זאת אולי העונה המרשימה בתולדות מכבי תל אביב. הקבוצה הזו היא אוסף של מיס-פיטס. כל השחקנים, בלי יוצא מן הכלל, נדחו על ידי לא מעט קבוצות וליגות במהלך הקריירה. גם המאמנים. זה לא מפריע לאף אחד מהם לאגד כוחות לכדי עונה נפלאה. מכבי נפלאה לא רק בגלל הישגיה (פיינל פור, גביע), אלא בעיקר בגלל הדרך שבו היא משיגה את הדברים. כדורסל יפה, קבוצתי, אתלטי, כשרוני, מהיר, מדויק, הגנתי. דייויד בלאט, מאמן שעשה כמה דברים מופלאים בקריירה, עושה העונה את עבודתו המשובחת ביותר.
בחמישי, באחד ממשחקיה החשובים העונה, אולי החשוב מכולם, מכבי הציגה יכולת הגובלת בשלמות. אפילו הקליעה מבחוץ, אחד האלמנטים הפחות חזקים אצלה, נכנסה ב-67% מהשלוש. אבל גם ההגנה הייתה נהדרת (בעיקר במחצית השניה, כשקאחה לבוראל הוגבלה ל-27 נק'). גם משחק המסירות, החדירות, למעשה הכל. מכבי מחצה את ויטוריה ב-22 הפרש במשחק טוב של האורחת. אך אלה הפרשי הרמות, ודאי בהיכל. מכבי קבוצה הרבה יותר אתלטית מיריבתה, והיא גם משחקת טוב יותר יחד. נכון ששתי הקבוצות משחקות הרבה יותר טוב בבית מאשר בחוץ. אבל מכבי הצליחה להתעלות במשחק השני בויטוריה, וגם בראשון הפסידה בשש נקודות בלבד, בעוד קאחה לבוראל לא התקרבה בכלל לנצח משחק בתל אביב (שני המשחקים הסתיימו בהפרש מצטבר של 43 נק').
כעת המבחן החשוב הבא של מכבי הוא בעוד חמישה שבועות בספרד, מדינה שהיא לא כל כך אוהבת לשחק בה. לפחות הוסרה המשוכה הגבוהה של ברצלונה הביתית במשחק הגמר. אך לפני זה צריך לגבור על ריאל מדריד או ולנסיה (2:2 בסדרה ביניהן). שתי הקבוצות הללו פחות חזקות ממכבי באופן משמעותי, ומכבי גם תיהנה מיתרון ביציעים למרות האולם הספרדי. ריאל ו-ולנסיה יביאו לברצלונה אולי 3,000 צופים, מכבי תבוא עם 7,500 לפחות. מן הסתם, נציג מצוות האימון של מכבי יצפה במשחק החמישי במדריד ביום שלישי הקרוב ולמעשה יחל את משימת הסקאוטינג אחר היריבה בחצי הגמר. אולי חבל למכבי שהיא נאלצת לחכות חמישה שבועות עד המפגש. מי יודע מי יכול להיפצע עד אז, ובעיקר חבל לקטוע מומנטום כה משובח. חבל שהיורוליג בונה כך את העונה. גם המומנטום של התעניינות הקהל הרחב נקטע. אך זהו הכדורסל האירופי ואין טעם לחפש בו היגיון.
גם בלעדיו מכבי, לזכותה ייאמר, מציבה אלטרנטיבה אמריקאית. זה מתחיל עם המאמן ונמשך עם שישה שחקנים ממוצא אפרו-אמריקאי או אפריקאי שמעניקים לה יתרון עצום באתלטיות וגם ביכולת הטכנית על פני כמעט כל יריבותיה. זה כמובן לא רק עניין של צבע. גם אליהו עצום, גם פניני נפלא, גם אידסון חשוב מאין כמותו (למרות שהוא ממשיך לא לקלוע), ואפילו מצ'באן ובורשטיין תורמים לפרקים (למרות שממש לא מספיק). אבל זו הקבוצה - יחידה מאוחדת ומגובשת שמצליחה לתעל את האגו של פרטיה למען הקולקטיב. כי לשחקנים כמו פארגו, בלו ואפילו אליהו וסופו יש הרבה מאוד אגו. אבל בלאט, במלאכת אלכימיה נפלאה, יודע לתת לכולם ביטוי בדיוק במינון הנכון.
כבר קרוב לתשע שנים אני מסקר את הקבוצה וספק אם חוויתי הנאת קהל והוקרת תודה של אוהדים לשחקנים כמו אתמול. זה היה ערב מושלם. של כדורסל שאנחנו כמעט לא רואים על ידי קבוצה, שגם מכבי הגדולה של אמצע העשור לא ריגשה כמותה. כי אז זו הייתה קבוצה של שחקנים כבירים: פארקר, שאראס, וויצ'יץ', באסטון ואוסף סייענים מהמעלה הראשונה. עכשיו זו קבוצה של אנדרדוגים שמתעלמים לחלוטין מהיותם כאלה ומשחקים כמו אלופי אירופה. כל דבר פחות מזה יהיה אכזבה. למרות שגם אם יפסידו בחצי הגמר - סביר להניח ויש לקוות שזה לא יקרה - עדיין מגיע לכל שחקן ואדם בקבוצה הזו צרור מחמאות על עונה בלתי נשכחת.
* לא התייחסתי כאן לדורון פרקינס כי אין טעם. הוא כבר לא רלוונטי. ובנוגע להתמודדות עם חסרונו - היא המשיכה להיות טובה מאוד. מכבי שמרה טוב (למרות מבול השלשות של קאחה לבוראל במחצית הראשונה) ושיחקה בשבעת הרבעים האחרונים, מאז פציעתו של פרקינס, התקפה מעולה יותר מאשר ביחד איתו. אין טעם להתייחס אל פרקינס יותר. מכבי קבוצה מספיק חזקה כדי ללכת עד הסוף. היא אפילו פייבוריטית.