בעשור האחרון חל פיחות מסוים במעמד הקוורטרבק. התפקיד עדיין אקוטי, החשוב ביותר בפוטבול ובכלל בספורט האמריקאי, אולם אין לכחד את העובדה כי קבוצות רבות זכו בסופרבול עם קוורטרבקים בינוניים, ואף למטה מכך. מנגד, לא מעט קוורטרבקים מעולים לא זכו בכלום. פייטון מאנינג בכבודו ובעצמו, לדעת רבים גדול המוסרים מאז ומעולם, זכה בטבעת אליפות בודדת, בדיוק כמו אחיו הלא-יוצלח, הקוורטרבק איליי מאנינג. לכן, פחות קוורטרבקים נבחרים במקומות הראשונים בדראפט ובקבוצות רבות הם לא בעלי השכר הגבוה בסגל. אלא שכל העובדות האלה לא סותרות את המציאות והיא שהקוורטרבק נותר השחקן החשוב, ובעיקר זה שמרכז אליו את מרבית תשומת הלב, כמעט בכל קבוצת פוטבול.
ארון רוג'רס ומאט ראיין הם שניים מהקוורטרבקים המרתקים בליגה. אין להם זרוע חזקה באופן קיצוני וגם האישיות שלהם לא נודפת כריזמה. מדובר בשני טיפוסים יחסית שקטים, ספורטאים למופת, שלא מחפשים למשוך לעצמם תשומת לב. אך הם עדיין זוכים לה. כי רוג'רס וראיין הם לא רק קוורטרבקים נהדרים, מהטובים בליגה, אלא שהם עושים זאת תוך כדי מילוי אחת המצוות הראשוניות בתפקיד: להיות Cool. רוג'רס, הקוורטרבק של הפאקרס, הצליח לרשת את ברט פארב, גדול הקוורטרבקים בתולדות גרין ביי ומהספורטאים הכריזמטים והאהובים בתולדות הספורט האמריקאי, מבלי שקבוצתו תאבד פעימה. ראיין הגיע לפני שלוש שנים לפאלקונס האיומים כשהם עדיין תחת טראומת התפוצצות פרשיית מייקל ויק, הקוורטרבק הממגנט שלהם בעבר ומענה הכלבים, ומאז להוליך את הקבוצה פעמיים לפלייאוף ולהתעלות על ויק כמעט בכל פרמטר.
ככל שיישמע הדבר בלתי ייאמן, גם ארון רוג'רס מתעלה סטטיסטית על פארב, שפרש החודש ובעוד חמש שנים ייכנס מיידית להיכל התהילה. הנתונים של רוג'רס וראיין אדירים: שניהם מסרו השנה 28 טאצ'דאונס לעומת 11 (רוג'רס) ו-9 (ראיין) אינטרספשנס בלבד. רוג'רס השלים מעט יותר יארדים באוויר ובקרקע (3,922 ו-356 לעומת 3,705 ו-122) אך ראיין הנהיג את קבוצתו למאזן טוב יותר: 3:13 של אטלנטה לעומת 6:10 של גרין ביי. אולי כיוון שלצדו של ראיין משחקים שחקני התקפה מוכשרים יותר. הרץ מייקל טרנר הוא השלישי בטיבו בליגה עם 1,371 יארדים. לגרין ביי, לעומת זאת, אין רץ בין ה-30 המוליכים את הליגה. הווייד-רסיבר של אטלנטה, רודי ווייט, המדורג שני בליגה, עם 1,389 יארדים ו-10 טאצ'דאונס וגרג ג'נינגס מהפאקרס לא מפגר אחריו בהרבה עם 1,265 יארדים ו-12 טאצ'דאונס. על כל פנים, הצטיינותם של ווייט וג'נינגס נובעת לא מעט מאיכות המסירות של ראיין ורוג'רס.
