והגדת לבנך: הלילה שיבנה שושלת קהל להפועל תל אביב

יש הרבה סיבות למה הפועל ת״א היא יהלום שצריך עוד ללטש כדי להבין כמה פוטנציאל יש בו, מועדון סל ורגל זה משהו נדיר במחוזותינו. תסתכלו על המפה ביורוליג ובליגת העל? כמה כאלה יש, מעטים, אבל לא רק זה. כמה מועדונים כאלה יש שמשחקים בערים המרכזיות, מדריד, ברצלונה, אתונה, מינכן, פריז ותל אביב.

היסטוריה ומותג. להפועל יש הכל ותיכף ניגע גם בקהל אבל בסופו של דבר, מועדונים אי אפשר לייצר יש מאין, להפועל יש הכל כדי להיות מועדון גדול על ממש כי התשתית שלה מוכנה ונבנתה ודווקא בשנים הקשות היא התחשלה.

בסיס אוהדים זה הדבר הכי קשה לייצר. אולם אפשר לבנות, שחקנים אפשר להביא, מחלקת מדיה וחנות תמיד אפשר לייצר אבל אוהדים, זה הליך של עשרות שנים. בסיס אוהדים גדול, סל ורגל, הוא מצרך נדיר. ראינו פה לאורך השנים עשרות דוגמאות לפרויקטים טובים שניסו להגדיל בסיס אוהדים, אין אחד שהצליח.

ובסיס אוהדים גדל תמיד מ-3 סיבות: גנטיקה, גיאוגרפיה והצלחות. גנטיקה זה עניין פשוט, אם ההורים אוהדים ואוהדים פעילים, יש סיכוי גדול שהילדים יהיו באותו מקום, אלפים רבים מאיתנו אוהדי הפועל התלבטו בעשור האחרון מה לעשות, לתת לילד פטור משנים רבות של סבל וצער או לשמר מוסד כל כך יפה של דור שני ושלישי. מי שבא למגרשים רואה את אלפי המשפחות ומבין, אלה פועלים ברוח חג הפסח, והגדת לבנך.

כמה התלבטתי בעצמי עד לאן ללחוץ, הגדול כבר מבין, שואל שאלות, למה ככה ולמה זה, אבל החלטתי שעל זה אני לא מוותר לו. זו החבילה בן.

להפועל יש הכל (אלן שיבר)

הפרמטר השני הוא גיאוגרפיה - העיר, השכונה ובית הספר. פרמטר מאוד קשה מול המשפחה, הצפון הוא מדינת מכבי חיפה, בבאר שבע קשה לחמוק מהפועל ב״ש ובית״ר חזקה בכל הארץ, אבל בירושלים היא מונופול של ממש.

להפועל ת״א יש את המרחב הכפרי ואת גוש דן, אזורים עם התחרות הכי קשה על תשומת הלב. קשה להיות אוהד הפועל צעיר בשכונות מסוימים, בשנים מסוימות, כשהבית ספר הולך לכיוון אחר, גם אבא נחוש מתקשה.

הפרמטר השלישי הוא הצלחות - מה לעשות, ככה זה. הצלחות מביאות את הצעירים להישאר במעגל, להקשיב לאבא, להרגיש מיוחדים גם כשהבית ספר לא איתך, הצלחות זה פרמטר עצום בלגדל קהל. אני אישית, לא תאמינו, גדלתי בבית שלאבא שלי לא היה אכפת ממש מאיזו קבוצה אני בוחר לאהוד ובסביבה שגדלתי היתה נטיה קלה למכבי דווקא, אבל כשאני גדלתי היה לנו משה סיני ואליפויות ורגעים לא נורמליים. נכנסתי בכיתה א' לאליפות של 81 וכיתה ג' אמרו לי שגביע חוגגים לא חשוב איך ובכיתה ו' באליפות של השניה האחרונה כבר היה מאוחר מדי להתחרט. אמרו לו? לי לא אמרו שאני נכנס פה לצרה ואין יציאה, נכנסתי, יש צרות, ברוך השם, אבל לא רוצה לצאת, אף פעם לא.

אנחנו ההורים נעשה הכל כדי שלהפועל יהיו גם בעוד 20 ו-30 שנה את הקהל הכי טוב ונאמן אבל אנחנו צריכים קצת עזרה, רגעים של אושר, גיבורים שאפשר להתחבר אליהם, קפטן כמו תומר גינת שהוא סיפור השראה, במיוחד בקהל כמו שלנו שידע שברונות לב מגיבורים שלא חוזרים הביתה, רוקסטאר כמו ים מדר שיכול לעמוד ליד אינדה גיים והילדים יגיעו בשבילו, כריזמה של כוכב זו כריזמה של כוכב ושחקנים ענקיים כמו מוטלי, פוסטר ובלייקני.

גם ההצלחה הגיעה (GETTY)

הפועל סל שקמה מאפר בשנים שבהם הייתה לנו את מחלקת הרגל הכי טובה שהייתה הפכה בשנים האחרונות למוקד הנחמה, הדרבים, השחקנים, מופעי העידוד.

והשנה, ואתמול, זה כבר משהו שלא חלמנו, על רגעים כאלה אפשר לבנות תשתיות של אלפים קדימה, ילדים שיילכו בגאווה לבית ספר, אנשים שייכנסו הערב לסדר הפסח המשפחתי ויעקצו בחיבה את הקרובים שבחרו הפוך, יספרו עוד סיפור על אתמול, יסבירו עם כמה קניידעלך את הפיק אנד רול של איטודיס וכיוצ״ב.

קבלו טיפ, אתמול אומרים שהיו 100 איש באיים הקנריים, עוד כמה שנים יהיו כמה מאות שיספרו שם. עובדתית זו אולי בעיה, מעשית זה מושלם. ככה נבנה אתוס, ככה נבנית מיתולוגיה, ככה גדלים, ככה מגלים אחריות בין דורית.

אנחנו ההורים נעשה את שלנו, מבטיחים, נראה שיש גם עוד חלק במשוואה שבא לעשות את שלו. הפועל ת״א זוכה ביורוקאפ, הולכת ליורוליג, רוצה להיות הכי גדולה וחזקה, את הטור הזה אני כותב בלילה ויודע שבבוקר אני אעיר את הגדול ואספר לו משהו שלא חשבתי שאספר לו מעולם.

קום כבר נודניק, אנחנו אלופי אירופה, מה אתה רוצה לארוחת בוקר?

והגדת לבנך: הלילה שיבנה שושלת קהל להפועל תל אביב

גיאוגרפיה, גנטיקה והצלחות - לאדומים יש את כל מה שצריך כדי לחבר אוהדים. אתמול בגראן קנאריה נוצר המיתוס שיהפוך את האימפריה לגדולה מחדש. טור של אוהד אדום