הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

גשאו איילה: "תמיד אשאף הכי גבוה שאפשר"

שיאן ישראל בחצי מרתון בראיון מיוחד על השיא, הקשיים והפנים ללוס אנג'לס

רותם פלדברג
רותם פלדברג   11.04.25 - 07:57
Getting your Trinity Audio player ready...
(צילום: אייל אפרתי)
(צילום: אייל אפרתי)
גשאו איילה, שיאן ישראל הטרי בריצת חצי מרתון, מתכונן לאליפות אירופה בריצת כביש שבה ירוץ את המרתון המלא יחד עם נבחרת הגברים של ישראל. בראיון מיוחד, איילה משתף על ההכנות, קביעת השיא, הקושי מהריחוק המשפחתי באימונים בחו״ל, האכזבה מהתוצאה במשחקים האולימפיים, והמוטיבציה שהגיעה בעקבות זאת להשיג את הכרטיס ולייצג את ישראל בלוס אנג׳לס 2028.

איילה הינו אתלט מכבי תל אביב, אחד האתלטים הטובים ביותר בישראל, ששבר שיאי ישראל בעבר בריצת 10,000 מטרים ובריצת מרתון, ומחזיק עתה בשיא בריצת חצי מרתון. את השיא בריצת חצי המרתון הוא קבע לפני חודש בליסבון, כשסיים אחרי 59:59 דקות, והיה לישראלי הראשון בהיסטוריה שירד משעה בריצה זו. 

בארסנל הזכיות שלו אפשר למצוא מדליית ארד מאליפות אירופה במינכן 2022 בריצת מרתון, ושתי מדליות קבוצתיות מאליפויות אירופה - זהב בריצת מרתון, וארד בריצת חצי מרתון. בקיץ האחרון, בגיל 28, הוא התחרה לראשונה בקריירה במשחקים האולימפיים בפריז שהיו לאחד מרגעי השיא שלו כספורטאי, שם סיים במקום ה-31. 

גשאו סיים השבוע יחד עם חברי נבחרת ישראל במרתון מחנה אימון מפרך באתיופיה שארך 50 ימים, בו הם התכוננו לריצת מרתון באליפות אירופה בריצת כביש שתיערך בבריסל שבבלגיה. איילה יוזנק לריצה ביום שלישי בבוקר יחד עם חמשת הרצים הנוספים של נבחרת ישראל במרתון.

גשאו, איך אתה מרגיש לקראת הריצה?
״אני מרגיש טוב, עושה את ההכנה הכי טובה שלי בשביל לייצג את המדינה בכבוד בבמה הכי גדולה. אני מרגיש שאני מוכן לתחרות, ומקווה לתת את הכי טוב שלי״.

לפני חצי שנה היית בפריז במשחקים האולימפיים, מאז התחרית רק לאחרונה. 
״כן, אחרי המשחקים הייתה תקופת פגרה יחסית ארוכה. הייתי אמור לרוץ בתחרות כלשהי שהייתה די קרובה למשחקים, אבל חזרתי לאימונים כדי להתחדד. תכננתי לעשות את חצי המרתון בליסבון ועל הדרך רציתי גם מרתונים אחרים, אבל בגלל אליפות אירופה זה לא הסתדר. רציתי לשפר את השיא האישי שלי בחצי מרתון, בסוף זה הצליח והשתלם״.

מה הריצה והשיא בליסבון שיקפו לך בפן המקצועי בנקודת הזמן הזו?
״הריצה נתנה לי אינדיקציה לקראת אליפות אירופה. זה הראה לי שיש לי את המהירות, אבל כן צריך להמשיך להישאר עם הרגליים על הקרקע, ולהמשיך לעבוד. ריצת חצי מרתון מכילה המון אימונים שונים לגמרי מריצת מרתון, יש להם דרישות שונות, תנאים אחרים וקצבים אחרים. קיבלתי מוטיבציה לעבוד קשה״.

