הספורט האמריקאי, כמו כמעט כל דבר שקשור בארצות הברית, אוהב להגזים. כל הום-ראן הופך לאייקוני, כל טאצ'דאון הוא היסטוריה, כל סל הופך לפסטיבל. גם כשמתחשבים בזה, עברנו בשבועות האחרונים שני אירועים היסטוריים, לפחות בדברי הימים של הספורט האמריקאי.
הראשון הוא הרגע שבו לברון ג'יימס עקף את קארים עבדול ג'באר והפך למלך הסלים של ה-NBA בכל הזמנים. משחק אחרי משחק, עקב בצד אגודל, ג'יימס קלע וקלע כל הדרך ל-38,390 נקודות ששברו שיא שנחשב לבלתי שביר. האורך של הקריירה והגדולה הספורטיבית של ג'יימס העלו, לפחות אצל פרשנים מסוימים, את תהיית הגדול בכל הזמנים.
השני, שהיה קצת פחות גדול, היה הפרישה של טום בריידי. בריידי בן ה-45 פרש מפוטבול בפעם השנייה (והסופית, לפחות לפי טענתו שלו) אחרי עונה בינונית ובסיום קריירה מדהימה. בריידי ולברון הם שניים מהספורטאים האמריקאיים הגדולים ביותר של המאה ה-21, אבל קשה לחשוב על קשר בין הפרישה של בריידי לזה שלברון ג'יימס עקף את קארים עבדול ג'באר.
כשחושבים על זה, בעצם, יש קשר. הוא אפילו עומד לעלות על המגרש הלילה (בין ראשון לשני) בסופרבול: פטריק מהומס.
בריידי לקח את הסופרבול האחרון שלו ב-2020 ורשם עונה טובה גם ב-2021, שהסתיימה בזכייה של לוס אנג'לס ראמס. בלעדיו ה-NFL צריכה סמל חדש, וסיכוי לא רע בכלל שזה יהיה מהומס.
בתחילת הדרך הציפיות מהקוורטרבק של קנזס סיטי צ'יפס, שתפגוש את פילדלפיה איגלס, היו מטאוריות. בעונה הראשונה שלו כשחקן הרכב הוא זכה ב-MVP, עם 50 טאצ'דאונים ב-16 משחקים. בעונה השנייה שלו הוא סיים עם 26 "בלבד" (ב-14 משחקים) ואליפות, בסופרבול בו היה השחקן המצטיין.
ב-2020 הייתה לו עונה טובה, בה הגיע לגמר ופגש את בריידי במפגש שהיה אולי יכול לסמן את חילופי הדורות. בריידי הזכיר לרבים את לברון ג'יימס, בהתחשב בוותק ובגיוון לאורך הקריירה, בעוד מהומס היה יותר סטף קרי. הוא רקד על המגרש, השתמש במהירות שלו בשביל להביס יריבים ובעיקר נהנה. כיף לראות אותו משחק, כיף לראות אותו מגיב למשחק בזמן שהוא משחק.
ההגנה של טמפה ביי לא חשבה ככה, שיתקה את מהומס (0 טאצ'דאונים ושני איבודים) וניצחה 9:31 בדרך לסופרבול השביעי והאחרון של בריידי. משהו בסגנון המשחק הכיפי של מהומס קצת השתנה, וגם היחס אליו.
בשל המתיחויות על רקע גזעני בארה"ב בשנים האחרונות, כמו אירועי ג'ורג' פלויד ומקרים אחרים, זה הרגיש שגם מהומס עצמו הושפע וגם היחס אליו. מאמן אנונימי אמר ש"הוא משחק סטריטבול, לא פוטבול".
שחקן היסטורי (Getty)
אחרי שני סופרבולים רצופים משהו בקנזס סיטי נחלש. הם ירדו ממאזן של 1:14 ל-5:12, היו צריכים לעבור דרך הוויילדקארד והגיעו לשתי הארכות, מול הבילס ובגמר ה-AFC מול סינסינטי בנגלס. בעוד הם ניצחו את המשחק הראשון, הם הפסידו את המשחק השני. הוא עדיין נראה טוב, אבל לא באותה רמה.
כשטום בריידי היה בן 27, היו לו שני סופרבולים. מהומס היה עם אחד, אך בריידי הצליח להיות השחקן הטוב בעולם גם עמוק לתוך שנות ה-30 וה-40 שלו, הישג כמעט בלתי נתפס. הוא היה ונשאר סמל המצוינות, ולא היה ברור אם מהומס יצליח לתפוס אותו.
הוא אף פעם לא הלך לשום מקום, אבל העונה חזר בגדול. הוא השלים 41 טאצ'דאונים, יותר מכל אחד אחר בליגה, והמסירות שלו הגיעו למרחק מצטבר של 5,250 יארד (שיא קריירה) באחוז גבוה של 67.1%. הוא נבחר ל-MVP בפעם השנייה בקריירה, ואולי מציג את הפוטבול הכי טוב שלו אי פעם.
הוא אפילו הודה בזה בעצמו. "אני מרגיש הרבה יותר בוגר עכשיו. יש לי את האנרגיה בכל שבוע, אבל התחלתי להעריך גם את הרגעים הקטנים, בין אם כאיש משפחה או כשחקן פוטבול", אמר מהומס.
לסופרבול הזה הוא מגיע כשחקן פצוע, לאחר שנפגע בקרסול. מהומס אמנם העיד שהקרסול במצב טוב יותר, וגם איתו הוא הצליח להשלים שני טאצ'דאונים מול הבנגלס (בנקמה על הגמר האזורי של 2021). ועכשיו הוא פוגש את קבוצת ההגנה, אולי, הטובה בכל ארצות הברית.
פוטבול זה משחק אכזרי. בעונה סדירה מצומצמת ובפלייאוף שכולו נוק-אאוט הופעות רעות יכולות להחתים אותך לנצח, ואם מהומס ייעצר שוב בידי ההגנה היריבה אף אחד לא יזכור לו את הפציעה. יזכרו לו את זה שהוא פשוט לא תפקד.
ולכן אנחנו מקבלים כאן הזדמנות כמעט היסטורית מבחינת מהומס, שיכול להפוך משחקן למיתוס ברמה מסוימת. אם הוא ייתן משחק טוב מול ההגנה הטובה בליגה, כולם ידברו על הופעה הירואית על קרסול אחד ועל סופרבול שני שלו, מרחק 5 מטום בריידי. בגיל 27 ואחרי עונה מדהימה, ה-MVP יכול לכתוב את הפרק החדש בסיפור שלו. האם זה יקרה? נגלה הערב.