מדובר בשני קוורטרבקים מאוד מדויקים. לראיין (1.93 מ') טכניקה מושלמת בשחרור הכדור ויכולת, חשובה מאין כמותה, שלא להינעל על רסיבר מסוים. כשהמטרה המועדפת עליו נעולה, הוא בשבריר שניה מסוגל להתביית על אחרת. קור הרוח שלו כמנהיג ב"האדל"- אסיפת השחקנים שבה הקוורטרבק מדריך את עשרת חבריו להתקפה מה תהיה הפעולה הבאה - ובעיקר ב"פוקט" - הכיס הדמיוני שמתוכו הקוורטרבק מאתר ומתביית על מטרה - זיכתה אותו בכינוי "מאטי אייס" (הקרחון). קור הרוח של רוג'רס מרשים לא פחות. הקוורטרבק של הפאקרס לא נראה כמו האיש החשוב ביותר בקבוצת הפוטבול הנערצת באמריקה. יש לו זקן ושפם מרושלים ועיני פודל אדישות המשווים לו מראה של איזה Dude, ובוודאי שלא אלפא-מייל שמחזיק באחד הג'ובים המלחיצים והנחשקים בעולם הספורט.
אם ברט פארב ייצגו את האש והתשוקה שכל כך מזוהות עם פוטבול, גרין ביי ותפקיד הקוורטרבק, אז רוג'רס משדר תחרותיות מסוג לגמרי אחר: הוא לגמרי בתוך המשחק, אבל תמיד נראה רגוע. כאילו כל הלחץ לא חודר אליו. הבטחון שרוג'רס מקרין רק עולה כשהכדור בידו. או אז הוא מסוגל לשחרר אותו מהר ובמדויק או להישאר איתו ואז לרוץ ולהתל במגנים. רוג'רס הוא אחד הקוורטרבקים החמקנים והזריזים בליגה. ראיין, לעומתו, סטטי, אך גם זה לא מלחיץ את "מאטי אייס" שבדרך כלל נאזר בסבלנות, מתגבר על הפחד ממהלומות שחקני ההגנה שרצים לעברו כביזונים זועמים, ומשחרר את "עור החזיר" (Pig Skin) בדיוק מירבי רגע לפני שהוא עצמו נהדף אל הקרקע.
היכולת להיות כל כך קרים ויעילים תחת לחץ היא זו שהפכה את רוג'רס וראיין לסופרסטארים ב-NFL. אבל מה שבאמת הפך אותם למיוחדים היא הסיטואציה הכמעט בלתי אפשרית עמה נאלצו להתמודד כשנכנסו לליגה. רוג'רס (27) נבחר 24 בדראפט לפני חמש שנים וחצי. הוא הגיע לליגה לאחר שנתיים כבירות במכללת קליפורניה כקוורטרבק השני שנבחר בדראפט. בדרך כלל במצב כזה קוורטרבק אינו מחכה יותר משנה וחצי מקסימום כדי לקבל הזדמנות, כאשר פעמים רבות כבר בעונת הרוקי שלו הוא הופך לקוורטרבק הפותח. רוג'רס נאלץ להמתין שלוש שנים בלי לשחק כמעט בכלל. בגלל ברט פארב. רוג'רס לא אמר מילה. אולי בגלל אופיו ואולי כי ידע שהקוורטרבק הפותח הוא אגדה חיה. אבל לאחר שלוש שנים וכשפארב עדיין רצה להמשיך, הנהלת הפאקרס אמרה: "לא תודה". גם כיוון שכבר היה בן 38, גם כיוון שחוסר ההחלטיות שלו בנוגע להמשך הקריירה שלו עיצבן את הקברניטים, אך בעיקר בגלל שרוג'רס פשוט היה טוב מדי באימונים.
"היה ברור שאנחנו מחויבים לתת לו הזדמנות", הסביר מאמן הפאקרס מייק מקארת'י. אבל לתחושה הזו לא היו שותפים מרבית אוהדי הפאקרס, שראו בפארב סוג של ישו. רוג'רס, מבחינתם, היה קוורטרבק מחליף שאילץ את האגדה לעזוב את גרין ביי. זהו חטא, הגם שבעל כורחו של רוג'רס. הדרך היחידה להשתחרר ממנו הייתה לשחק לא פחות טוב מפארב. על פניו, משימה בלתי אפשרית, כי מדובר בשיאן הטאצ'דאונס והמשחקים בכל הזמנים. אז רוג'רס, בדרכו הנונשאלנטית והמבריקה, נתן בתמורה את שלוש העונות הראשונות הטובות לקוורטרבק בהיסטוריה של הליגה (שקיימת כבר 91 שנים). כבר בשנתו השניה שבר את שיא היארדים של פארב לעונה (4,413) ב-21 יארדים והשלים בשלוש שנותיו כ-QB פותח 86 טאצ'דאונס ו-12,396 יארדים. הקוורטרבק רייטינג, אומדן המשקלל יעילות על פי אחוזי דיוק במסירות, וכמות טאצ'דאונס, יארדים ואינטרספשנס, קובע כי רוג'רס הוא בין שלושת הקוורטרבקים האיכותיים בליגה, הישג בלתי נתפש לשחקן שאין לו שום ניסיון.
