משחקי הנבחרות הצעירות מהווים הזדמנות גדולה לשחקנים לייצג את הנבחרת, כשחלקם מגיע למדים הלאומיים וחלקם זוכה להזדמנות לשחק מול מי שיהפכו לשמות גדולים בהמשך. המשחק בין נבחרת הנערים של ישראל לנבחרת הנערים של אנגליה ב-3 באפריל 1988 לא היה אמור להיות שונה, אבל עבור מוטי חבה זה היה משחק משנה חיים.
מאמן נבחרת הנערים ומי שעבד במשך שנים בהתאחדות, אמנון רז, ציין מספר חודשים קודם לכן ש"צדו את עיניי השוער יצחק קורנפיין, הקשרים יניב כהן ואייל ברקוביץ' והבלם הקדמי מוטי חבה, שהיה מעל הציפיות". חבה, כך נראה, היה בדרך לקריירת בוגרים מבטיחה ואולי אף לנבחרות ישראל הבוגרות.
36 שנים אחרי אותו משחק נתקלתי בחבה, נהג מונית בן 53, במקרה. מיד כשעליתי למונית הוא סיפר לי על כך ששבר את שיניו ובלע את לשונו כשעלה לכדור גובה מול אנגליה באותו משחק מדובר. "לא היו בנמצא חולצי שיניים או דרכים לעשות כן, ולכן רופא הנבחרת נאלץ לשבור את שיניי", הוסיף.
כתבה ממעריב מהיום שאחרי המשחק מאששת את הפרטים. מאיר ריפמן כתב בזמנו ש"חייו של מוטי חבה, בלם נבחרת הנערים, ניצלו אתמול בזכות תושייה של רופא הנבחרת ד"ר מרק רוסונובסקי. חבה, שנפצע בראשו בתחילת המשחק, סובל מזעזוע מח (דרגה שלישית) ומאושפז בבית החולים 'איכילוב'".
"חבה נפצע בדקות הראשונות בהתנגשות ראשים עם שחקן אנגלי", נכתב, "הוא איבד את הכרתו, בלע את לשונו והיו לו התכווצויות שרירים. ד"ר רוסונובסקי מיהר אליו, פתח בידיו את פיו וחילץ את לשונו. תוך פעולתו זו נפצע הרופא בידיו משיניו של חבה. אחרי שחזרה אליו הכרתו חבה הובהל לבית החולים איכילוב, שם התברר שלא נפגע במח. כיוון שהקיא ואיבד נוזלים, הוא קיבל עירוי נוזלים. הוא אובחן עם זעזוע מוח, טשטוש ואיבוד הזיכרון".
חבה אמנם אושפז בבית החולים איכילוב בו אובחן עם זעזוע מוח מיד לאחר התקרית, אך טוען כי לא עשה מאז עוד בדיקות. בשנים העוקבות הצטברו עוד ועוד ממצאים על הקשר בין נגיחות לבין נזק מוחי, כאשר מתוקף תפקידו כבלם קדמי בגיל הנערים הוא נגח מספר רב של פעמים בכדור. כדורגלנים רבים נפגעו ממחלות מוחיות שעשו נזק משמעותי גם בטווח הארוך וגם בטווח הקרוב, בדומה לחבה שמתאר תסמינים של פגיעה מוחית, כמו איבוד הזיכרון.
"בסופו של דבר פרשתי מכדורגל בגיל 20 אחרי תקופה קצרה בהכח רמת גן מהליגה הארצית", הוא מספר, "אני זוכר את הרגע בו שלמה שרף, מאמן נבחרת הנוער בזמנו, ניפה אותי. הוא היה בהלם. ירדתי מגובה השיא לתחתית ולא הייתי יכול להמשיך. הגעתי למבחנים, שיחקתי כדורגל רע והגיעה הירידה".
הוא מצא את עצמו משמש כנהג הסעות ב-25 השנים האחרונות, וב-5 השנים האחרונות עבר למונית. "זאת הייתה תקופה אחרת. לא עשו לי בדיקות נוספות. החיים סחבו אותי לכל מיני דברים אחרים. ההורים שלי רצו לתבוע, אך ההתאחדות טענה שזה יפגע לי בקריירה. הם לא רצו לפגוע בי. עבר הרבה זמן מאז. היום אני בן 53, עם ילדים, אבל תחושת הפספוס לא עזבה אותי לרגע. זה בנפש שלך. הפכתי לשבר כלי".