לכאורה זהו משחק נטול השפעה על מכבי תל אביב. היא הפסידה לברצלונה - כצפוי. היא שיחקה לא רע - כצפוי. ההפרש היה לא גדול - שזה טוב. מכבי אפילו הייתה קרובה לניצחון - שזה עוד יותר טוב. עצם זה שהיא לא ניצחה ואפילו הפסידה ב-10 הפרש - לא ממש טוב. הסיכום הכללי: בינוני. אולי בינוני מינוס. מדוע מכבי הייתה יכולה לעשות יותר? כי בארסה העונה רחוקה מאוד מהיכולת של העונה שעברה, בה זכתה ביורוליג בקלות אבל הפסידה בסיום את האליפות בספרד. העונה היא פחות דומיננטית בשתי הזירות ועדיין הקבוצה המוכשרת באירופה. ואולם, אתמול שיחקה בלי פיט מייקל הנהדר ובאזילה הוותיק והטוב. הרכז שלה, ריקי רוביו, בכושר איום (רק נקודה ב-25 דקות), אראזם לורבק בקושי הורגש (2 נק' ב-23 ד'), אבל יתר הברצלונאים היו לא רעים, ובעיקר נבארו (24 נק'), אנדרסון (16 נק') ופראן ואסקז (10 נק', 4-5 מהשדה ). גם פרוביץ' (12 נק', 6 ריב') ומוריס (11 נק', 3 חט') היו טובים. יכולת טובה של חמישה שחקני ברצלונה היא למעשה הסיבה לניצחון, אבל עדיין הייתה תחושה שמכבי מסוגלת להפתיע. כי מכבי הגיעה מוכנה. היא שמרה, כמו תמיד. חדורת מוטיבציה, אפילו יותר מתמיד. והיא לא נשברה מנטאלית בשום שלב.
אז מדוע זה לא קרה? כי למכבי אין מספיק כוכבים, וספק אפילו אם יש לה אחד. סופו, כביכול הוא כזה, נתקל בחומה בצורה של גבוהים שהיקשו עליו את החיים. פארגו שיחק במחצית הראשונה ככוכב, ובמחצית השנייה התאהב בעמדת המוסר. הוא עשה זאת טוב אך מכבי מוכרחה אותו יותר כפינישר. פרקינס רחוק מלהיות פינישר מדופלם, למרות שגם לו היו כמה דקות טובות בהתקפה ומשחק הגנתי משובח כתמיד. אלו שלושה השחקנים הטובים של מכבי העונה. עזבו אתכם מאיידסון. האיש הוא בלוף. 27 דקות בהן הסתפק ב-4 נק'. וזה לא רק מיעוט הנקודות – איידסון שוב הוכיח שמדובר בשחקן פשוט פחדן שלא לוקח את המשחק על עצמו. אולי בצדק, אגב. כי כשהוא כן זרק אתמול לסל זה נראה רע, וגם החדירות המיומנות שלו כמעט תמיד לא הסתיימו בפנים. עם איידסון אף פעם אי אפשר לדעת אם זה היעדר יכולת (התקפית) או היעדר ביטחון. כי מבחינה עקרונית הוא משחק את המשחק נכון, אבל בלי קוהונס במקרים רבים זה חסר משמעות. כך נראה אתמול איידסון, כשחקן חסר משמעות.
לשמחתם הגדולה של דייויד בלאט ואנשי מכבי הם קיבלו משחק מלא משמעות מריצ'רד הנדריקס, מי שנראה כבר סוס מת בצהוב והמאמן בכל זאת התעקש להשאירו בסגל. הנדריקס גמל עם 13 נק' באחוזים נפלאים (6-7 מהשדה) ויכולת טובה מאוד בסך הכל (6 ריב', 2 חט' ואסיסט). לו מכבי מקבלת התעלות דומה מעוד שחקן או שניים (אליהו, בלו) אז היא כנראה מנצחת את המשחק. אבל אין סיבה להביט לאחור. גם בשלב הבתים היא הפסידה במשחק הראשון ובצורה הרבה יותר משפילה (16 הפרש לקאחה לבוראל, שבהמשך הפסידה חמישה משחקים בבית החלש בו שיחקו השתיים). מהפלאו בלאוגראנה מכבי בפירוש לא חוזרת מושפלת, וישנן סיבות לכך שהיא חוזרת אפילו מעודדת. כי היא הייתה קרובה ובעיקר נוכחה לדעת שהשד הברצלונאי לא כל כך נורא. וזו הקבוצה הטובה ביבשת, כביכול. לפי היכולת של שתי הקבוצות במשחק מכבי בהחלט יכולה לקרוא תיגר על הפרש 10 הנק' של בארסה בהיכל נוקיה בעוד כחודש. אך עד אז היא משחקת מול רומא ולובליאנה פעמיים. ואל לה למכבי להיות זחוחה - כי כפי שניצחה העונה תשע פעמים ביורוליג וכמעט גברה על ברצלונה, עדיין היא מסוגלת לזייף בחוץ. ראינו זאת מול קאחה, בארסה, חימקי, ז'לגיריס ולפרקים ארוכים גם מול פרטיזן ופרוקום גדיניה. נכון שבארבעה מתוך ששת המשחקים הללו היא ניצחה אך מול חימקי וז'אלגיריס היא עשתה זאת בהפרש נקודה ושלוש בלבד.
מכבי יכולה להפסיד לקבוצות מהקליבר של רומא ולובליאנה בחוץ. אם זה קורה, סיכוייה לעלות מן המקום הראשון נמוכים ביותר וגם המקום השני עלול להיות בסכנה, ואף מעט יותר לאחר שהסלובנים ניצחו ברומא. עדיין, צריך שיקרה משהו די מיוחד כדי שמכבי לא תסיים בבית הזה לפחות במקום השני. במובן זה דבר לא השתנה מהמצב לפני המפגש מול ברצלונה. וכפי שיכולנו לראות אמש, שוב: מכבי קבוצה מספיק טובה כדי להעפיל לרבע הגמר ואולי אפילו לפיינל פור. מאידך, גם הפסד בטופ 16 אינו מחוץ לתחום ובוודאי שהדחה מרבע הגמר. וגם אם מכבי תעפיל לפיינל פור, הישג די עצום כשלעצמו, קיים ספק עצום עוד יותר אם היא מסוגלת להניף את גביע היורוליג במאי. כי ברצלונה כמעט בטוח תהיה שם, בפיינל פור, באולמה הביתי. וראינו אמש איך בארסה הפצועה בערב לא חד מנצחת די בקלות את מכבי בביתה.