ז'וזה מוריניו של כדורעף החופים: רועי פלס ז"ל

"אני חושב שהפסדנו את המוריניו הבא של כדורעף החופים. כנראה אלוהים רצה שהוא יאמן את המלאכים בגן עדן ולכן לקח אותו". את המשפט הזה אמר אלכס ביוקנסקי על חברו רועי פלס ז"ל שנהרג במבצע צוק איתן, החייל שחוף גורדון בתל אביב היה ביתו השני. "מגיל 17 רועי בחוף. מיד כשהוא התחיל לשחק איתנו הוא גם התחיל לאמן ילדים במועדון שלנו והיה נפלא בזה, כל הזמן עם כדור בידיים. כדורעף החופים היה בשבילו משהו חזק ומשמעותי בחיים, ראו איך הוא כל כך נהנה ורק רוצה להמשיך לשחק עם החול בין האצבעות".

מגיל צעיר סומן פלס כספורטאי מצטיין בכל ענף שבחר. כשהתחיל לעסוק בטיפוס קירות כילד הוא זומן לאימוני נבחרת ישראל, לאחר מכן כשהחל לשחק כדורגל, מכבי תל אביב שמה עליו את העין והביאה אותו אליה בזכות רגל השמאל המצוינת, ובריצה הוא היה מהמהירים בכיתה. נתונים טבעיים של אתלט ושל לוחם בסיירת בצבא. ב-25 ביולי 2014 בעת פעילות מבצעית בבית חנון פגע טיל נ"ט בבית שבו שהה עם חייליו מגדוד עורב נח"ל, ופלס, בן 21, נהרג במקום. לאחר מותו הועלה לדרגת סגן.

"ספורט היה חשוב לו ובעיקר ספורט קבוצתי. זה נבע מהאישיות שלו בעזרה והקרבה למען הקבוצה ולמען הכלל, אפילו אם זה על חשבונו. לאחר מכן זה גם מה שעשה אותו מפקד מצטיין בצבא", מספרת אימו חגית פלס, "הוא לקח את זה בצורה רצינית וכשהבין בגיל צעיר שחסרה לו מסת שריר הוא היה משקיע שעות בחדר כושר, לוקח את הוויטמינים הנכונים, מכין לבד את האוכל שהוא צריך ושומר על חיים ספורטיביים בצורה הכי קשה שיש, למרות שהיה בגיל שכל נער רק רוצה לצאת ולבלות במסיבות בכל סוף שבוע".

את האהבה הגדולה לכדורעף חופים גילה בגיל 16 אחרי שלקח החלטה לעזוב את הכדורגל כדי להשקיע בלימודים לקראת בחינות הבגרות והמכינה הקדם צבאית. תחילה שיחק במועדון ק.ק תל אביב באולמות לשם הגיע דרך חבר, ולאחר מכן עבר לחוף גורדון שם ביקש לשחק ומיד התקבל בברכה ע"י אנשי אגודת IBV – ISRAEL BEACH VOLLYBAL, שקיבלו אותו לקבוצה גם בגלל הכישרון של ידו השמאלית כשחקן וגם בגלל האישיות.

"רובנו שחקנים שבוגרים ממנו לפחות בעשר שנים אבל זה היה מדהים לראות את הבגרות המנטלית הזו. אפשר היה לדבר איתו על כל נושא שבעולם והוא היה מדבר כמו בן 30 פלוס, אני זוכר שיחות על פילוסופיה בהן ציטט את כתביו של הפילוסוף מרטין בובר על טבע האדם וזה מילד שטרם בן 18. הוא התחבר לכולם והיה ממש הבן שאנו מגדלים בחוף. ידענו מהרגע הראשון שיש בו משהו מיוחד ולכן גם נתנו לו לאמן אצלנו כבר מההתחלה ילדים במועדון. ראינו שהוא טוב בזה והילדים ממש העריצו אותו", מספר ביוקנסקי שגם משמש כיו"ר האגודה.

גם כשהיה כבר במהלך השירות הצבאי חוף הים, הרשת והכדור היו בראשו של רועי במעט הרגעים הפנויים שהיו לו עקב התפקיד המחייב כמ"מ ביחידה לוחמת. אימו מספרת כי היו פעמים שחזר מהבסיס וכלל לא עבר בבית אלא ישר מתחנת האוטובוס היה יורד אל חוף ים כדי לשחק עם חבריו. "בדף הפייסבוק שלו הוא היה רושם בימים לפני שהיה יוצא לחמשושים – "איזה כיף סופ"ש מתקרב ואפשר סוף סוף לרדת לחוף ולמגרש הכדורעף". זה רק מראה עד כמה כדורעף החופים היה בנפשו וחלק בלתי נפרד ממנו כאדם".

לאחר שנהרג, חבריו לחוף הים החליטו כי הם משנים את שם העמותה ובמקום IBV השם החדש הוא "כ"ח ת"א העמותה לכדורעף חופים על שם רועי פלס", או בראשי תיבות כ"ח ת"א. מדי שנה מתקיימים טורנירים בחוף גורדון עם עשרות ספורטאים כשהשם של הטורניר משתנה בכל פעם על פי הגיל בו רועי אמור היה להיות. "הפעם הראשונה שקיימנו את הטורניר הוא נקרא טורנירועי 22, ושנה אחרי זה טורנירועי 23 כי הוא גדל בשנה ביחד איתנו. אני שמח שבכל שנה יש היענות גדולה מצד השחקנים שבאים לעשות כבוד ולזכור ביחד עם המשפחה את הלוחם הגדול שהיה שחקן נפלא על החול".

אם תגיעו היום לחוף גורדון ותעצרו לרגע תוכלו גם להרגיש את רוחו וענפיו של רועי בכל מקום בעיקר דרך עצי הדקל שיוצרים מן חורשה קטנה ופינה של צל בימי שמש. שחקני כדורעף החופים קוראים לה חורשת רועי, עקב 21 עצי הדקל הגבוהים שנטועים שם בתוספת עץ דקל קטן יותר שמסמלים את גילו של רועי כשנהרג, 21 שנים ו-8 חודשים.

"עיריית תל אביב לא נוהגת להנציח אנשים וגם במקרה הזה חורשת רועי זה לא שם רשמי, אבל כשהגיעו לעשות את השיפוץ הגדול בחוף גורדון היה רעיון של האדריכל לעשות בתחילה 15 עצי דקל", אומרת בהתרגשות האם חגית פלס, "אבל עם ההתערבות של האבא של רועי, דור פלס, האחיות התאומות לי ושני ובעיקר הסבתא שרה, הצלחנו לשכנע את העירייה לעשות 21 עצים כמו גילו של רועי ואפילו את העץ ה-22. ביום הנטייה כשהגענו לחוף כולם היו בהתרגשות, כולל נהג הטרקטור שהרים את העצים לגובה והתעניין בסיפור ואמר שזה כל הזמן בראש שלו. מבחינתי יש לי את רועי שלי במקום הזה, חוף גורדון שהיה הבית השני שלו, עכשיו הוא הבית השני שלי".