אתה הישראלי הראשון שיורד משעה בריצת חצי מרתון, כמה הרגשת במהלך הריצה שזה בר השגה? 
״כשיצאתי למחנה אימון באתיופיה של עשרות ימים להתכונן לחצי המרתון, המטרה שלי הייתה לרדת משעה. כל כך קיוויתי שזה מה שאני אעשה ואשיג. האמת שהריצה לא הייתה כמו שציפיתי, הפתיחה הייתה איטית ועשרת הקילומטרים הראשונים הרגישו והיו מאוד איטיים. אחר כך הקצב השתנה, וזה שיחק לטובתי כי נשארתי בקצב. ניסיתי להישאר עם הדבוקה המובילה כמה שאני יכול, וסגרתי את עשרת הקילומטרים האחרונים בקצב מהיר יותר מהפתיחה, וזה מה שהביא אותי לרדת מהשעה״. 

איך סיימת את הריצה מבחינה פיזית?
״האמת שבקילומטר האחרון נגמרתי. היה לי ממש קשה והרגשתי שנתתי את הכל, אבל ראיתי שאני בקצב שאני רוצה, והיה לי אדרנלין לרוץ יותר מהר. כשראיתי את התוצאה מאוד שמחתי״.

רוב השנה אתה והנבחרת בכלל לא בארץ, אלא במחנות אימונים. 
״כן, זה באמת הרבה ימים בשנה. אני פחות אוהב להיות במחנות אימונים. אני מאוד רוצה לעבוד שם קשה, ואז לבוא לפה לארץ ל-45 ימים כדי להתחדד ולהגיע לתחרויות מהארץ, אבל אין כאן את התנאים שאנחנו צריכים באימונים. גובה זה עניין משמעותי ואין לנו את זה פה״. 

איך מתמודדים עם המרחק, עם הקושי המנטלי שדרוש לזה?
״זה מאוד קשוח, אבל בסופו של דבר זה מה שאני אוהב לעשות, זה העיסוק העיקרי שלי. עם מה שאנחנו עוברים במדינה, הגעגועים למשפחה והגעגועים לבת הזוג, כל אלה נותנים לי את הדחיפה והרצון להשיג את המטרות. המשפחה והחברה נותנים לי את הכח והמוטיבציה. אין זמן למשפחה במחנות, אף פעם לא הגיעו אליי לשם כי באמת אין זמן ואת היכולת להיות איתם״. 
מה קורה כשהקושי המשפחתי מופיע? 
״לפעמים יש משבר של געגועים. אבל דווקא ברגע הזה של החולשה, מנסים להתעודד ולהרים אחד את השני. לא רק עם המשפחה, גם עם החברים לנבחרת שמתאמנים איתי. כיף שיש לנו אחד את השני, זה מאוד חשוב. לפעמים זה מוציא אותך מ׳דאון׳ כשיש איתך את החברים שעוברים את אותם הדברים כמוך, גם בקושי הפיזי וגם בקושי המנטלי, וזה מדרבן. הייתי רוצה לציין את בת הזוג שלי, היא הכוח שלי. היא דוחפת אותי מיום ליום, נותנת לי את השקט הנפשי להתרכז בלהתאמן ובלעבוד קשה. כל הישג שאני משיג זה בזכותה, בלעדיה זה לא היה קורה. אני מעריך אותה ומוקיר לה את התודה הכי גדולה שיש בעולם״.

כמה זמן אתם ביחד?
״7 שנים״.

מאז ריצת המרתון הראשונה שרצת כשאתם ביחד ועד היום, בכמה שיפרת את התוצאה שלך?
״שיפרתי בחמש דקות״.

בלי עין הרע כמובן, אבל לצד הקריירה העמוסה והקשה, יש מחשבות על הקמת משפחה?
״כרגע אני בספורט. בסופו של דבר הריצה היא לא לכל החיים, וצריך לתכנן גם את העתיד. אני מאמין שזה יבוא בהמשך״.

