החיים מאירים פנים לנובאק דיוקוביץ'. הוא מדורג במקום הראשון בעולם, הארון שלו מלא כל טוב באינספור גביעים וחשבון הבנק תופח. הוא אמנם הפסיד לאחרונה לרפאל נדאל בגמר הרולאן גארוס, הגראנד סלאם היחיד שעדיין חסר לו, אבל לא תשמעו אותו מתלונן. רחוק מזה.
מגרשי הדשא בווימבלדון עושים לדיוקוביץ' טוב בעיניים. בשנה שעברה הוא הניף לראשונה את הגביע ב'אול אינגלנד קלאב' וגם ב-2012 הוא מרגיש טוב ומלא ביטחון ביכולתו להשאיר מאחור פעם נוספת את יריביו לצמרת - רפאל נדאל ורוג'ר פדרר - בדרך להפוך לאגדת טניס שלא נופלת משני הענקים הללו. שליחת ערוץ הספורט לווימבלדון ישבה לראיון אישי ובלעדי עם "נולה" וגילתה כוכב חייכן ונינוח, שאוהב את המשחק, אוהב את ישראל, ובעיקר אוהב להיות ווינר.
"אני מרגיש מצויין. שיחקתי טניס פנטסטי בחודשים האחרונים, בעיקר ברולאן גארוס שם עשיתי כמה ניצחונות נהדרים וגם קאמבקים", אמר דיוקוביץ' בפתחית הראיון, "כמובן שגם נהנתי להיות בגמר גדול מול נדאל. לצערי הפסדתי, אבל זה מעמד גדול להיות בו. זה היה הגמר הראשון שלי בפאריס אי פעם".
להיות ווינר לא אומר בהכרח להיות רק ווינר על המגרש", התייחס נולה לאופי החזק שהוא מפגין על המגרש, "מבחינתי זה אומר לכבד את הספורט, לאהוב את הספורט שאיפשר לך להיות היכן שאתה נמצא. תמיד לכבד את היריבים שלך. זה לא סוד שכשאתה חוזר הביתה אחרי יום טוב של עבודה, אין הרגשה טובה יותר מאשר להגיד לעצמך: 'כיף להיות ווינר'. ביטחון זה דבר חשוב מאוד באופי האנושי, לא רק בספורט אלא בחיי היום יום. היו לי כמה משחקים שהצלתי מץ' פוינט כמו נגד פדרר וטסונגה, קשה לתאר מה עובר לך בראש ברגעים האלה. אתה מנסה לסמוך על האינסטינקטים, העבודה הקשה שעשית והכינה אותך והאמונה העצמית. בסוף זה משתלם".
"תמיד הייתי מוקף בישראלים", סיפר הסרבי על הקשר המיוחד, "עבדתי עם עמית נאור ואלון חצ'קורי במשך 8-7 שנים, הם היו הסוכנים שלי והיו לי איתם יחסים טובים, שהביאו להצלחה לשני הצדדים. עבדתי עם רונן בגה שהיה מאמן הכושר שלי במשך כמה שנים. בארבע או חמש השנים האחרונות אני משתמש במדרסים של תמיר כפיר, שהוא גם חבר שלי ואדם שעזר לי עם התנועה שלי. זה עניין מאוד רגיש לדבר עליו, נעלי הטניס שלך והמדרסים, כי מאוד חשוב להרגיש נוח על המגרש. כל שינוי עשוי להיות סיכון".
אחרי הזכיה באוסטרליה זרקת אל הקהל הכל, חוץ מהמדרסים
"כן, זה היה מצחיק, תמיר שלח לי הודעה אחר כך: 'אני גאה בך ששמרת על המדרסים'. חוץ מהאנשים האלה אני ממש מסתדר טוב עם אנדי רם ויוני ארליך. תואר הזוגות היחיד שהיה לי בקריירה היה עם יוני, לפני שנתיים בקווינס. אני חושב שהאופי והמנטליות של האנשים הסרבים דומים לישראלים. הייתי בישראל כמה פעמים, ביקרתי בתל אביב ובירושלים כמה פעמים ומאוד התרשמתי. זה היה עוצר נשימה. ההיסטוריה, כל הדתות שנמצאות בתוך ירושלים, לראות את כל האנשים האלה חיים ביחד. זה מדהים. אני מעריץ את הכח של האנשים הישראלים, אני חושב שיש קשר בינינו".
בחודש הבא דיוקוביץ' על המסלול בלונדון, בראש המשלחת הסרבית לאולימפיאדה. "זה יהיה דבר גדול שאני אניף את הדגל שלנו", אמר נולה, "כספורטאי עצמאי אני מייצג את עצמי בטורנירים בהם אני משתתף, ויש הזדמנויות מאוד נדירות לספורטאי עצמאי לייצג את המדינה שלו. המשחקים האולימפיים הם מאותם אירועים שמעניקים עונג רב וכבוד לקחת חלק בהם. כמובן שזה מאוד מחמיא להיות האדם שנבחר לשאת את הדגל של האומה שלי בטקס הפתיחה. אני מקווה שלא אהיה לחוץ. יהיו יותר ממאה ספורטאים סרבים מאחוריי, כולנו ננסה ליהנות מהרגע כמה שאפשר, לייצג את המדינה שלנו הכי טוב שאפשר ולהביא מדליות".
"הילדות שלי הייתה מאוד ייחודית, עבור כל מי שבא מסרביה", סיפר דיוקוביץ' על הדרך להצלחה, "גדלנו וניסינו להתפתח לכדי שחקני טניס מקצועיים בזמן שהמדינה עברה משבר כלכלי גדול ומלחמות. זה היה ניסיון מאוד חשוב עבורנו, כי בדיעבד התקופה הקשה חישלה אותנו. זה גרם לנו להעריך יותר את החיים".
מה נולה עושה כשהוא לא משחק טניס? הרשימה די ארוכה. "אני מאוד אוהב גולף. אני בסדר בזה, אבל רוצה להישאר צנוע. המאמנים שלי אולי יגידו אחרת אבל אנחנו באותה הרמה. אנחנו אוהבים גם ללכת בטבע, אני אוהב כל דבר עם חיבור לטבע. אם אני צריך להישאר רגוע בבית, כי יש לי לפעמים יותר מדי אנרגיה, אז אני אוהב לשמוע מוזיקה, לראות סרט או לקרוא ספר. אני קורא הרבה על פסיכולוגיית ספורט. עכשיו אני קורא את הספר השלישי של משחקי הרעב. זה משהו שמסיח את דעתך מהטניס ומהלחץ בחיי היום-יום. זה נחמד להיות בתוך הספר וממש ליהנות ממנו. אני מאוד מקווה לחזור לישראל, אני רוצה לומר שלום לכל אוהבי הטניס והספורט שם. אני מקווה שאגיע בקרוב".