"אולי לא מזהים אותי כי אני שוחה עם משקפת וכובע"

יעקב טומרקין עבר שנה נהדרת. הוא שבר - בין היתר - שלוש פעמים את השיא הישראלי במקצה ל-100 מטר גב (פעמיים בגביע האיגוד בישראל ופעם נוספת באליפות העולם בקאזאן בקיץ), פעמיים את השיא ב-200 מטר גב (באותו יום באליפות ישראל) והיה הספורטאי הישראלי הראשון שהבטיח את מקומו במשחקים האולימפיים בריו. טומרקין, שמחזיק בהישג שיא של שחיין ישראלי - מקום שביעי בגמר אולימפי - ידע מאז אותו גמר בלונדון ירידות ועליות, אבל בשנה האחרונה עשה קפיצת מדרגה גדולה והוכיח לכולם למה מגדירים אותו כחוד החנית של השחייה בארץ. רגע לפני אליפות אירופה בבריכות קצרות שתיפתח במכון וינגייט ביום רביעי תפסנו את טומרקין לראיון מיוחד.

הראיון מתוך המגזין האולימפי החדש מבית ערוץ הספורט, "ריו 2016", שילווה את ההכנות האולימפיות בארץ ובעולם, עד לטקס הפתיחה ב-5 באוגוסט. המגזין ישודר בכל יום שישי ב-18:00, ב-5SPORT, ובו נעקוב אחר ההתקדמות והתרחבות של המשלחת האולימפית הישראלית, וכל הסיפורים החמים מהעולם. את המגזין תגיש מירי נבו, וילוו אותה באופן קבוע אריק זאבי, רון קופמן ומולי אפשטיין, לצידם של אורחים בכירים מהספורט הישראלי.

יש התרגשות מיוחדת מהעובדה שהאליפות מתקיימת בארץ?
"אני חושב שזה האירוע ספורט הכי גדול שהגיע לארץ. אפשר לראות לפי ההכנות והבנייה שזה יהיה אירוע גדול".

מה המטרות? ליאוניד קאופמן (מאמן הנבחרת, ש.א) הצביע עליך ועל עוד מספר שחיינים  שיכולים להביא הישגים. לפני שנתיים, בדנמרק, סיימת רביעי ב-200 מטר גב.
"אנחנו נבחרת הכי גדולה אי פעם ואני בטוח שזה יתרום למוראל. המטרה היא שכמעט בכל מקצה יהיה נציג ישראלי. 25 מטר זה המשחה הפחות חזק שלי אבל תמיד הגעתי לגמר בשנים האחרונות ולא לקחתי מדליה, תמיד הייתי קרוב למדליה. אם אמשיך במומנטום ואשפר עוד קצת את השיא שלי אפשר להגיע רחוק בגמר והשמיים הם הגבול".

שחיינים מחו"ל דיברו איתך אולי? על החשש להגיע לכאן?
"יש לי חבר מנבחרת גרמניה, המתחרה שלי בגב. הוא שאל אותי מה המצב, האם האליפות מתקיימת בכלל ושחצי מהנבחרת שלו חוששת להגיע. עניתי לו שנראה לי שבאירופה הרבה יותר מסוכן כי אנחנו יודעים איך להתמודד עם זה ולהם זה דבר חדש. הוא ענה לי שהוא בא וביקש שאשמור עליו, אז יש לי עוד משימה באליפות".

יונתן קופלב אמר שבזכות האליפות סוף סוף תהיה חשיפה לענף השחייה בישראל. גם אתה מרגיש ככה?
"יש חשיפה, אבל לא מספקת. בעיקר בשנים לא אולימפיות פחות מדברים על זה. באים לפני אליפות אירופה ואליפות העולם, שבוע לפני ומסקרים. אם התחרות לא הלכה טוב אז מטאטאים את זה מהעיתון או מהאתר ואם היא הלכה טוב אז יש מאחור של העיתון בקטן את ההישגים. עכשיו זו אליפות שמשודרת ל-50 מדינות ואני מאמין שכל מי שייקח מדליה יוכל להגיע לכל בית בישראל".