איך מתקשרים בשלט רחוק עם הצוות המקצועי הישראלי? 
״אני בקשר עם איתי מגידי המנהל ההישגי של האיגוד. בגלל שזו תכנית של הנבחרת, היא נעשתה על ידי איתי, זוהר זמירו ואמיר רמון, ואנחנו מתאמנים לפי זה. במרתונים אישיים, אני עובד עם מאמן אתיופי באתיופיה, גטמסאיי מולה, ומצטרף לקבוצת ריצה מקומית שרצה ומתאמנת למרתון״.

המשחקים האולימפיים בפריז היו הראשונים שלך, איך הייתה החוויה? 
״החוויה אולימפית זאת חוויה שלא אשכח. יצאתי מאוד מבואס מהריצה, לא מה שקיוויתי ומה שרציתי, אבל זה מחשל לחיים, העתיד עוד לפניי. זה היה כבוד בשבילי לפגוש את הספורטאים הכי גדולים בעולם. זה היה דבר מדהים שלא רואים כל יום, וזכיתי להיות חלק מזה. אני רוצה שזאת תהיה מסורת להמשך הקריירה. אני לא יודע לומר בדיוק למה הדברים לא עבדו מבחינתנו (שלושת הנציגים שרצו). עשינו את ההכי טוב שלנו וזה לא עבד. צריכים שהצוות המקצועי יעבור וינתח את זה. אבל זה לא סוף הקריירה, ולגמרי ממשיכים הלאה״. 

מה למדת על עצמך בפריז?
״שלכל תחרות שאני נכנס אליה, אני מכוון הכי גבוהה ועושה מה שאני יכול שיהיה הכי טוב. אני לא נכנס לתחרות רק כדי לסמן ׳וי׳, אלא מגיע כדי להוציא את ההכי טוב שלי, להילחם בכל מה שקורה בדרך בזמן הריצה ובהכנה כדי להצליח".

אתה מרגיש שאתה יכול לשבור את השיא שלך, או את שיא ישראל בתחרות?
״אני לא יודע. התאמנתי טוב, עבדתי קשה כדי להגיע מוכן, לומר שאשבור שיא ישראל? אני לא חושב, זאת  תחרות מהירה על כביש, זו יותר ריצה טקטית״. 

מה התכניות אחרי התחרות?
״אחרי זה, להיות עם המשפחה. אני לא יודע לכמה זמן אבוא לארץ, אבל אחרי התחרות אני אחזור לארץ גם כדי לתכנן את התכנית להמשך״.

עוד 3.5 שנים למשחקים בלוס אנג׳לס, והשעון מתקתק...
כן, יש עוד זמן, 3.5 שנים זה הרבה זמן. זה ששיפרתי את השיא בחצי מרתון זה לא אומר שזה יישאר עד אז. יכול להיות שמישהו ישבור אותו בשנה הקרובה או בשנה הבאה. זה נותן עוד דחיפה להתקדם להרים את האתלטיקה הישראלית, לנו זה נותן עוד יותר ביטחון להתמודד עם ספורטאים ברחבי העולם״. 

אתה רואה את עצמך רץ גם במשחקים בלוס אנג'לס 2028?
״לא יכול לומר שבטוח אהיה שם, אבל אעבוד קשה ואעשה את הכי טוב שלי, תמיד אשאף הכי גבוה שאני יכול. כמובן שכן ארצה להיות שם. תמיד אלחם על מקומות שארצה להיות בהם בטופּ. יש לנו ספורטאים טובים והרמה מתקדמת, וארצה מאוד להיות זה שירוץ שם. בהזדמנות הזאת אודה לאיגוד האתלטיקה, לאגודת מכבי תל אביב ולוועד האולימפי בישראל. אשמח גם להודות לנותני החסות שלי הראל ביטוח ופיננסים, חברת ההייטק NUVEI, וגם לחברת אבן קיסר. מאפשרים לי להמשיך לעבוד קשה ולהתעסק בספורט עם כל מה שהם נותנים לי״.