שבוע שני בבריסטול התחיל, ואיתו התחלה של אופטימיות זהירה מבחינתי. לאחר ארבעה ימי חיפושים מצאנו דירה קטנה וחמודה. המחיר טוב, המיקום מעולה והכי חשוב, מקום משלנו. רק נשאר למצוא עבודה לשנינו (ראיונות עבודה בשבוע הבא, החזיקו לנו אצבעות) ונוכל להתחיל לחיות ולחסוך כמו שאנחנו רוצים.
בריסטול עיר נהדרת המכילה כחצי מיליון תושבים. היא מציעה מגוון רחב של אופציות להתפתחות אישית וכלכלית, אך מאוד שקטה ונותנת הרגשה של עיירה רגועה. התחלנו לקנות ציוד לדירה החדשה, דבר שמצד אחד מאוד מרגש, כי בעצם אין לנו כלום ואנחנו מתחילים מאפס. זה יוצר תהליך של בניה והתפתחות מהתחתית. מצד שני, זה עולה כסף. כולנו יודעים שכאשר אין הכנסות, ההוצאות כבדות יותר פסיכולוגית, אך ברור לי לחלוטין שמילת המפתח בכל הדבר הזה היא סבלנות. בינתיים, אני נהנה מתרבות הספורט האנגלית, הבאה לידי ביטוי בשידורים בכל פאב אפשרי בעיר.
לאורך כל השבוע הפאבים מלאים באנשים שבאים לראות שידורי ספורט - ליגה אנגלית באמצע השבוע, גביע אנגלי כשיש וגם אליפות 6 האומות ברוגבי, שהתחילה בסוף השבוע האחרון בהשתתפות נבחרת אנגליה. בדקתי כבר את החלופה והצפייה המשותפת קיבלה מיד עוד סיבה, ולא כזו הנובעת מתרבות ומסורת. חבילת הספורט המלאה של רשת "סקיי" עולה כ-360 שקלים בחודש.
שני דברים חשובים גיליתי על האנגלים בשבוע וקצת שאני נמצא בבריסטול; הראשון הוא שהם מאוד אוהבים להתלונן על אנגליה, והשני הוא שהם מאוד אוהבים את הספורט באנגליה. ביום רביעי האחרון הלכתי לראות את הקלאסיקו במועדון שבו ניתן לראות 3 משחקים בו זמנית על עשרות מסכים, גדולים וקטנים. לא ניתן היה לזוז בגלל כמות הספרדים העצומה שהייתה שם. מסתבר שהרבה מהם מנסים את מזלם בממלכה, לדעתי בגלל המצב הכלכלי הגרוע במדינתם. מצאתי את עצמי עומד על ספסל כדי שאוכל לראות את המשחק, שכרגיל עמד בציפיות העצומות. אך הדבר שתפס את עיני יותר מכל היה שבחלקו האחורי של המועדון שודר משחק אחר, ליברפול-ארסנל (2:2). כל האנגלים שהיו במועדון, כ-25% מהנוכחים, בכלל לא התעניינו בקלאסיקו. הם באו לראות את ליברפול וארסנל.
ג'יימס, אוהד ארסנל שהוא גם בנקאי מאירלנד שעשה רילוקיישן לבריסטול, לא התעניין במשחק בספרד. בפיגור 2:0 לליברפול הוא החליט לעזוב. זה כבר היה יותר מדי בשבילו, אמר לי. חבל, כי הוא הפסיד עוד קאמבק מטורף תוצרת הפרמייר-ליג. עם כל הכבוד לקלאסיקו, לדעתי הליגה האנגלית הרבה יותר אטרקטיבית ומייצרת כמות גדולה יותר של הפתעות, ריגושים וכל מה שאנחנו אוהבים במשחק הזה. אבל לא הכל נוצץ כמו שנראה מרחוק.בסיום המשחק דיברתי עם מארק, עובד קבלה בהוסטל בו שהיתי ואוהד ליברפול. שאלתי אותו איך היה המשחק. הוא היה מאוכזב כמובן, אבל הדבר שהפריע לו יותר מכל נגע למחאה של אוהדי ליברפול נגד מחירי הכרטיסים במשחק מול ארסנל (370 ש"ח בערך), אליה הוא מאוד התחבר. דברים דומים שמעתי גם מבליין, מגייס עובדים שנתן לי את כרטיס הביקור שלו, גם הוא אוהד ליברפול. וגם מניק, אוהד סנדרלנד שעובד בהוסטל. שלושתם התמרמרו על מחירי הכרטיסים בפרמייר-ליג, שלפעמים מרקיעים שחקים ובעצם גורמים לאוהדים שרופים כמוהם לחשוב פעמיים לפני שיחליטו לנסוע לראות את קבוצתם משחקת. כולם הסכימו שמחיר של 40 פאונד (כ-240 שקלים) הוא סביר מבחינתם, והוסיפו שאחת הסיבות לקרחות שרואים מדי פעם ביציעים באנגליה, דבר שהוא די נדיר בדרך כלל, הוא המחירים הגבוהים.
לא כל משחק הוא ארסנל-ליברפול, לא מפגש מספק קרבות צמרת במירוץ לאליפות. לדוגמא, כרטיס למשחק בין ווסט ברומיץ' לטוטנהאם התחיל מ-39 פאונד למקומות הגרועים ביותר. כולי תקווה שהמחאה של אוהדי ליברפול מיום רביעי האחרון תניב תוצאות בטווח הארוך. שתוריד את המחירים, וכך גם אני אוכל להתחיל ללכת למשחקים מדי פעם וליהנות מהליגה המדהימה הזאת מבלי להכניס את היד עמוק לכיס. בינתיים, אני צריך להתחיל לתפור לעצמי את הכיס.