אבל שלוש השנים הראשונות של מאט ראיין לא פחות מרשימות. הוא הגיע לאטלנטה כשמאזנה הוא השלישי בחולשתו בליגה (12:4) והיא ידועה כמעט לכל אורך חייה (44 שנים) כקבוצה מפסידנית וחלשה. אלא שההגעה של ראיין הייתה בנקודת שפל קיצונית בחיי הפאלקונס על שום פרשיית מייקל ויק, שלמעשה דירדרה את תדמית הפרנצ'ייז לשפל שאינו מוכר כמעט בספורט האמריקאי. הרי ויק היה הסיבה היחידה שאנשים בכלל התעניינו בקבוצה הלוזרית והדי זניחה הזו מלכתחילה. אבל כשראיין הגיע לאטלנטה בגיל 22, הוא לא נתן לכל האינפורמציה הזו להשפיע עליו. כבר בכדור הראשון שקיבל לידיו במשחק מקצועני השלים מסירה לטאצ'דאון של 62 יארדים. עונת הרוקי שלו נחשבת לאחת הגדולות אי פעם, כשקבוצתו סיימה עם מאזן 5:11, מעפילה לפלייאוף (הישג אדיר לכל קבוצת NFL, שכן בניגוד ל-NBA ולהוקי, שם 16 קבוצות בפלייאוף מתוך 30, בפוטבול מעפילות רק 12 מתוך 32), והוא זכה בפרס "הרוקי ההתקפי של השנה".
סטיב יאנג, מגדולי הקוורטרבקים בהיסטוריה ופרשן בכיר, שחשב שאטלנטה טועה כאשר היא בוחרת בראיין שלישי בדראפט 2007, היכה על חטא שנה לאחר מכן. "בכנות, מה שהבנאדם הזה עשה הוא חסר תקדים בהיסטוריה של המשחק. ואם להיות כן אפילו יותר, אני לא יודע איך לעכל זאת. מן הסתם, לא כל המשך הקריירה שלו תהיה סוגה בשושנים אבל מאט ראיין כבר הראה לי מספיק כדי לדעת שהוא יהיה אחד מהגדולים אי פעם ששיחקו פוטבול".
ובשנתיים שלאחר מכן מאטי אייס רק השתפר. בדיוק כמו ארון רוג'רס. ולכן, למרות שפוטבול אינו משחק שהוא רק של קוורטרבקים ויהיו לצד השניים עוד שחקנים איכותיים רבים, ברור לכל כי דו-קרב ראיין-רוג'רס עשוי להיות בעל משמעויות היסטוריות. כי אולי מדובר כאן ביורשים ליריבות בין טום בריידי לפייטון מאנינג. בכשרון וביכולת הם מתקרבים בצעדי ענק לצמד המיתי, ובכל הנוגע לקור רוח, כריזמה ואטרקטיביות הם כבר שם. והעובדה ששניהם מייצרים את הרושם כי הסיפור זה לא הם, רק הופך את הדו-קרב ביניהם להרבה יותר מרתק.
ראיין, שבעונה נפלאה גבר בין היתר על רוג'רס וגרין ביי 17:20, טען השבוע: "כל מה שעשינו בעונה הסדירה לא משנה כעת כהוא זה. הדבר היחיד שזה השיג לנו זה יתרון ביתיות במשחק הראשון בפלייאוף. אם לא ננצח את הפאקרס, זה כאילו לא עשינו דבר". רוג'רס, שהתבקש להתייחס לדו קרב על ידי מאות עיתונאים בשבוע האחרון, ביקש לצנן את האש. "בכנות, אני בכלל לא חושב על זה. מבחינתי זה לא קוורטרבק נגד קוורטרבק. ככל שהדבר יישמע כקלישאה, זו קבוצה נגד קבוצה. אטלנטה מול גרין ביי. 11 נגד 11".
הוא צודק, ובאותו זמן גם משקר.