30 בספטמבר 2001. אמריקה עדיין מנסה להצאת מהלם מתקפת הטרור המחרידה שאירעה רק שבועיים וחצי קודם לכן, מתקפה שגרמה בין היתר להפסקת ליגת הפוטבול לשבוע אחד.
גם כשהליגה חודשה, לאף אחד לא באמת היה ראש לספורט ולהנאות אחרות, אבל ההצגה, כידוע, חייבת להימשך. במחזור השני של אותה עונה, ניו אינגלנד פטריוטס אירחה את ניו יורק ג'טס וראתה איך מו לואיס מפרק את הקוורטרבק הכוכב שלה דרו בלדסו ושולח אותו לבית החולים עם דימום פנימי מסוכן באזור החזה.
את מקומו תפס טום בריידי, הילד הלא מבטיח במיוחד, בחירה 199 בלבד בדראפט. כצפוי, בריידי נראה כמו צבי מול פנסי הרכב באותו משחק והפטריוטס הפסידו וירדו למאזן 2:0.
שבוע לאחר מכן, ב-30 בספטמבר 2001, התייצב בריידי למשחק הראשון שלו בהרכב, שוב בבית, הפעם מול אינדיאנפוליס והכוכב הצעיר והמבטיח מאוד שלה, מי שיהפוך ליריבו הגדול לאורך עשור וחצי, פייטון מאנינג. הפטריוטס דרסו את הקולטס באותו משחק, 13:44. הם המשיכו לזכייה באחת האליפויות המפתיעות אי פעם והשאר, היסטוריה.
30 בספטמבר 2018. 17 שנים בדיוק אחרי שטום בריידי עלה לראשונה בהרכב של ניו אינגלנד והחל את המסע שהפך אותו לשחקן הפוטבול הטוב אי פעם, הוא התייצב בגיל 41 וקצת למשחק ביתי מול מיאמי כאשר כולם רוצים תשובה לשאלה אחת בוערת: האם המסע הזה נגמר?
ובכן, לפחות לפי מה שראינו אתמול ובפראפרזה על מארק טוויין, השמועות על מות הקריירה של טום בריידי היו מוקדמות.
ניו אינגלנד, שהגיעה בכל שבע השנים האחרונות לפחות לגמר חטיבת ה-AFC (הישג חסר תקדים) ובארבע השנים האחרונות הופיעה בשלושה סופרבולים וגרפה שתי אליפויות (מספר 4 ו-5 בקריירה של בריידי והמאמן ביל בליצ'יק), פתחה את העונה הנוכחית בצורה לא שגרתית.
היא ניצחה בצורה די מרשימה במחזור הראשון בבית את יוסטון, אבל אז חטפה בראש תוך שבוע גם בג'קסונוויל וגם בדטרויט ונקלעה למאזן שלילי. כמה זה היה לא שגרתי? לראשונה מאז 2002 (!), הפטריוטס הפסידו שני משחקים רצופים בהפרש של יותר מעשר נקודות. תוסיפו לכך את כל הדיבורים לאורך העונה שעברה והפגרה על כאסח בין בריידי לבליצ'יק ותקבלו קבוצה אדירה שרבים חשבו שנמצאת בשלבי הסיום שלה.
גם במיאמי היו מי שחשבו כך. הדולפינס הגיעו אתמול לפוקסבורו כשהם צועדים במאזן 0:3 מפתיע, אחרי כמה ניצחונות מלאי אופי מתחילת העונה. מיאמי, כמו שתי היריבות האחרות של ניו אינגלנד לבית ה-AFC מזרח, רודפת כבר שנים ללא הצלחה אחרי המכונה ממסצ'וסטס והפעם, לאור התוצאות האחרונות של הפטריוטס, היא הריחה דם. לצערה, היא נתקלה כמאמר הקלישאה השחוקה, בחיה פצועה.
האמת? בריידי עוד פתח מגומגם את המשחק, אבל ההגנה של ניו אינגלנד, שהושמצה כל כך הרבה בשבועיים האחרונים, חנקה את מיאמי והשאירה את הדולפינס על 0 נקודות עגולות עד עמוק אל תוך הגארבג' טיים. למעשה, אף אחד משלוש קבוצות ה-AFC מזרח האחרות מלבד ניו אינגלנד (מיאמי, הג'טס ובפאלו) לא שמה נקודה על הלוח במשחק שלה עד לתוך הרבע השלישי.
ההגנה המארחת אפשרה לבריידי להתחמם לאיטו וכשהוא נכנס לעניינים, בבית, אתם לא רוצים להיות בצד הסופג, כי הנקודות באות בצרורות. גם בעשור החמישי לחייו ולמרות כמה זריקות רעות (כולל שני איבודים), בריידי הראה שהוא לא חושש לחטוף את הפצצה לגוף אם זה נותן לו מספיק זמן כדי למסור את הכדור שהוא רוצה.
כאשר הגיע מהלך כזה והוביל לטאצ'דאון של ג'יימס ווייט ברבע השלישי, טאצ'דאון שקבע 0:31 לניו אינגלנד והכריע סופית את המשחק, בריידי נשאר שוכב על הגב לכמה שניות ונופף בשמחה באגרוף שלו. גם אם הסוף אכן מתקרב, חדוות המשחק עדיין שם והוא היה מבסוט מעצמו ומהקבוצה שלו, אולי בפעם הראשונה העונה.
המצב של ניו אינגלנד עדיין לא משהו, אבל כמו שראינו ממנה לא פעם בשנים האחרונות, נדמה שגם העונה היא משתמשת בחודש הראשון כסוג של המשך למחנה האימונים וכדי לבדוק מה עובד ומה צריך לתקן.
כבר ביום חמישי הקרוב מצפה לפטריוטס עוד משחק ביתי, מול אותה אינדיאנפוליס מתחילת הכתבה הזו ובריידי יקבל בחזרה את התופס (היהודי) הנהדר שלו ג'וליאן אדלמן, שהיה פצוע לכל אורך העונה שעברה ומושעה מארבעת המשחקים הראשונים של העונה הנוכחית.
החזרה של אדלמן אמורה להוסיף עוד אלמנט למשחק של הפטריוטס ואם ההגנה תמשיך במגמת השיפור ובריידי ייתן עוד קצת גז, ניו אינגלנד שוב תהפוך לפייבוריטית להגיע, לכל הפחות, לגמר ה-AFC השמיני ברציפות שלה. עד שזה יקרה, בינתיים טום בריידי מוכיח שגם אחרי 17 שנים הוא לא מתכוון ללכת לשום מקום.