת ירידה – אשחק קצת ואסיים עם טעם טוב את העונה הגרועה. למדתי המון בשנה הזאת, ואני בטוח שבעונה הבאה, אם וכאשר אשאר פה, תהיה לי עונה מוצלחת. אין לי ספק בכלל בזה. מה שלא הורג מחשל.
למרות האכזבה מהעונה ומהמצב המקצועי, אני ממשיך ליהנות מחיי היום-יום עם קיילה, שהיא הסיבה העיקרית לאופטימיות ולחיוביות שמלווה אותי כל העונה. אני מאמין שזה ישתלם לנו בעתיד ואוכל להחזיר לה על הנאמנות והתמיכה שלה.
לפני כחודש חזרתי מפגרת ינואר הראשונה שלי כשחקן, ואיזה כיף היה בארץ. הייתי צריך את זה כמו אוויר לנשימה, וזו לא רק קלישאה. כל כך נהניתי מהזמן עם משפחתי היקרה, עם חברי הילדות ועם האוכל הכחול-לבן. חומוס של שישי בצהריים אצל ג'רי, פיצה אחרי בילוי עם שמילו ב"סובל", שווארמה אמיר בצ'ק פוסט לפני סרט טוב בקולנוע עם קונורטי, אנטריקוט וכבד אווז אצל בן חמו באור עקיבא עם אח שלי ארז (כמובן שלא יוצאים מהעיר בלי להגיד שלום לראש העיר ערן "כוכב כדורגל" לוי) ואיך אפשר בלי האוכל של אמא כמובן. פינוקים מההורים 24/7.
אחרי תקופה נפלאה, חזרתי לבלגיה הקרה ואין לי הסבר הגיוני – אבל התגעגעתי לקור הזה. השחקנים הישראלים בליגה, ללא יוצא מן הכלל, עושים כבוד למדינה ושם טוב לכדורגל שלנו. גיא לוזון, טל בן חיים, יובל שפונגין, שלומי ארבייטמן, ליאור רפאלוב – שחזר מפציעה וסוחף את הקבוצה שלו. גם בזכותו הצמרת חזרה להיות מעניינת ועם שיטת הקיזוז שנשארה פה, כל שנה יש הפתעות ודרמות, ויש סיכוי גדול מאוד שבסוף העונה נראה אלוף ישראלי.
בנוגע להגרלת הנבחרת, הכל אפשרי. אם ניקח נקודה מתוך 6 נגד הבלגים נצטרך להגיד תודה, אבל לגבי שאר הנבחרות אנחנו בהחלט לא נופלים מהן. בדיוק כמו כאן, אני מקווה שגם בארץ יהיה מעניין עד הסוף למרות שנראה לי שמכבי ת"א תיקח את האליפות. לב"ש אני מאחל לזכות בגביע, כי בעונה כזאת יותר ממגיע להם.
שיהיה שבוע טוב לכולם, נתראה בפעם הבאה.