זה מתסכל שאין מספיק חשיפה?
אם הייתי חושב כל הזמן כמה זה מתסכל, הייתי בדיכאון כל היום. אני לא חושב למה אני מופיע שם והוא מופיע פה. אנחנו לא מחפשים את זה, אנחנו באים לענף מתוך אהבה ורצון להצליח. חשיפה זה משהו שבא בנוסף, יש ענפים שזה בא ביותר קלות ויש ענפים שזה בא בפחות קלות".

אבל אתה חושב שמגיעה לכם יותר חשיפה.
"במידה מסוימת כן. זה יותר הכרה, פחות חשיפה, אלא יותר הכרה לקהל הרחב. שידעו שיש שחייה בארץ. שידעו שיש גם שחיינים בארץ, גם ג'ודאים, גם מתעמלים. שיכירו יותר, שהמגוון של הספורטאים שיכירו בארץ יהיה יותר גדול".

לצד יעקב טומרקין תמיד מגיעה התוספת "השחיין שמחזיק בהישג השיא לשחיין ישראלי, מקום שביעי בגמר אולימפי". עד כמה ההישג הזה כבד ומלחיץ, או שאתה דווקא אוהב אותו?
"זה מחמיא כי זה היה הישג השיא שלי. שברתי את השיא של איתן אורבך ששנים דיברו עליו. מן הסתם מגיעות עם זה גם ציפיות, וזה לשבור את השיא שוב אבל מי שנמצא בטופ תמיד רוצה להגיע יותר רחוק. בשביל זה אני מתאמן - כדי לשבור את תקרת הזכוכית הזו".

אפשר להגיד שהיום אתה השחיין הישראלי הטוב ביותר? מבלי חס וחלילה לזלזל באחרים, ויש הרבה וטובים.
"אני עדיין יחסית בין השחיינים הצעירים, רק בן 23, יש את גיא ברנע וגל נבו שהם הכי ותיקים בנבחרת. אומנם לי יש את הישג השיא של השחיה הישראלית אבל עם כל הכבוד, לגיא ולגל יש יותר מדליות ממני ויותר תחרויות ורזומה ממני, כך שאני עדיין מתקדם לעבר היותי השחיין הטוב ביותר".

הגעת לשחייה בתור ילד קטן. אמא שלך רצתה שתלמד לשחות כי גרת קרוב לים באשדוד. יעקב בן החמש חשב או חלם שיעקב בן ה-23 יהיה היעקב טומרקין שיושב מולי?
"ממש לא. מעט ילדים שמגיעים לספורט בתור חוג חושבים להגיע באמת רחוק. הגעתי לענף כדי להתעסק עם עצמי קצת בשעות שאחרי בי"ס. הייתי גם בג'ודו ובכדורסל - ובשחייה הכי התבלטתי וגם בענפים אחרים נפצעתי. אני לא חושב שילדים חושבים על דברים כאלה, וזה גם לא בריא לחשוב ככה".

ההישגים שלך מפתיעים אותך? אתה מפתיע את עצמך?
"נורא הופתעתי ב-200 גב כאן בארץ (שבר את השיא פעמיים באותו יום באליפות ישראל, ש.א). שחיתי בבוקר ונתתי הכל ושיפרתי את השיא מלונדון וירדה לי אבן מהלב. לא האמנתי שאוכל להוריד עוד שנייה שלמה וזה משהו שהחזיר לי את התשוקה ואת הכייף של השחייה. זה שאני נוגע בקיר, רואה תוצאה ולא מאמין שזו תוצאה שלי. אז מבינים שכל ההשקעה והשעות במים משתלמות".

הזכרת את השעות הרבות של האימונים והעבודה הקשה. ספורטאי אולימפי מקריב לא מעט.
"אני לא מרגיש שאני מקריב, להפך אני מרגיש שהרווחתי. הרווחתי חברים חדשים, הגעתי למקומות שלא האמנתי שאגיע כמו דובאי וקטאר. יוצא לי גם לחוות עולם וגם להיות בספורט שילווה אותי אחר כך בחיים האישיים. אז את הטיול שלי אחרי צבא אני אדחה לגיל 30 ולא בגיל 21. אני שמח עם מה שאני עושה, זה מביא לי סיפוק".

