לא ברור אם ההחלטה של דייויד בלאט לעלות למחצית השניה עם חמישיה נמוכה הייתה פרי תולדה של פציעות קלות לשחורציאניטיס והנדריקס או אסטרטגיה. כך או כך, ההחלטה הוכיחה את עצמה מהר מאוד כשמכבי המירה פיגור של 8 נקודות ביתרון של 8 נק' בתוך חמש דקות בלבד. למעט רגעים ספורים, המשיכה מכבי עם ההרכב הנמוך לכל אורך המחצית השניה, והתוצאה הייתה מרהיבה: זריזות הפעולות, הריצה למתפרצות, התנועה ללא הכדור, האסיסטים המשובחים, קריאת קווי המסירה של לובליאנה, יירוט המסירות, אפילו הריבאונדים, וכמובן הנקודות. מכבי הפגינה את המחצית המשובחת ביותר שלה בעונה מצוינת, ואחת הטובות שלה בשנים האחרונות. זה באמת היה כדורסל מעולם אחר. ועוד ביורוליג.
פרקינס, פארגו, אידסון, בלו ואליהו - החמישיה האחראית לסמול בול המענג - ביססה את המאסטרפיס שלה על דיפנס. הגנה מתחילה בריבאונד, והגארדים והפורוורדים של מכבי הם ריבאונדרים מעולים (פרקינס כביר, היתר טובים מאוד). הוסיפו לכך שמירה אישית לוחצת עם יכולת לקרוא את כוונות ההתקפה ולבצע את הפעולות ההגנתיות מהר תוך כדי עזרה הדדית וחיפוי, ותבינו מדוע לובליאנה הסתפקה ב-24 נק' בלבד במחצית השניה. זה כמובן עוזר שמשחקים נגד קבוצה איטית וכזו המאותגרת מההיבט הפיזי והנתרני (אין מילה כזו בעברית אבל הכוונה לקבוצה המורכבת משחקנים שלא מסוגלים לנתר גבוה). ההחלטה הטיפשית של זדובץ' לספסל כמעט לכל הרבע השלישי את שרמדיני הנפלא, שייסר את מכבי במחצית הראשונה, רק הקלה את החיים על החמישיה הנמוכה של בלאט.
אך גם לאחר ששרמדיני חזר ומיד תרם 4 נק', המשיכה מכבי בריצה המסחררת. ללובליאנה, כמו למרבית הקבוצות ביבשת, אין את הכלים, ובעיקר את הגבוהים, שאמורים למנוע ממכבי לתפעל את הסמול בול שלה. נכון שאסור לשכוח מתרומתו האדירה של שחורציאניטיס העונה, אבל יתר הגבוהים של מכבי כמעט לא היו קיימים במרבית הזמן וזו קבוצה של פרקינס ופארגו לא פחות (וכנראה אף יותר) מאשר של ביג סופו. כשאליהו משחק כפי שהוא מסוגל, אז זו גם הקבוצה שלו. הפעם השלישיה הזו תרמה 48 נק' בשיתוף שוויוני מושלם (16 נק' כ"א) והוכיחה עד כמה מכבי מסוכנת ומענגת כאשר היא רצה.
מן הסתם, גם לאידסון ובעיקר לבלו מגיעות מחמאות חמות. על אידסון שפכתי העונה מספיק ביקורת ואני לא מתחרט. בעמדה שלו, 2-3, מכבי צריכה לקבל משחקן שנמצא על הפרקט 27 וחצי דקות בממוצע ולפחות 14 נק' בערב. אידסון מסתפק ב-9.6 והוא עדיין מפגין חוסר בטחון ובעיקר חוסר החלטיות בהתקפה. גם בהגנה אין מדובר בסטופר דומיננטי. אבל אידסון מבין את המשחק בשני צדי המגרש ובהיעדר אלטרנטיבות איכותיות מספיק בעמדה שלו, בלאט הולך עם אידסון גם כאשר האחרון לא פוגע. עוד שחקן שלא הכי פוגע העונה הוא דייויד בלו, שהשכיח במחצית השניה את חוסר היציבות והאכזבה מהקמפיין האחרון באמצעות 5 שלשות. בלו גם יודע לשמור, כולל על גבוהים, ולכן הוא כלי חסר תחליף לאסטרטגיית הסמול בול. השאלה היא עד כמה האסטרטגיה הזו ישימה מול קבוצות עבות ועמוקות כמו ברצלונה בשבוע הבא ואולי פנאתינייקוס בהמשך הדרך?
אז ראשית, לא דין בארסה כדין פאו. לברצלונה שלושה גבוהים כבירים במושגים אירופאים - נ'דונג, פרוביץ' ופראן ואסקס - ולכן מכבי תצטרך מענה גבוה ושרירי בכל רגע נתון על המגרש. זה לא אומר שאי אפשר לרוץ. גם עם שחורציאניטיס בחמישיה, אבל גם עם הנדריקס במקומו או אפילו לצדו, מכבי היא הקבוצה המהירה ביבשת, ודאי כאשר היא בנוקיה. מול בארסה בשבוע הבא מכבי תיאלץ ככל הנראה לייצר דינמיקה של משחק מהיר שיביא לידי ביטוי את יתרונותיה היחסיים, ובמקביל יכרסם במשחק חצי המגרש האיכותי של אלופת אירופה.
ובנוגע לפאו, אם מכבי תפגוש אותה ברבע הגמר ללא יתרון ביתיות קשה לראות איך היא תצליח לרוץ על החבר'ה של אובראדוביץ' באואק"ה. לא שפנאתינייקוס קבוצה אימתנית כל כך העונה, אבל עדיין יש לה ריבאונדר מצוין בדמות באטיסט ושני גארדים מהירים ושומרים אדירים כמו דיאמנטידיס וסאטו. כשמוסיפים לכך את מורשת ההגנה המעולה של קבוצותיו של אובראדוביץ' ואת הקהל באתונה, והשופטים שמאפשרים שם להרביץ, מבינים מדוע הסמול בול של מכבי לא בהכרח ייתרגם לאסטרטגיה מנצחת בסדרה מול פנאתינייקוס. אך האם יש למכבי אסטרטגיה טובה יותר? לא כשהיא חייבת נקודות מהירות. ולא כשהיא מול קבוצות פחות אתלטיות ואיכותיות ממנה. גם פאו, למרות הכל, יכולה להתברר בסופו של דבר ככזו. וגם ברצלונה.