קרה לך שפעם לא התחשק לך לצאת לאימון?
"בגילאים היותר צעירים, בבי"ס. אני חושב שהתבגרתי. הפנמתי שאני שחיין, שיש לי פה משהו שקיבלתי כשנולדתי או בזכות זה שאני יודע להוציא את המיטב מהגוף שלי מבחינה פיסית וחבל לא לנצל את זה. יש לי חומר טוב לעבוד איתו וזה יהיה בזבוז לא לנצל אותו. עכשיו זה השנים שלי להשקיע. עוד עשר-עשרים שנה לא אוכל לעשות את זה, עכשיו זה הזמן שלי".

הזכרת את גיא ברנע וגל נבו. לקחת מהם משהו?
"בעיקר מהניסיון שלהם. אני מדבר איתם המון, הם חברים טובים. לקחתי את השקט הנפשי שלהם, למדתי מהם המון. הם היו בקולג'ים, עברו דברים שאני לא חוויתי, עברו מאמנים שונים".

היו לאחרונה לא מעט מקרים שספורטאים נאלצו להתחרות ללא הדגל. גם לכם היה מקרה בגביע העולם בדוחא. אתה חושב שספורטאי צריך להתחרות ולא משנה מה?
"כן, אני מאלה שתומכים. כמובן שמן הראוי שיהיה דגל ישראל. אני בעד ללכת למקומות האלה ולא בגלל שהם לא רוצים להראות את הדגל אז לא נבוא. אנחנו נבוא, נראה להם שיש לנו מדינה כי הרי כולם יודעים מי זאת ירדן ג'רבי ומאיזו מדינה היא באה, זה לא שחושבים שאיגוד הג'ודו היולמי קיבל ספורטאית חדשה. בקהל מבינים שיש פה משהו לא טוב ומשהו מסריח. בסופו של דבר מי שמפסיד זה הם, שהם לא רוצים להציג את עצמם כמדינה ספורטיבית ומתקדמת. אנחנו שגרירים של המדינה בכל ענף ספורט, עולים עם הדגל על הכובע, על החולצה, על הבגד ים, זה לא משנה. אני חושב שבסוף מי שמפסיד זה הם".

היית אלוף אירופה, זכית במדליות במשחקים האולימפיים לנוער, משם התקדמת להישגים בבוגרים. איך ההצלחה לא עלתה לך לראש?
"אני הצלחתי מגיל 18 בדיוק. עד אז הייתי שחיין מן המניין, אומנם שיאן ישראל פרצתי חודש לפני . מאותו רגע הייתי אלוף אירופה,שנע באירוםה הייתי בטופ של הנוער היה לי מעבר הרבה יותר קל לבוגרים. זה לא עלה לי צראש כי זה באיזשהו מקום  האופי שלי. אני בא בקטן, שוחה, ממשיך הלאה".

איזה תגובות אתה מקבל ברחוב?
"לא מזהים אותי בפנים כי בסופו של דבר אני מתחרה עם כובע ומשקפת אז פחות יכולים לראות איך אני נראה.בדרך כלל שואלים אותי אם אני אח של יון טומרקין, אנשים יותר מבוגרים ממני שואלים אם אני בן של הפסל. מי שקצת מכיר שחייה מזהה לאחרים זה מצלצל מוכר. זה דווקא טוב כי אני לא רוצה שבכל מקום ישפטו אותי,  ינסו לבקר, יצביעו עליי, או יסתכלו עליי. אני רוצה להיות אחד מן השורה".

המשחקים האולימפיים בריו מתקרבים בצעדי ענק. מה המטרה? מדליה זה דבר שאפשרי?
"המטרה היא כמובן לשבור את השיא שלי, ושוב לסיים מקום שביעי ומטה בגמר. מדליה? קשה להגיד. שחייה זה ענף מדיד, לפי התוצאות שלך אתה יודע באיזה מקום אתה פחות או יותר. אם אני אעשה עוד קפיצת מדרגה כמו שעשיתי הקיץ אז זה אולי זה יהיה יותר רלוונטי".